כמתמודדת נפש, אני מלאת חרדות. גם חרדות בקשר ליחסי מין. פחד ממחלות, פחד מהריון, פחד שמישהו יראה אותי ערומה ופגיעה. בגילי המופלג, אוטוטו 40, עדיין לא התמודדתי עם הפחד הזה.
ב-2008 חוויתי טראומה מינית. אתם יודעים מה קורה למי שחווה טראומה? זה לא כמו בסרטים עם סוף טוב. דיברתי עם בעלת הדירה שלי. לה יש טראומה מנהיגה. אחרי הטראומה היא כבר לא נוהגת. לא מעזה לעלות על ההגה. אז ככה אני, רק עם סקס.
למזלי, ה-אקס שהייתי איתו שנתיים הסכים להיות איתי בלי לשכב, אז לא הייתי צריכה להתמודד. אבל בחודשיים האחרונים פגשתי גבר חדש.
ככל שהכרתי אותו, יותר נמשכתי אליו. הוא הצליח לראות דרכי, דרך החרדות שלי. גבר אסרטיבי. זה מצא חן בעיניי. אני רגילה לבני זוג שיעשו את כל מה שאבקש, אבל לחצוף יש דעה משלו. הוא לא הולך להיות השטיח שלי. אני אוהבת את הקונטרה הזו, את הביטחון שלו. זה העלה בי רגש שאני לא מרגישה הרבה – תשוקה. אני רגילה להתאהב, אבל דווקא לחשוק במישהו?… מעניין.
“חייבת להתגבר על הפחדים”
מדייט לדייט הרגשתי את המשיכה גוברת. ידעתי שהעניין שאני לא עושה סקס הולך להרוס לי איתו, אז ניסיתי להתרחק ממנו. אבל כמו מגנט, התקרבתי מחדש.
היה ברור לי שהוא לא יוותר על זה כחלק ממערכת יחסים. אבל לי יש חרדות, אז מה אני עושה?
ערב אחד דיברנו. שאלתי אותו למה הוא לא סימס לי במשך יומיים והתשובה שלו עירערה אותי: “רננה, האם זו עוד שיחה שאת מנסה לתפוס אותי על משהו שעשיתי לא בסדר כי זה קל יותר מלהסתכל למצב בינינו בפנים ולעשות משהו בקשר אליו?”
בום. שם הבנתי כמה הוא מתוסכל ממני. כמה הוא על הקצה. היינו אצלי בדירה והוא החליט ללכת. נשבר לו.
אני לא יודעת מה ניער אותי יותר. זה שהוא עזב, או זה שלא דיברנו כמה שבועות אחר כך. אבל הנה, נפלה התובנה שאני חייבת להתגבר על הפחדים שלי. אם לא, זה יהרוס לי גם קשרים עתידיים.
אז בבוקר הרמתי טלפון למטפלת מינית שעובדת עם סרוגייט (סרוגייט – בן זוג זמני שמוצמד אליי כדי להתגבר על החרדות). ”היי, אני מתעניינת בקשר לסרוגייט…”
”הסרוגייט עוברים אצלנו הכשרה”, היא סיפרה. “הפגישות שלך איתו בהתחלה הן כמו דייט ראשון. הליכה בפארק, בתי קפה. את לא יודעת את שמו והוא לא יודע פרטים מזהים עלייך. הוא חתום אצלנו על חוזה. כשהטיפול מתקדם, הפגישות האינטימיות נערכות בקליניקה, לא אצלכם בבית. עלות פגישה אחת היא 1,600 שקל. בדרך כלל זה לוקח 20-30 פגישות. המחיר לפגישה כולל בתוכו את ישיבות הצוות שהסרוגייט עושה בקשר אלייך, את הבדיקות הרפואיות ואת הפגישות שלכם”.
ה-אקס במקום סרוגייט
”וואוו, זה יוצא בסביבות 50,000 שקל”, אמרתי בתדהמה. “אז את צריכה להתאים לי בדיוק סרוגייט שאני רוצה? מישהו שאני נמשכת אליו”?
”את לא חייבת להימשך לסרוגייט”, היא אמרה.
“מה זאת אומרת? אז אני אביא את ה-אקס שלי במקום הסרוגייט. אחרי שנפרדנו, אני כבר לא נמשכת אליו, אבל הוא פרטנר מושלם”.
”תביאי את האקס. אם הוא יכול להתחייב לפגישה שבועית איתנו, בכיף”.
הערכתי אותה שהיא מוותרת על כסף גדול ונותנת לי להחליט מי מתאים לי.
סקס כטאבו
מאז שיחת הטלפון, נפגשתי איתה פעמיים. היא יודעת לשאול את השאלות הנכונות. מהתשובות שלי אני מגלה על עצמי כמה אני תופסת את כל הנושא של סקס כטאבו. כמשהו אסור. משהו שאני צריכה להתבייש בו. מה שכנראה אומר שאני אצטרך לשנות מחשבה. זה בנוסף, כמובן, לתרגילים שהיא תיתן לי ול-אקס (הוא הסכים).
זה לא הולך להיות קל, אבל מה האופציה שלי? לא להשתנות? להמשיך בגיל 40 להיות לבד עם חרדות ובלי ניסיון? די! לא רוצה! בא לי “להתנרמל”.
רוב הגברים שיקראו בפרופיל שלי ”מחפשת קשר א-מיני” מן הסתם ידפדפו לפרופיל הבא. לא רוצה שידפדפו אותי.
אז למרות שאחרי 40 שנה חרדות הן חלק משמעותי מתעודת הזהות שלי, אולי יהיה פה סוף אחר. תחזיקו לי אצבעות, בבקשה. אני, מצידי, מבטיחה לעדכן איך זה הולך בטורים הבאים ב”שווים”.
לטורים קודמים של רננה:
https://shavvim.co.il/author/renanao/
**************
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 4 שקלים בממוצע בחודש. הקליקו >>> bit.ly/Shavvim-igul-letova
**************
