לפני 20 שנה אובחנה אמילי, בתה של נורית טופז מאשדוד, על הספקטרום האוטיסטי. בעוד שלושה חודשים היא תסגור מעגל כשתהפוך למתמודדת הראשונה למועצת עיר בישראל שהדגל המרכזי שהיא מניפה הוא טיפול בקהילת האנשים עם מוגבלויות.
“עיר שלא רואה את האוכלוסיות שזקוקות לתמיכה היא לא עיר”, מכריזה טופז (46). לפני שנה הקימה את “תושווים”, רשימה חברתית-פוליטית של אנשים עם וללא צרכים מיוחדים, והיום היא המועמדת מטעמה למועצת העיר אשדוד. יחד הם מקווים לשנות את העיר, ומאמינים שיהיה לכך אפקט שישפיע על ערים נוספות בישראל ועל המדינה כולה.
“אנחנו הפה של אלו שקולם לא נשמע, והמטרה היא להיכנס למועצת העיר, להקים אגפים חדשים למטרה זו שלא קיימים היום ולשפר את איכות החיים של התושבים”, מצהירה טופז, שבנוסף לאוכלוסיות המיוחדות ולנגישות מקדמת גם את קהילת הנשים בעיר, “תושוות”, ואף מבקשת לפעול לרווחת הגיל השלישי, רווחת בעלי חיים ואיכות הסביבה.
לפרנסתה היא מנהלת את תחום החינוך בעמותת צער בעלי חיים ר”ג. לטופז היסטוריה ארוכה של עשייה חברתית שבעקבותיה זכתה לשבחים מטעם האוניברסיטה הפתוחה, ארגון ‘ליונס’ ועוד, אבל נדמה שאילולא הסיפור האישי שלה ושל בתה, בכלל לא הייתה מגיעה למקום בו היא נמצאת עכשיו.
להביא את אמילי הכי רחוק
“האוטיזם החליט לבקר בביתנו כשאמילי הייתה בת שלוש”, היא נזכרת. “יום האבחון הוא יום שלא שוכחים, גם שני עשורים אחר כך. המשפט עמו נשלחתי הביתה על ידי הפרופסור היה: ‘אני יודע שתביאי אותה הכי רחוק שאת יכולה’. זה מהדהד בי עד היום, כי המסע הזה עוד לא נגמר. זה משפט שהביא אותי לצומת שהצריך אותי לבחור – או ליפול לבור שנפער לפניי, או לקום. החלטתי שאני בוחרת לקום”.
כך הפכה במו ידיה את העז למתוק, והחלה לחקור ולבדוק מה ניתן לעשות כדי לסייע לביתה. “התחלתי לחקור מה נפל עליי, והמלחמות החלו להגיע. הביורוקרטיה אינסופית. הרגשתי שאני נלחמת מול קירות וחומות, החל מקבלת סייעת צמודה והשתלבות מיטבית, וכלה בתוכניות העשרה והסעות ראויות ומכילות. אלה אותן מלחמות שהפכו אותי לאקטיביסטית ולפעילה חברתית. הבטחתי כל בוקר לקום ולעשות טוב. בחרתי להיות קרן אור ותקווה לאנשים ולמשפחות עם צרכים מיוחדים. לסייע בכל החסמים הביורוקרטיים, ובעיקר להיות שם ולהקשיב”.
אמילי היום כבר בת 20 ומתנדבת בצה”ל במסגרת תוכנית “שווים במדים”. זה הרגע בו בחרה טופז להקדיש את כל הידע והניסיון שצברה ולהעמידו לטובת הציבור באשדוד.
בתור מנהלת מטה “יש עתיד” באשדוד, היא החליטה לשתף פעולה עם סיעות נוספות ולשתף פעולה פוליטית. ברשימה תוכלו למצוא את שלי וולושין, חירשת מלידה; זיו כהן, עו”ס עיוורת; דוד דבח, איש הייטק כבד שמיעה; וגם את עו”ד דפנה זאק, שמתניידת באמצעות קלנועית. אליהם מצטרפים גם מאיה כהן, אקטיביסטית לשוויון ולנגישות ואמא מיוחדת; נפתלי כנפו, פעיל חברתי למען הגיל השלישי; הסופרת ורדה גנזך ושורדת השואה ורטה פייביש.
“להורים המיוחדים ישנן שתי דאגות עיקריות: מה יהיה כשתסתיים מערכת החינוך, ומה יהיה כשלא נהיה פה”, היא אומרת. “עשרות שנים של ‘פלסטרים’ בכל תחומי החיים מנעו שוויון הזדמנויות אמיתי בעיר, אבל אנחנו סיימנו להמתין. החזון שלנו הוא להבטיח לכלל התושבים את הזכות לחיות בכבוד ובשוויון חברתי, מגיל לידה ועד הגיל השלישי. התנועה מקדמת ליברליות, שוויון הזדמנויות, חמלה, נגישות, צדק וסולידריות חברתית. ואנחנו מאמינים שהשתלבות מלאה של אותן קהילות במרחב הציבורי תיצור תיקון ותביא לחברה טובה יותר”.
איזה תגובות אתם מקבלים?
“ההיענות ברחוב מרגשת. מברכים אותנו ואומרים לנו כמה זה נחוץ. זה נוגע כמעט בכל בית בעיר. אני מזמינה את חבריי האקטיביסטים להפיץ את בשורת ‘תושווים’ ולהוביל לשינוי גם בפוליטיקה המקומית, שנוגעת ומשפיעה על איכות חיינו, חיי ילדינו וחיי הורינו. תוצאות הפעילות לא מסתיימות רק באשדוד אלא משפיעות גם הלאה, מחוץ לגבולות העיר וכך צריכים לפעול כל נבחרות ונבחרי הציבור – להביא לשינוי בחיי התושבים”.
לעמוד הפייסבוק של תושווים הקליקו כאן
