נושאים קשורים

ביטוח לאומי מחזיר 45 מיליון שקל לקשישים סיעודיים

לאחר בדיקה מקיפה נמצא כי 47,025 קשישים מקבלי קצבת סיעוד לא השתמשו בשירותים הקבועים שלהם ולא פנו לקבלת הקצבה, ולכן קיבלו החזר

“הכניסו לסל תרופה שתמנע מילדינו הנכים זיהום נשימתי”

חלק מהילדים עם מוגבלות שכלית, שיתוק מוחין ואוטיזם סובלים מבעיה חמורה שטרם אושרה לה תרופה בישראל. אחרי שנים של עבודת הכנה, הורים מעמותת "מיוחדים" פועלים כדי לשנות זאת

צפו: המסרונים האובססיביים לגרושה שעלו לאב במחיר כבד

אב לבן עם צרכים מיוחדים הגיש תביעה נגד גרושתו, אמו של הילד; אחרי שהשופט נחשף לאינספור הווטסאפים הכפייתיים ששלח לה – הוא "התהפך עליו"

סוף לאפליה: משפחות אומנה יקבלו גמלת ילד נכה כמו משפחות ביולוגיות

הכנסת אישרה אמש בקריאה שנייה ושלישית את הצעת החוק של ח"כ יצחק פינדרוס בנושא. משפחות האומנה יהיו זכאיות גם להטבות והזכויות הנלוות



נכה על כיסא גלגלים סורבה לקבל תג נכה: “מזלזלים באדם סובל”

למרות 100 אחוזי הנכות ומחלת העור הנדירה שלה, משרד התחבורה סירב לבקשתה של שמרית ברק: "התנועה ללא רכב לא תחמיר את מצבה הרפואי"
ראשימאמרים מיוחדיםנוגעת בטראומה: הקריירה החדשה של אושרת קוטלר

נוגעת בטראומה: הקריירה החדשה של אושרת קוטלר

ממגישת חדשות פופולרית ופרובוקטיבית – למנחת סדנאות העצמה רוחנית: השינוי החד במסלול חייה של העיתונאית והסופרת מסייע לאנשים "השקופים" להתמודד נפשית עם הכאוס שבימי המלחמה | ראיון

אושרת קוטלר. צילום: שרון הורוביץ
אושרת קוטלר. צילום: שרון הורוביץ

כבר כמה שנים שאשת התקשורת לשעבר אושרת קוטלר לא נמצאת על מסכי מהדורות החדשות. את העיסוק המלחיץ הקודם היא מחליפה בימים אלו בג’וב הרבה יותר נינוח – מעיתונאית נמרצת ולעיתים פרובוקטיבית, הפכה למאמנת אישית ומנחת סדנאות לריפוי הנפש.

“כמי שעברה כמה וכמה טראומות בחייה וגם יכלה להן, אני יכולה להניח שניסיון חיי והכלים שרכשתי יעזרו לאחרים”, היא מצהירה. למרות שאינה מטפלת מוסמכת, לדבריה, הסדנאות שלה מיועדות להתפתחות אישית, עצמאות נפשית ורגשית ופיתוח תודעה גבוהה.

“אני רוצה להציע למשתתפים חיבוק ואוכל חם”

קוטלר מסבירה שהיא לא מתעסקת בטיפול במקרים של פוסט-טראומה מורכבת או נפגעי נפש שחוו את האסון של ה-7 באוקטובר ממקור ראשון, אלא פונה לקהל כללי יותר, שאפשרי ונוח יותר לעזור לו דרך טיפול קבוצתי. “הסדנאות מיועדות לאנשים השקופים, הרגילים, שמתבקשים לקום כל בוקר מחדש ולהמשיך לתפקד למרות הכל. לאותו ציבור שתפיסת הביטחון האישית שלו קרסה לחלוטין, ציבור שלא מצליח לישון כבר שלושה חודשים מרוב דאגה, צער וחרדה, שחי עם התסכול והכאב על החטופים שנמצאים עדיין בשבי, שחרד ליקיריו הנלחמים בחזית”.

את הסדנאות שלה היא עורכת בבית, מתוך כוונה להציע למשתתפות ולמשתתפים מעטפת צמודה ויותר אינטימית. “אני רוצה להציע לאנשים שמגיעים לסדנה חיבוק ואוכל חם, לא רק תובנות. חלק חשוב מאוד מתחושת הכוח הפנימית שלנו תלויה גם ביכולת לבטל את הזרות בינינו, ולייצר חיבורים חדשים”.

המחיר להשתתפות בסדנה אינו קבוע בימים אלו, ותלוי, על פי קוטלר, ביכולות המשתתפת או המשתתף. “בגלל שהימים קשים ואין עזרה אני מציעה גם תשלום על פי יכולת, למי שהמחיר כבד עליו כעת”.

