נושאים קשורים

בקרוב: שליטה באייפון ובאייפד – רק באמצעות העיניים

שורה של מאפייני נגישות חדשים צפויים להשתלב במערכות ההפעלה של ענקית הטכנולוגיה אפל. יצורפו גם יכולות בינה מלאכותית לזיהוי דיבור מוגבל והאזנה למוזיקה עבור כבדי שמיעה

“אין צוות חינוכי בשעות אחה”צ, הבן שלי חווה רגרסיה”

גן התקשורת "אייל" ברעננה נמצא בחוסר יציבות כבר שנה. הסיבה: ארבע נשות צוות יצאו לחופשת לידה, ללא תחליף הולם. האימהות פנו לעירייה: מפסידות שעות עבודה, והילדים סובלים

המדינה לא מאשרת הסעה – ופעוט מונשם נוסע למעון באוטובוס ציבורי

בחצי השנה האחרונה אימו של שחר (שם בדוי) בן השנתיים מנהלת מאבק מול הרשויות לקבלת הסעה שמותאמת למצבו הסיעודי. במקום לספק פתרונות - הן מגלגלות אחריות

אפקט המלחמה: יותר מחצי מיליון ישראלים יזדקקו לטיפול נפשי

גורמי המקצוע בתחום בריאות הנפש הזהירו בוועדת הבריאות של הכנסת: "רופאים צעירים בורחים מהמערכת הציבורית בגלל תנאי העבודה הקשים"



הכנסת דנה בהגדלת הקצבה לחטופים ששבו מהשבי

לפי ההצעה שנדונה בוועדת הרווחה, הקצבה תוכפל ל-2,600 שקלים ופדויי השבי יקבלו אוטומטית הכרה של 50% בשל הפרעת פוסט טראומה
ראשיחדשות"מחליטים בלי לדבר איתי": המונולוג החזק של התלמידה קטועת הרגל

“מחליטים בלי לדבר איתי”: המונולוג החזק של התלמידה קטועת הרגל

מי שגנבה את ההצגה בדיון בוועדת החינוך של הכנסת הבוקר היא נועה סוויסה, תלמידת כיתה י"א מחולון, קטועת רגל, ששיתפה בסיפורה האישי

נועה סוויסה במהלך הדיון בכנסת. צילום מסך מערוץ הכנסת

ועדת החינוך של הכנסת דנה היום (ג’) בנוהל שילוב תלמידים עם מוגבלויות בפעילות חוץ בית ספרית (טיולים, סיורים). את ההצגה בדיון גנבה נועה סוויסה, בת 16 מחולון, תלמידת כיתה י”א ונציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית, ששיתפה בסיפור האישי שלה. וזה מה שהיא אמרה:

“שלום, אני נועה סוויסה ואין לי רגל. איבדתי את רגלי השמאלית בתאונת דרכים לפני שמונה שנים. אני לא המגבלה שלי. זה מצב משתנה. הרגל לא תצמח, מסתבר, אבל אני משתנה. מה שהיה נכון לפני שנה בשבילי, לא נכון לי עכשיו. אני מתייחסת לעצמי אחרת חברתית ונפשית.

“אני צריכה שידברו איתי לפני שקובעים בשבילי מה הטיול המונגש שלי. על הטיול האחרון שהייתי בו הוציאו המון כסף, אבל זה לא היה ממש טיול. רק מוזיאון ואוטובוס. לא באמת טיילנו. הכל מכוונה טובה כמובן, לאחר שבשנים הקודמות לא ממש הנגישו את הטיול שלי. זה מונגש, נכון, אבל זה לא מה שאני צריכה.

“זה לא מותאם למצב הנפשי והפיזי שלי, ולהיפך, זה רק מוריד אותי למטה. זה שם אותי בסיטואציה איומה מול הכיתה, שבמקום לצאת לטיול כמו כולם, הם נתקעים איתי. הם אוהבים אותי, אז הם לא יגידו לי ‘נועה, זה באשמתך’, למרות שזה מה שכולם חושבים. עכשיו השאלה היא מה היה קורה אם לא היו אוהבים אותי? מה יקרה לתלמיד שאין לו חברים ושרק יאשימו אותו במצב? יש התייעצות עם אנשי מקצוע, אבל מה עם התייעצות איתי? עם התלמידים? השיחה נעשית מעל הראש שלנו.

“צריך לדבר עם המורים וההורים, לתכנן תקציב, לערב אנשי מקצוע, אבל למה לא לשאול אותי מה אני יכולה לעשות? מה לא יכולתי לעשות קודם אבל עכשיו אני כן יכולה… אין נוהל מסודר לשיחה, זה נופל בין הכיסאות, אז אין שיחה.

“עברתי ארבעה טיולים שנתיים. בראשון האשימו אותי שאני מנצלת את המצב שלי כי אישרו שחברה תצטרף לטיול מונגש, אבל אני הורסת את הטיול שלה; בשני שמו את כולם באוהל בדואי וזה היה או להוריד את הרגל התותבת מול אנשים שאני לא מכירה או לישון לבד; ובטיול השלישי שכחו ממני ואמרו שאני לא יכולה לצאת לטיול, אבל אז החברים שלי אמרו שאם אני לא יוצאת, הם לא יוצאים, ויצאנו ברגע האחרון.

“האם הייתם מרגישים בנוח לצאת לטיול שכולם יודעים שהטיול נראה כפי שנראה בגללכם, גם אם לא נעשתה הכנה חברתית? מה זה שונה לצאת לטיול שכל הכיתה שונאת אותך ומאשימה אותך, והשאלה שלי היא: איפה הנוהל החברתי?”

***************
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 4 שקלים בממוצע בחודש. הקליקו >>> bit.ly/Shavvim-igul-letova
***************

יליד 1991. נשוי פלוס אחד. נולד עם שיתוק מוחין קל. בוגר תואר ראשון בתקשורת וניהול. היה כתב צבאי בדובר צה"ל, עורך באתר one וכתב אתר השקמה מרשת שוקן. במקביל לעבודתו ב"שווים" מגיש תוכנית ספורט ב"רדיו סול" ומשמש עורך משנה באתר "ישראל ספורט".

כתבות אחרונות