נושאים קשורים

מרגש: אנשי “בית הגלגלים” מנציחים את המתנדבים שנהרגו ב-7 באוקטובר

חברי עמותת בית הגלגלים, המתמודדים עם מוגבלות פיזית קשה, מובילים מיזם הנצחה לאנשי ובוגרי העמותה שהלכו לעולמם. בין היתר, מופיעים באתר החדש שמותיהם של מתנדבים שנהרגו באירועי השבת השחורה

חוקרים: זה מה שגורם לאוטיסטים עם חום להתנהג “נורמלי”

תופעת "אפקט החום", שמשפרת תסמיני אוטיזם בזמן זיהום של הגוף, נחקרה עד כה רק בעכברים. כעת זוג מדענים ינסה לפתח טיפולים לבני אדם שיחקו את התופעה – גם בלי חום

אחרי הדייט הוא סימס “את נוירוטית ונרקסיסטית”. הוא צודק?

"הוא נישק אותי עם ריח של חומוס ולא זכר מתי היה הסקס האחרון שלו, אז העפתי אותו מהבית". אז למה לרננה יש עכשיו מחשבות שניות...

כך הצלחתי (בסוף) להצביע בבחירות

באמת שרציתי להיכנס לקלפי, אבל הגוף שלי נכנס למצב של סטרס. הרגליים נעו לבדן, ופשוט מצאתי את עצמי עומדת בתחנת אוטובוס ורק רוצה לברוח. זה מה שקרה אחר כך



אירוע בריונות חמור: צילמו נער אוטיסט בשירותים של בית הספר

שישה נערים ממקיף ט' באשדוד נחקרו במשטרה והושעו מהלימודים לאחר שהתעללו בנער בן גילם מכיתת התקשורת, על הרצף. אמו של הילד: "זו טראומה לכל החיים"
ראשיאנשים עם מוגבלויות"ג'וקוביץ' לקח כיסא גלגלים ושיחק מולי. היה צמוד"

“ג’וקוביץ’ לקח כיסא גלגלים ושיחק מולי. היה צמוד”

לוחם מגלן לשעבר, עילי חיות, שנפצע בתאונת אימונים לפני כחמש שנים, לא מוותר על החלומות שלו – כשהגדול מהם הוא לשחק באולימפיאדה כטניסאי על כיסא גלגלים | ראיון מיוחד

עילי חיות ובת זוגו נויה פלג עם המדליה שקטף באליפות העולם עם נבחרת ישראל. צילום: באדיבות המצולמים
עילי חיות ובת זוגו נויה פלג עם המדליה שקטף באליפות העולם עם נבחרת ישראל. צילום: באדיבות המצולמים

בקיץ של שנת 2018 נפצע לוחם מגלן לשעבר, עילי חיות, במהלך אימון שגרתי של היחידה. המקרה תוחקר, הקצינים האחראיים ננזפו ונענשו, אבל הפציעה של חיות נשארה, והותירה אותו מרותק לכיסא גלגלים לשארית חייו. מאז המקרה ששינה את חייו מן הקצה אל הקצה, הוא הספיק להגשים כמה חלומות: יש לו בת זוג, הוא סיים תואר ראשון ועובד בימים אלו על שני – והשקיע את כל כולו בספורט שהוא אוהב במיוחד – טניס. בראיון מיוחד וחשוף ל”שווים” הוא מספר על החיים שאחרי, המשברים, הזוגיות עם נויה והשאיפות הגדולות לעתיד שעוד נכון לו.

“חושבים שאתה מסכן”

“קצת אחרי שהתעוררתי בבית החולים, הבנתי שהחיים שלי השתנו”, אומר חיות בגילוי לב. “הבנתי שמעכשיו אתקל במשברים שלא חשבתי שאתקל בהם. עם זאת, ידעתי שיש לי שתי אפשרויות: לוותר ולהגיד ‘זה מה יש’, לעזוב את השיקום ולוותר על החיים אלה, והאופציה השנייה – לטרוף את החיים למרות המצב ולהגשים את אותם החלומות שרציתי לפני – להגיע לאולימפיאדה, ללכת ללמוד את מה שאני רוצה ועוד הרבה דברים שעוד אגשים”.

חיות מספר על הכוחות שקיבל מהסביבה, המשפחה והחברים, שעזרו לו לצאת מהמשבר הראשוני של הפציעה, ולבחור בדרך ההחלמה והשגת היעדים. לעיתים, כך הוא מעיד, אחרים הסתכלו עליו במבט מרחם, ולא קיבלו את מצבו החדש כפוזיציה של כוח, מה שגרם לו להרגיש תסכול. “לא כולם מקבלים את זה, חושבים שאתה מסכן”, הוא מספר, “מסתכלים עליך לא באופן שוויוני”. חיות מעיד גם על העובדה שספג עלבונות בעקבות מצבו, אך לדבריו: “אני לא מתייחס לזה, אני פשוט ממשיך הלאה”. גם חלק מחבריו מהשירות הצבאי החליטו לקחת ממנו “צעד אחורה”, הוא מסביר: “אני חושב שלהם יותר קשה עם המגבלה מאשר לי, כי זה מצב שלא הכירו לפני. למזלי, המשפחה, האנשים שאיתי, הם אלו שנותנים לי את הכוח לדחוף את עצמי קדימה”.

בת הזוג הנוכחית שלו, נויה, הייתה גם האקסית שלו. לפני פציעתו של חיות השניים יצאו, והחליטו להיפרד. מאז הפציעה הם ביחד, הוא מספר: “פחות או יותר הכל נשאר אותו דבר. אני אפילו חושב שהיא קיבלה עילי משופר בהרבה מהדברים. אני לא חושב שעם איך שהייתי לפני היינו יכולים להיות ביחד. הייתי די שונה ביחס, הרבה יותר פיזי ואגרסיבי. היום אני הרבה יותר סבלני, אני חושב שזה אחד מתוך הרבה יתרונות שיש במוגבלות”. חיות לא מפחד לדבר עם על נקודות האור במצבו החדש: למדתי להסתכל על החיים בצורה חיובית, ולהבין שהם לא נגמרו. אני רואה אנשים שקשה להם לקום בבוקר, או שאין להם כוח ללכת לעבודה – ואני צוחק. למדתי לקבל פרופורציה ולהעריך את החיים”.


עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 4 שקלים בממוצע בחודש. הקליקו >>> bit.ly/Shavvim-igul-letova


עילי חיות ובת זוגו נויה פלג. צילום: מתוך אלבום פרטי
עילי חיות ובת זוגו נויה פלג. צילום: מתוך אלבום פרטי

“לא חשבתי שזה יקרה לי”

לצד היתרונות בחיים עם מוגבלות, חיות מנסה להתגבר על הקשיים, שעדיין זרים לו. “קודם כל, לקום כל בוקר לכיסא גלגלים זה לא משהו שחשבתי שיקרה לי. גם מבחינה מנטלית זה השפיע עליי. לא הצלחתי לעשות דברים שהייתי רגיל אליהם. לפני הפציעה הייתי רץ מרחקים ארוכים – זה משהו שהבנתי שלא יהיה לי יותר. הייתי צריך להמציא את עצמי מחדש גם בהתאם למצב הקיים. האמנתי שאני אצליח לעשות הרבה דברים, ולהגשים הרבה דברים, כי אני לא מפחד לעבוד קשה מאוד וכל הזמן. עם זאת, בוא נגיד שאלו לא היו המטרות שהצבתי לעצמי בחיים לפני חמש שנים”.

בשנים האחרונות סיים חיות תואר ראשון בחינוך וחברה עם התמחות בספורט מהקריה האקדמית אונו, ועובד בימים אלו על תואר שני בפסיכולוגיה חברתית עם התמחות בספורט באוניברסיטת רייכמן. שגרת היום שלו הפכה למגוונת יותר, מעניינת ומעצימה, לא רק עבורו, אלא גם לקהל שמגיע להרצאות שהוא מעביר על חייו. “אני מתעורר כל יום בחמש או שש בבוקר, אחר כך עובר כמה שעות של טיפול פיזיותרפיה וחדר כושר, משחק טניס שעתיים ואז הולך ללימודים. בערב אני עושה הרצאות. היום שלי מסתיים בערך ב-10 בלילה”.

בהרצאותיו, מדבר חיות עם הקהל על “יציאה מאזור הנכות”, מסר מעצים שהגה כדי להסביר לשומעים שיש יכולת להתגבר על הקושי בהתמודדות דרך פעולה. “יש אנשים שבאים ואומרים לי שבזכות ההרצאה הם התחילו לעשות דברים אחרת, ולהסתכל על החיים באופן יותר חיובי. יש אנשים שרואים כל בעיה כקושי מטורף. בעקבות ההרצאה הם מספרים לי שהם צריכים לקבל פרופורציה. אנשים בלי מגבלה סיפרו לי שלא היה להם כוח לרוץ, וכששמעו את הסיפור אמרו לי שהחליטו להתחיל. התגובות שלהם הם מה שנותן לי את הדרייב להמשיך ולהרצות, אני חושב שהם מחזקים אותי לא פחות ממה שאני אותם”. את הכעס על העולם ועל נסיבות החיים מותיר חיות בעבר: “ניתבתי אותו לדברים טובים. אני מעדיף להמשיך הלאה”.

