זה קרה אי שם בתחילת שנות ה-90. כחייל ביחידת דובדבן, הוקפץ ישי רון עם צוותו לכפר טרקומיה, בנפת חברון, אחרי דיווח על פעילות חריגה. "הגענו למקום ומיד הקיפו את הג'יפ שלנו המוני מתפרעים", הוא נזכר בכאב. "מרגע לרגע האירוע הפך ליותר ויותר אלים. בשלב מסיום הם התחילו להשליך עלינו בלוקים וברזלים. הרגשנו בסכנה אמיתית שלי לינץ'. לאחר זמן מה שמענו יריות. פרקנו מהג'יפ, ומצאנו מלא ילדים ונערים צעירים שוכבים על הארץ ירויים. החובש שלנו ניסה לבצע החייאה בנער צעיר, זה היה מחזה מאוד קשה. באירוע נוסף, באזור חברון, במהלך פעילות מבצעית יריתי בטעות בחבר לצוות (החבר נפצע אך החלים – ר.ז). שני האירועים האלה היו קשים מאוד עבורי".
מאז עברו הרבה שנים, אבל רק לאחרונה אובחן רשמית כמתמודד עם פוסט-טראומה. כעת הוא מוציא לאור רומן שכתב, "כלב", בהוצאת בראשית. הקשר בין עלילת הספר לסיפור חייו האישי אינו מקרי בהחלט. העלילה מתמקדת בחייו של גלר, מוכה פוסט טראומה שהפך לנרקומן. הוא היה קצין קרבי בסיירת גולני, וסחב אתו את זוועות המלחמה בעזה. כאשר הוא פוגש יום אחד בכלב מוכה ופצוע, כל הטריגרים מתעוררים לחיים והוא מוצף בזיכרונות שלא מרפים ומנערים את חייו.
הוא בן 50. נולד בכפר סבא, גדל בהוד השרון. ילד רביעי למשפחה בת שישה ילדים. אבא אמן מוכשר, בוגר בצלאל, עבד כגרפיקאי בתעשייה אווירית. אמא היא סופרת הילדים עליזה רון.
הוא עצמו בוגר תואר ראשון בפסיכולוגיה, אבל עוסק בכלל ביזמות. יש לו עסק למכירת מנשא תינוקות מיוחד, "מנסארי", אותו הוא מוכר כמותג בית ברשת שילב. אבא לשלושה ילדים.
רון מתאר ילדות מאושרת, לצד התמודדות עם מערכת חינוך שלא ידעה איך להתייחס ללקויי למידה. הוא התמודד אז ועד היום עם דיסגרפיה ודיסקולקלציה ברמה קשה. מתקשה מאוד בכתיבה, לא מצליח ללמוד את לוח הכפל. הוא סיים תיכון ללא בגרות – והתגייס לדובדבן.
איך ההלם קרב משפיע על התפקוד היומיומי שלך?
"הוא מופיע אצלי בעיקר בחרדות קשות, סיוטים בלילה ומכות מתוך שינה. לעיתים התקפי פאניקה, בעיקר בחו"ל ובציבור. תקופות של חרדות קשות, טיפול בכדורים שונים. המזל הגדול שלי הוא שהשותפה שלי לחיים, אלינור, היא מדהימה, מכילה, מקבלת ותומכת כל כך.
מה היה הטריגר לכתיבת הספר?
"את 'כלב' התחלתי לכתוב למעשה לפני שאובחנתי. אלינור במשך שנים אמרה לי שאני סובל מהלם קרב, ואני הייתי בהכחשה. במהלך הקורונה העסק שלי סבל מהתמוטטות כלכלית נוראית, הפסדנו המון כסף. במקביל הצוות שלי מהצבא התכנס לאחר 30 שנה, והוצפתי בזיכרונות וברגשות שזירזו את ההתפרצות. במהלך ההתפרצות ותביעת ההכרה ממשרד הבטחון, השלמתי את כתיבת הרומן".
למה קראת לו כלב?
"כלב הוא ארכיטיפ המסמל מצד אחד את המוות, הוא אל המוות אנוביס המצרי; ומצד שני הוא חברו הטוב של האדם. הוא מכיל בתוכו תמימות וטוב לב, והוא דמות מרכזית ברומן".
עד כמה הספר אוטוביוגרפי?
"כמו בכל רומן, הסופר מניח חלק מעצמו בתוך הספר. ברור שיש קווי דמיון לחיים שלי ולחוויה האישית שלי כהלום קרב. אבל בספר לקחתי את המצב שלי והקצנתי אותו, כדי ליצור יותר דרמה ועניין ספרותי".
"כלב" הוא הרומן השני של רון שראה אור, וספר רביעי שהוציא (ראו אור גם שני ספרי ילדים שאחד מהם הומחז להצגת ילדים זוכת פרסים רבים בשם "האף של וינסנט". יחד עם זאת, ההוצאות הגדולות לא רצו לפרסם את ספרו החדש. לדבריו זה קרה "אם בגלל הנושא, ואם בעקבות שוק הספרים בארץ שפשוט כמעט ולא קיים. תכננתי להוציא את הספר לאור לבד. שלחתי אותו למספר אנשי תרבות, ביניהם גבי ניצן, הסופר ועורך מגזין 'בראשית'. הוא התלהב מאוד והחליט לפרסם ממנו 10 פרקים ראשונים. לאחר מכן הוא הודיע לי שיוציא אותו לאור".
אתה מרגיש שתופעת ההלם קרב מדוברת מספיק?
"מאז אירוע איציק סעידיאן מדברים על זה יותר. רפורמת 'נפש אחת' של משרד הבטחון שיפרה באופן מרחיק לכת את הטיפול בהלומי קרב במערכת הבטחון, וגם את השיח בחברה הישראלית".
רוצים לרכוש את הספר? הקליקו כאן
