מדינה שלמה עקבה בדאגה אחר הדיווחים על חטיפתן של נויה דן, בת 13 עם אוטיזם מקיבוץ כיסופים, וסבתה כרמלה (80), תושבת קיבוץ ניר עוז, לרצועת עזה. הלילה התבשרה המשפחה כי נויה וכרמלה לא הגיעו לשבי החמאס, אלא נרצחו בידי מחבלי הארגון. גופותיהן זוהו היום.
מאז הטבח הנוראי בקיבוצי עוטף עזה, חיפשו משפחות דן וקלדרון כל פיסת מידע על חמשת קרוביהן הנעדרים, ובהם נויה, סבתא כרמלה, שסבלה מדמנציה, עפר קלדרון (50), אח של גלית, אמה של נויה, בתו סהר קלדרון (16) ובנו ארז קלדרון (12). הסברה הייתה שכולם נחטפו לעזה.
עכשיו ברור שכרמלה ונויה לא נמצאות בעזה, אלא נרצחו. נועם דן, אחייניתה של כרמלה, כתבה לפני חצי שעה בדף הפייסבוק שלה: “זה עתה התחוור לנו שבנות משפחתנו האהובות נויה וכרמלה אינן בין החיים. אנחנו בכאב גדול… יש לנו במשפחה עוד שלוש נשמות להציל (ובמדינה – כמות עצומה…) אז מחר נמשיך. תודה על החיבוק. מליבנו השותת מכאב והכרת תודה”.
נויה החליטה לישון אצל סבתא
באחת ההתכתבויות האחרונות של בני המשפחה כתבה סהר לגאיה, בת דודה של נויה: “אימא’לה גאיה, הם פה. אנחנו מתחבאים מהערבים. יצאנו מהבית”. בתגובה כתבה לה גאיה: “איפה את? לאן אתם הולכים? איפה אתם? אל תכתבי אם את צריכה להתרכז”. סהר ענתה: “מתחבאים”. מאז נותק עימה הקשר.
“נויה וכרמלה שהו ביחד במקרה”, סיפרו ל”שווים” בני המשפחה ליאון וגאיה. “נויה קשורה מאוד לסבתא שלה, ולכן היא החליטה לישון אצלה בקיבוץ ניר עוז. אף אחד לא יכול היה לחשוב על דבר כזה”. גלית דן, אמה של נויה, אירחה יממה לפני כן את סבתא כרמלה לארוחת שישי. באותו לילה נויה החליטה לישון אצל סבתה ולא לחזור למקום מגוריה בכיסופים.
“נשמח לעזרה – כל מי שיודע משהו בבקשה לתת לנו מידע”, כתבו בני המשפחה בהודעה שהפיצו ברשתות החברתיות בעשרת הימים האחרונים. “בשעה 8:30 נשלחו הודעות שהמחבלים נמצאים מחוץ לבית שלהם, ומאז לא נשמע קולם. את ארז ראינו באחד הסרטונים שהמחבלים פירסמו כשהוא נלקח לעזה. לגבי כל השאר – אנחנו לא יודעים כלום. אנחנו רוצים שכולם יחזרו הביתה. זה הדבר הכי חשוב עכשיו. כל עזרה תהיה רלוונטית”.
“אמא, יש פה רעש נוראי, אני מפחדת”
“בשש בבוקר התחיל מטח מטורף של רקטות”, שיחזרה גלית, אמה של נויה, את ההתרחשויות בראיון ל”מאקו”. “אנחנו רגילים למטחים, ולכן נכנסנו לחדר המוגן. במקביל, שמענו גם יריות. לאט-לאט הבנו שמתחולל קרב יריות בתוך הקיבוץ. הייתה אש מטורפת”. היא המשיכה: “סגרנו את הדלת של הממ”ד. גיליתי שיש לנו אביזר שנועל את הדלת בצורה שאי אפשר לפתוח אותה מבחוץ. כשהגיעו חיילים לנסות לעזור לנו והתקרבו לבית, המחבלים ירו בהם מהחלון של הסלון”.
ברגעי הפחד המשתק קיבלה גלית דן עדכון מאמה, כרמלה, שסיפרה לה שמחבלים חדרו לביתה בקיבוץ ניר עוז. “היא אמרה לי שהיא נועלת את הדלת של הממ”ד, אבל לא הבינה בעצם שהדלת לא נעולה”, שיחזרה. “בקיבוץ ניר עוז אי אפשר לנעול את הממ”דים. הממ”ד נועד למיגון מפני קסאמים ולא מפני אנשים שחודרים לבית”.
“יש פה אנשים והם שוברים ובוזזים לי את הבית”, כתבה כרמלה לבתה, ונויה שלחה לה הודעה: “אמא, יש פה רעש נוראי, אני מפחדת”. ברגעים הדרמטיים האלה, סיפרה גלית, נותק החשמל בכיסופים ולא הייתה קליטה בטלפון הסלולרי שלה. מאז לא הצליחה להמשיך ולהתעדכן במצבן של נויה וכרמלה. “המשכתי להתחבא בממ”ד עם בן זוגי ובתי תמר מהבוקר ועד שלוש בלילה – בלי אוכל, מים ושירותים. בשלוש לפנות בוקר דפקו בדלת ואמרו לנו: ‘צה”ל כאן, תפתחו'”.
לאחר שיצאו מהממ”ד, גלית הבינה את ממדי האסון. היא הבחינה בכך שאמה לא חזרה להודעות שלה. היא מיהרה להגיע אל הבית של כרמלה וגילתה שהוא ריק – נויה וכרמלה נעדרות. “דיברתי עם אחותי הדס קלדרון שהייתה בניר עוז, ובהמשך גיליתי שגם האחיינים שלי ועפר, הגרוש של הדס, נחטפו”.
“ילדה חזקה ואמיצה”
גלית מספרת שנויה, המאובחנת על הרצף בתפקוד גבוה, התחילה לאחרונה ללמוד במסגרת שמתאימה לה והייתה מאושרת. “היא ילדה חזקה ואמיצה. אני מודה לאל על זה שהלכה לחוג סיירות ויודעת להסתדר בשטח. אמא שלי, כרמלה, היא אישה חזקה ואמיצה; היא הייתה נשואה לאבא שהיה אחראי על הביטחון של הקיבוץ; לוחם שלום שתמיד אמר שצריך לעשות שלום.
“גם אני חושבת ככה, צריך לעשות שלום ולא מלחמה”, המשיכה לומר. “כשאני שומעת אנשים אומרים בתקשורת שצריך להיכנס בהם, אני אומרת שזה לא הפתרון. אבל בינתיים יש אירוע שצריך לטפל בו בדחיפות; אירוע שבו נשים צעירות, אנשים מבוגרים, ילדים, נמצאים בשבי. אני מצפה שהאו”ם ייכנס לסיפור, שהצלב האדום יילך לראות מה שלומם, שכל מי שיכול לפעול יפעל. בינתיים המשפחה שלי פועלת בכול הכוח”.
במקרה של נויה וכרמלה, המאבק להביא לשחרורן מעזה התחלף הלילה בבשורה הטראגית על הירצחן.