המשחק עם אגדת הטניס

אחת האהבות של חיות בחיים שלפני הפציעה שלו הייתה לשחק טניס, מה שהוא עדיין מקפיד לעשות, בתקווה להגיע יום אחד ולשחק במשחקים האולימפיים – הפעם על כיסא גלגלים. כיום חיות מדורג במקום ה-20 בעולם, וכדי להעפיל למשחקים היוקרתיים עליו לשפר את מיקומו למקום ה-12 לפחות. “אני מאמין שאוכל להגיע לשם ואעשה הכל כדי שזה יקרה”, הוא אומר.

בשאיפה למטרה הזו, חיות הספיק לשחק עם שחקן הטניס האגדי נובאק ג’וקוביץ’. “זה קרה די בטעות”, הוא משחזר,  “התכוננתי לטורניר בשוויץ, ואז בתחרות שנערכה בארץ לקראתו, השתתפו כל הגדולים. בין השחקנים המובילים שהגיעו היה גם ג’וקוביץ’. סיפרתי לו את הסיפור שלי, ואחרי משחק חצי הגמר, הוא שאל אותי אם יש לי עוד כיסא גלגלים. ככה מצאתי את עצמי משחק איתו. היה טוב וצמוד, והוא חייב לי בירה”, הוא מוסיף בחיוך.

גם מאמן הטניס של חיות, נמרוד ביכלר, מופתע ממנו בכל יום מחדש. “התחלתי לאמן את עילי ביוני 2021”, הוא משחזר, “התרשמתי מהמוטיבציה שלו ללמוד ולהצליח, מהנחישות, ממוסר העבודה הגבוה ומהיכולת שלו להציב לעצמו יעדים – ולהגיע אליהם. במהלך השנתיים האחרונות הוא הפתיע את כולם, וגם אותי”.

“המטרה שלנו היא שעילי ימשיך להשתפר, לנצח כמה שיותר משחקים בסבב ולעלות עוד ועוד בדירוג העולמי”, מוסיף ביכלר. “כרגע זה נראה קשה עד בלתי אפשרי להתברג בין ה-12 הראשונים בעולם עד ה-15 ביולי 2024, שזה מה שמוטל על עילי כדי להשתתף במשחקים הפראלימפיים בפריז 2024, אבל הוא הספיק לעלות על כל הציפיות בעבר, ולמדתי שלא כדאי להמר נגדו”.

“תסתכלו על הכל כאתגר”

“מלבד הריצה, שכנראה לא אוכל לעשות, אני חושב שאת שאר החלומות שלי אוכל להגשים, פשוט בדרכים אחרות”, מוסיף חיות. “החלומות נשארו אותם חלומות, פשוט טיפה יותר קשה להשיג אותם – אבל אין משהו שאני לא אעשה כדי להגיע למקומות שאני רוצה להגיע אליהם”. בעתיד, לאחר שיסיים את לימודיו, הוא רוצה לעסוק בפסיכולוגיית ספורט, וללוות ספורטאים. הוא גם רוצה להמשיך את ההרצאות שלו, ולהגיע לכמה שיותר אנשים – וכמובן למסד את הזוגיות עם נויה, להקים בית ומשפחה.

“אני רוצה להראות שלמרות כל הקשיים, הכל אפשרי, דרך הסיפור שלי”, הוא אומר לסיכום. “אני רוצה שיכירו את הסיפור שלי, ושילמדו ממנו”. המסר שלו לאחרים שעברו פציעות דומות לשלו הוא לא לוותר אף פעם: “לא משנה מה קרה, תסתכלו על הכל כאתגר, ותבינו שאפשר לנצח הכל. אתם יכולים להגיע לאן שאתם רוצים, לעשות מה שאתם רוצים. אם אתם לא יודעים להעריך את החיים, אז מה הם שווים?”.

שחקן הטניס עילי חיות במסר לקהילת “שווים”

עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 4 שקלים בממוצע בחודש. הקליקו >>> bit.ly/Shavvim-igul-letova


יליד 1998, רווק. נולד עם חולשה בפלג גוף שמאל. כותב מגיל 14 סדרות. משחק טניס כיסאות גלגלים באופן תחרותי

כתבות אחרונות