
ועדת הבריאות של הכנסת התכנסה היום (רביעי) לדיון במחסור החמור בפסיכיאטרים בשירות הציבורי, בצל העלייה החדה באזרחים שזקוקים לשירותי בריאות הנפש בזמן המלחמה.
"בעוד עשר שנים לא יישארו פה פסיכיאטרים", אמרה ד"ר מרינה וונטיק שוורץ, מנהלת תחום בריאות הנפש והפסיכיאטרית הראשית של קופת חולים "כללית". "בשנים האחרונות מספר הפסיכיאטרים גדל באחוז אחד. שני שליש מהפסיכיאטרים הם מעל גיל 55. אנחנו במקצוע הכי מבוגר, ובגלל זה יש הרבה פרישות", הוסיפה.
שוורץ טוענת שהחוסר בפסיכיאטרים נובע ממספר סיבות. "זה לא רק הכסף. רופאים צעירים בורחים מהמערכת הציבורית בגלל תנאי העבודה הקשים, העומס רב והצפיפות. המחלקות הפסיכיאטריות נראות, לרוב, על הפנים".
ד"ר אלכסנדר טייטלבאום, מזכיר איגוד הפסיכיאטריה, העיד שהמחסור נובע גם מהשכר הנמוך שמוצע בתחום הציבורי. "הכסף שמקבלים בשוק הפרטי הוא גבוה בהרבה, לכן הרבה מעדיפים לעבוד במסגרת פרטית. לפעמים מתמחה שעושה הרבה תורנויות מקבל יותר כסף ממומחה צעיר".
ד"ר טייטלבאום סיפר על עלייה אסטרונומית במטופלים חדשים בתחום בריאות הנפש. "לפי מחקר הערכה, יש בין חצי מיליון ל-600 אלף אנשים שיזדקקו לטיפול נפשי. אנחנו במצב מאוד קריטי וקשה, וכל זה מתווסף למצב העגום שהיה עוד לפני המלחמה".
גם המצב אצל הפסיכולוגים בשירות הציבורי עגום. על פי יו"ר הוועדה, ח"כ יוני משריקי (ש"ס), פסיכולוג בשירות הציבורי משתכר בסך הכל 32 שקל לשעה. בימים אלו עדיין מתקיים משא ומתן ארוך בין משרד האוצר לנציגי העובדים בתחום הפסיכולוגיה, אך אלו טרם הגיעו להבנות – ואין יעד מוגדר לסיום הדיונים בנושא. לאחר שהציג את הנתונים, יו"ר הוועדה דרש מהצדדים להגיע לסיכום בנושא באופן מידי.
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 5 שקלים בממוצע בחודש. לתרומה הקליקו >> https://bit.ly/Shavvim-igul-letova
"נשארתי חודש ללא טיפול עם ילד אובדני שלא מתפקד"
אורית טלפור, אמא לשלושה ילדים מתמודדי נפש, סיפרה על חיוויתיה לחברי הוועדה. "אני מכירה את מערכת בריאות הנפש הציבורית כבר 14 שנים. לפני 6 שנים הייתי צריכה לחכות חצי שנה לטיפול עבור הילד שלי שהביע אובדנות, בזמן הקורונה זמן ההמתנה לתור עלה לשנה, והיום אין בכלל יומנים לקביעת תורים".
"בחג האחרון, למרבה הצער, הילד הקטן שלי ניסה להתאבד", שיתפה טלפור בעצב. "ברגע שהבנתי שהמצב הוא לא סכנת חיים, חיפשתי הפנייה. האחות אמרה שאין פסיכיאטר תורן בבתי החולים הקרובים אליי. היא מתנצלת בפניי שאני צריכה לנסוע עכשיו 40-50 דקות עם ילד במצב פסיכוטי, שבלע הרבה מאוד כדורים, בשביל למצוא רופא. הצוות בבית החולים הודיע לי באותו היום שיחד עם הבן שלי היו עוד חמישה ילדים שניסו להתאבד. הייתי צריכה לחכות חודש לטיפול עם ילד אובדני בבית שלא מתפקד".
ענת גדיש, אמא לשלושה ילדים מתמודדי נפש גם היא, סיפרה: "הבת שלי נועה התאשפזה ב'איתנים' בגיל 10 וחצי. בדיעבד המחשבה על להשאיר ילדה במחלקה לבד בלילה, נראה לי ממש לא שפוי, אבל המצב היה מאוד קשה, והבית לא היה יכול לשמור עליה יותר. לצערי, נועה שוחררה בקורונה, כשסגרו את מחלקות הילדים לאשפוז פסיכיאטרי, וכך היא נידונה לחוסר טיפול ולהתגלגל בין מוסדות שונים. חוץ מזה שילד שמשתחרר מאשפוז פסיכיאטרי אין לו סל שיקום, אין לו שום זכאות לטיפול בקהילה. אף פסיכולוג פרטי, לא משנה כמה אני אשלם, לא יסכים לטפל בנועה בגלל שהייתה מאושפזת. גם הרווחה לא עזרה, רק דחפה להוציא את הילדה מהבית למסגרת חוץ ביתית, כאילו שם מקבלים טיפול".
"נועה שלי היום בפנימיית קצה, קצה של הקצה", המשיכה גדיש. "ביולי האחרון היא ניסתה להתאבד בקפיצה של שש וחצי מטר, שברה חוליות בעמוד השדרה. בינתיים אנחנו מנסים לשמור על החיים שלה. גם נועה יכולה לתרום לחברה. גם נועה חולמת להיות מורה לחינוך מיוחד. היא עוד חולמת, זה לא מובן מאליו במצב שלה. אני רואה את הילדים שעברו את מה שעברו ב-7.10, ואני מתפללת שהם לא ירצו למות, ושלא יעברו את מה שהבת שלי עוברת. יש להם זכות לקבל טיפול רפואי בנפש".





