ב-23 בינואר השנה, עמיתי, אביחי חיים, דיווח ב”שווים” על הצעת החוק ההיסטורית שהוגשה: הקמת צוותי התערבות במשבר. הצעת החוק הזו באה למנוע מקרים מצערים כמו האירוע שקרה בשבת האחרונה.
מיכאל חסן ז”ל, מתמודד נפש בן 33 מנתניה, נורה למוות בסוף השבוע על ידי שוטרים בעקבות התקף פסיכוטי שעבר. משפחתו טוענת שהוא נרצח לשווא, וכי לא היווה כל סכנה, ואילו המשטרה טוענת כי השוטרים חשו מאוימים, ושהמקרה מצוי בחקירה של מח”ש.
הטראגיות של המקרה הזה מצויה בעובדה שאירועים מסוגו יכולים, ככל הנראה, להימנע. בארץ ובעולם כבר יודעים שהמשטרה לא מצליחה להתמודד עם התקפים פסיכוטיים, ולכן במדינות שונות יש צוותי התערבות במשבר שתפקידם למנוע מקרים כאלו. בין המדינות הללו אפשר למצוא את ארה”ב, אוסטרליה ובריטניה.
סוגייה שחייבת לקבל מענה
הצעת החוק שעברה בכנסת בקריאה ראשונה נועדה להקים מנגנון דומה בארץ. לצד מד”א, משטרת ישראל ושרותי כיבוי האש – יוקם צוות נוסף שמטרתו לטפל במקרי בריאות הנפש. סגנית שר האוצר, מיכל וולדיגר (הציונות הדתית), הגישה את ההצעה באמצעות חברי סיעתה ח”כ אוהד טל וח”כ משה סולומון.
**************
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 4 שקלים בממוצע בחודש. הקליקו >>> bit.ly/Shavvim-igul-letova
**************
חזרתי אחורנית וקראתי את הפרוטוקול מהדיון סביב הצעת החוק. הוא עבר בעזרת 18 הצבעות בלבד. חוק שנועד להציל נפשות, עבר בעזרת הצבעה של 18 ח”כים בלבד. ויתרה מזאת, במהלך הדיון השר מיכאל מלכיאלי (ש”ס) השתמש בזמן שניתן לו כדי לדבר על החוק כדי להתחיל דיון על מעמדם של תלמידים בפריפריה – דבר שגרר דיון על חשבון הצעת חוק שמטרתה להציל חיים.
הדיון שאני מתייחס אליו קרה ב-15 במרץ השנה, בזמן שחלף מאז איבדנו נפש יקרה לחינם. נראה כי חברי הכנסת והממשלה אדישים למשבר האקוטי שמתרחש במשמרת שלהם. המוות של מתמודדי הנפש זו לא סוגייה מספיק בוערת, סקסית או חשובה? מה צריך לקרות כדי ששליחי הציבור יפשילו את השרוולים ויעבדו למען הציבור? מה צריך לקרות כדי שחוק כל כך חשוב יטפס לראש סדרי העדיפויות ויעבור קריאה שנייה ושלישית? מה צריך לקרות כדי ששר לא ירגיש בנוח להשתמש בדקות הבודדות שיש לו כדי לדבר על מתמודדי נפש, ויסיט את הדיון לנושא אחר חשוב ככל שיהיה?
סגנית השר מיכל וולדיגר אמרה בדיון כי הקמת צוותי התערבות במשבר יחסכו למדינה למעלה מ-122 מיליון שקלים בכל שנה. אז אם חיי מתמודדי הנפש לא מספיק חשובים, אולי לפחות החיסכון הכלכלי המשמעותי יזיז משהו.
אז מה צריך לקרות?
קודם כל, אני לא רואה כמעט התייחסות של חברי כנסת ושרים לנושא. אני רוצה לראות שבעיה כל כך קשה וכואבת מוכרת לשליחי הציבור. שהם מודעים ושהם רותמים את עצמם למשימה.
שנית, בגלל שמדובר בחוק שמהותו דיני נפשות, צריך לפעול לחקיקה מהירה שלו. אסור שחוק כל כך חשוב יישכח בבוידעם. צריך לפעול יחד עם הוועדה המתאימה כדי שהוא יגיע כמה שיותר מהר לקריאה ראשונה, שנייה ושלישית. אפשר לפעול יחד עם ארגוני חברה אזרחית שיש להם נתונים בנושא כדי לזרז את החקיקה. למשל, הכלכלן גדי רוזנטל, יו”ר עמותת “משפחות בריאות הנפש”, אסף נתונים תקציביים לגבי החוק וההשפעה הכלכלית שלו. השימוש במידע שאזרחים כבר אספו יכול להוות זרז חשוב לעבודת הכנסת.
במשנה, מסכת סנהדרין, פרק ד’, משנה ה’ נאמר: “לפיכך נברא אדם יחידי בעולם, ללמד שכל המאבד נפש אחת, מעלים עליו כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת, מעלים עליו כאילו קיים עולם מלא”. כולי תקווה כי שליחי הציבור יזכרו זאת גם.
**************
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 4 שקלים בממוצע בחודש. הקליקו >>> bit.ly/Shavvim-igul-letova
**************
