”עובד יקר, אנחנו שמחים להעניק לך את מתנת החג – תו קנייה דיגיטלי בשווי 120 שקלים למימוש ברשת כלי מטבח כלשהי”. לפני שתגידו לי ”רננה, את עובדת כפוית טובה, תגידי תודה שנותנים מתנה, הם לא חייבים”, אז הם כן חייבים (לפי הסכם קיבוצי/צו הרחבה של חברת סיעוד/כוח אדם). כן, כן, מגיע שי לחגים לעובדי חברות ניקיון. תבדקו אותי. לא יודעת בדיוק מה שם החוק.
אני לא מתמרמרת שזה רק 120 שקלים, זה ניחא, אבל תשמעו סיפור אמיתי מראש השנה 2023. הלכתי לחנות כדי לקנות סיר. חשבתי לעצמי – כמה כבר סיר נירוסטה עולה? 200 שקלים? אני אוסיף 80 שקלים לתו קנייה שקיבלתי, ואתחדש בסיר לחג. נכנסתי לחנות וקיבלתי חום. סט של סירים ומחבתות עולה לא פחות מ-1,600 שקלים. הוא עכשיו בהנחה לחג. אבל רגע, התו שקיבלתי לא כולל הנחות. אז אסתכל רק על מה שבמחיר מלא. מחבת עולה 899 שקלים. תגידו, הם עושים צחוק?!
זה קנס
הגעתי לעבוד בחברת הסיעוד הזו בחודשים האחרונים בגלל שאבא שלי גוסס ומגיעה לו מנקה שתגיע לכמה שעות דרך ביטוח לאומי. ביטוח לאומי לא מעסיקים אותי ישירות, אני מועסקת דרך חברת סיעוד שמקבלת את השעות מביטוח לאומי. עזבו שמנקה באופן פרטי לוקחת 70 שקלים לשעה, ואני מקבלת שכר מינימום לשעה (כ-30 שקלים, פחות מחצי!), אבל גם ככה אני עושה את זה בשביל אבא שלי.
תחשבו על כל המנקות שזו העבודה שלהן. נשים קשות יום, שמקבלות שכר מבזה על עבודת כפיים קשה. נראה לכם שביום יום הן קונות מחבת ב-900 שקלים? זה 30 שעות עבודה שלהן! הן בטח קונות ברשת סטוק כלשהי. מה ציפיתם? שהן יוסיפו לשי לחג עוד 780 שקלים בשביל מחבת? זה כבר לא שי, זה קנס!
פניתי למוכר: “אני מחפשת סיר זול מנירוסטה”. הוא השיב: “זה הכי זול שלי”, והצביע על סיר במחיר של 499 שקלים. “יש לי תו קניה ב-120 שקל”, אמרתי. המוכר חייך: “במחיר כזה אני יכול לתת לך סכין ממש טוב”. בטח חברת הסיעוד גוזרת עלי קופון פעמיים. פעם אחת כשהיא משלמת לי על ניקיון פחות מחצי ממה שנהוג לקבל בשוק כמנקה פרטית, ופעם שנייה בתו הקנייה הזה.
תחשבו: המנקה שמקבלת שכר מינימום היא שכירה שמציעה את כוח עבודתה. זה שמשלמים לה שכר מינימום ונותנים מתנות הזויות בחג רק משמר אותה ענייה. ומה האבסורד? היא מתחננת שיתנו לה כמה שיותר שעות, היא מתחננת לעבוד יותר קשה. למה? כי מנקה פרטית עושה בשלוש שעות 210 שקלים.
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 5 שקלים בממוצע בחודש. הקליקו >>> bit.ly/Shavvim-igul-letova
לשבור את הגב – דרישה לגיטימית
”רננה, היא לא חייבת לעבוד שם”. לאדם חסר השכלה או כישורים אין הרבה אופציות אחרות. חוץ מזה, כמה נוח זה שתמיד מאשימים את הקורבן במקום את המערכת שגוזרת עליה קופון, אה? בכלל, עזבו חברת סיעוד. אני רוצה לראות כמה שעות יחזיק בעל הון כרסתן בתור מנקה בחום של אוגוסט. זה חומר לריאליטי.
במקום שהמנקות יתמרדו, כי יש להן משכנתא ומשפחה לפרנס, אז עוזבים את האידאלים בצד. במקום זה, הן מוצאות סיפוק וערך מוסף בעבודה שבה הן מנקות לקשישים. אני מניחה שבכל דבר אפשר למצוא גם את החיובי אם ממש רוצים. אני לא יודעת מה אתכם, אבל אני אחרי שלוש שעות של שטיפת הבית – גמורה. המנקה לעומת זאת, עשתה בשלוש שעות פחות מ-100 שקל. לא שווה לה לסיים את היום. ככה היעד לעשות שני בתים, כלומר שש שעות ביום ולשבור את הגב מצטייר כדרישה לגיטימית.
אל תשכחו שבכל 6 השעות יש ציפייה גם מחברת הסיעוד וגם מהלקוחות ליעילות של המנקה לאורך כל המשמרת. פותחים עליה עין אם היא מגיעה לבית רק ל-3 שעות ועוד לוקחת הפסקה? אני הייתי אומרת ”שיזדיינו כולם”, ונחה. אבל זה בגלל שיש לי אופציות אחרות. חברות או בעלי הון שגוזרים עלינו קופונים, מסתמכים על זה שיש מספיק שכירים שיפחדו על מקום עבודתם ויסכימו להכול.
יש מספיק מנקות שיסכימו לתת תנאים, כמו לנקות בבתים כל כך מבולגנים שגם 20 שעות לא יספיקו בשביל לנקות אותם. בחברה חלילה לא יחשבו על רווחת המנקה וישלחו שתי מנקות לבית כזה. לא משתלם. עדיף לסחוט עד הסוף את כוחו של פועל אחד.
אני לא סתם ממורמרת
”אבל רננה, שכר מינימום זה חוקי, מה את רוצה?”. השכר הוא לא גזירה משמיים. מילא שעות ארוכות של עבודה פיזית קשה עם הפסקות מדודות, אבל למה בשכר רעב שמספיק לקיום שלך בלבד? כדי שיגזרו עלינו קופון יותר שמן. אם זו הייתה העבודה היחידה שלי, הייתי קורסת כמתמודדת נפש. אני הרי צריכה אקסטרה כסף כדי לשלם מאות שקלים לפסיכולוגים, סדנאות, כדורים פסיכיאטרים ועוד.
אבל בסוף אני כפוית טובה ממורמרת. חברים, אני לא סתם ממורמרת. שימור העוני של המנקה השכירה זה אינטרס של המערכת (בעל ההון רוצה להמשיך לגזור קופונים ואותי – לשמור כשכירה בשכר נמוך, כך תמיד יהיה לו כוח עבודה). אבל אם תשאלו את המנקה למה היא מסכימה לזה, היא קרוב לוודאי תאשים את עצמה שהיא בחרה בעבודה הזו בגלל נסיבות חייה. היא לא תאשים את המערכת שמזמברת אותה. לה היא אומרת תודה על שי הזוי לחג.
במערכת כזו לא מפנקים בשכר טוב יותר. אם את מנקה ”טובה”, את תקבלי עוד שעות. כן, זה הפרס. במקום קיצור שעות העבודה לשיפור רמת החיים – אז הארכת יום העבודה, בשביל עוד 30 ₪ לשעה. תענוג. נ.ב – קרל מרקס, אתה חסר.
לקריאת טורים נוספים של רננה אורן – לחצו על הקישור:
