“אני שומע ירי מנשק אישי, זה רעשים שאני לא רגיל אליהם”, שיחזר אייל ברעד, תושב קיבוץ ניר עוז, את רגעי האימה של בוקר ה-7 באוקטובר בראיון ליפעת גליק בכאן 11. “לאחר מכן התקבלה הודעה מאיש הצוות בכיתת הכוננות שיש יריות בקיבוץ, שקרא לנו לנעול את דלתות הממ”ד”. ברעד ואשתו הם הורים לשלושה ילדים, ביניהם רותם בן השנה וחצי, אלמוג בת ה-4 וכרמל בת ה-6, שאובחנה על הרצף האוטיסטי.
בשעה שש וחצי בבוקר, עם הישמען של האזעקות הראשונות, פנתה המשפחה, המתורגלת לירי טילים, לממ”ד. לא עבר המון זמן עד שהבינו שמדובר באירוע אחר לגמרי. מצלמת אבטחה שהתקין ברעד מספר ימים לפני חדירת המחבלים, תיעדה דקה אחרי דקה את הגעתם למקום מגוריו, את חטיפות תושבי הקיבוץ לעזה ואת ההתקרבות של המחבל לדלת ביתו. את הכל הוא ראה דרך מסך הטלפון שלו – בזמן אמת.
ברעד הבין באותו הזמן שהוא חייב לשמור על השקט כדי להבטיח את הישרדותה של משפחתו. “אמרתי להם שאם לא נהיה בשקט, אנחנו נמות”, סיפר. עם זאת, דבר פשוט כמו לשמור על השקט בסיטואציה כל כך מחרידה, היא משימה בלתי אפשרית עבור אנשים על הרצף, ומהר מאוד הבין ברעד כי עם בתו, כרמל, זו תהיה משימה בלתי אפשרית. “אני אומר לה להיות בשקט, מסמן לה עם היד, והיא חושבת שזה משחק. היא המשיכה לעשות רעש, אז תפסתי אותה והחזקתי אותה ביד וחסמתי לה את הפה”.
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 5 שקלים בממוצע בחודש. הקליקו >>> bit.ly/Shavvim-igul-letova
12 שעות של אימה בתוך הממ”ד
הקושי האמיתי עבור ברעד היה הפחד שיפגע בבתו, שלא מבינה את הסיטואציה הקשה: “אחד הדברים שפחדתי ממנו הכי הרבה זה שיישבר משהו (בינינו – א”ח), שעכשיו במקום אבא אוהב, אני אהיה אבא אלים. זה מה שחנק אותי באמת”. ברעד העיד כי פחד לחנוק את כרמל, או לגרום לה נזק ממשי, אז בשלב מסוים הרפה את אחיזתו מפיה וקיווה לטוב.
תוך כדי רגעי האימה הקשים האלו של משפחת ברעד בתוך הממ”ד, מחבלים של החמאס ממשיכים לבזוז, להרוג, לחטוף ולשרוף בתים בניר עוז. רק אחרי 12 שעות בתוך המרחב המוגן הגיעו כוחות צה”ל והוציאו משם את כל המשפחה. לקח עוד יממה שלמה עד שהגיע ברעד ומשפחתו למקום מבטחים.
בסביבה הקרובה של המשפחה, רבים נרצחו או נחטפו. “החיים שלי זה לא החיים שלי כבר”, העיד אב המשפחה בצער עמוק. “מה שבניתי עשיתי ורציתי – אין יותר. איך אני יכול לחזור עם המשפחה שלי לכאן אחרי מה שקרה?”.