"רוצה להציע למשתתפים בסדנה אוכל וחיבוק חם", אושרת קוטלר מעבירה מפגש בביתה. צילום: שרון הורוביץ
“רוצה להציע למשתתפים בסדנה אוכל וחיבוק חם”, אושרת קוטלר מעבירה מפגש בביתה. צילום: שרון הורוביץ

מה היה הטריגר לפתיחת הסדנאות?
“הסדנאות נולדו לפני שנה וחצי, כמו מרבית הדברים הטובים שקורים לנו בחיים – לגמרי במקרה. הוזמנתי להרצאה בחוג למגדר של אוניברסיטת חיפה, ותוך כדי התפתח דיון מעניין על השקפות העולם השונות שלי. לתפיסתי, אדם אינו נגזרת של נסיבות חייו או של מבנה חברתי, אלא של עצמו, ובכוחו הוא יכול לעצב את אמונתו, מחשבתו ומעשיו. גם אם השיטה, במקרה הזה המבנה החברתי המפלה כלפי נשים מאז ומעולם, לא מקלה עליו”.

“נהוג למשל לדבר על תקרת זכוכית שמגבילה את יכולותיהן של נשים לפרוץ את מחסומי הסוציאליזציה. עבורי, שלא הכירה את המונח הזה עד גיל ארבעים בערך, לא הייתה תקרה כזו. האם בגלל זה נסקה הקריירה שלי כמעט ללא מאמץ? אני סבורה שכן. כך גם של נשים רבות אחרות שלא נתנו למציאות להפריע להן, אלא יצרו מציאות משלהן”.

בסופו של הדיון הזה, בו שטחה קוטלר את משנתה ותפיסת עולמה בפני הסגל האקדמי, מרצה מהקהל שאל אותה מדוע היא לא מעבירה סדנאות העצמה נשית. “הבטתי עליו בתימהון ועניתי שמעולם לא עלה בדעתי שנשים זקוקות להעצמה, כיוון שהן עוצמתיות כל כך בעיניי. אין דבר שאישה לא תוכל לעשות אחת שהחליטה שהיא רוצה בכך. אבל הבטחתי לחשוב על זה”.

ימים ספורים לאחר מכן, קוטלר הרימה את הכפפה. “החלטתי לייצר סדנה לימודית אינטימית מאוד בביתי, שבה אשתף לא רק את תובנות חיי, אלא גם את המסקנות הפרקטיות שגזרתי מעשרים שנות לימוד של פילוסופיה, פסיכולוגיה, תאולוגיה, פיזיקה ומדיטציה”. לדבריה של קוטלר, “השורה התחתונה הייתה להסביר באופן פשוט ונהיר מדוע יש באפשרותנו לברוא את מציאות חיינו – גם כשהמציאות לא מתגייסת לעזור לנו בכך”.

אושרת קוטלר עם משתתפות הסדנה. צילום: שרון הורוביץ
קוטלר עם משתתפות הסדנה. צילום: שרון הורוביץ

עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 5 שקלים בממוצע בחודש. הקליקו >> https://bit.ly/Shavvim-igul-letova


בחודש דצמבר 2022 היא יצאה לדרך. “החלטתי לקיים סדנה אחת בחודש, שהייתה פתוחה לנשים בלבד. עד מהרה התברר לי שיש לא מעט גברים שמעוניינים בכך גם, ובצדק. בריאת מציאות היא לא עניין לנשים בלבד, ולכן כיום הסדנאות פתוחות גם לגברים שמוכנים להתמסר למעגל שיח נשי”.

לאחר אירועי הזוועה של ה-7 באוקטובר, באופן טבעי גם עלתה הדרישה לסדנאות, מספרת קוטלר. “זה קרה באופן טבעי, כי המציאות כל-כך כאוטית. התחושה היא שאין לנו שליטה על כלום ושום דבר, אז אנשים מחפשים עוגן להיאחז בו. אני מלמדת אותם למצוא את העוגן הפנימי הזה, ולשמחתי זה עובד”.

איך עובדת הסדנה? יש לך שיטה?
“אין שיטה. כל אדם גוזר מתוך הלימוד את הפרקטיקה שמתאימה לו. בסוף אני מלמדת אמונה רציונאלית. קיים חיבור בינינו לבין הכוח האינסופי שתרבויות שונות כינו בשמות שונים: מאלוהים ועד לאקזיסטנס, מ’סיבת עצמו’ של שפינוזה ועד לברהמן ההודי, מהשונייתא של הבודהיזם ועד לשדה הקוונטי של הפיזיקה. בסדנה אני מלמדת איך פועל הכוח הזה דרך כל התורות שציינתי – וגם מספקת דרך פרקטית להתחבר אליו”.

“לא מצטערת שעזבתי את התקשורת”

לצד ההתעסקות בסדנאות, קשה שלא לשאול את קוטלר על מצב התקשורת בימי המלחמה. “ראיתי מעט טלוויזיה ביומיים הראשונים למלחמה, וסגרתי מיד. זה לא בריא לאף אחד”, היא מודה. “זה עורר אצלי את טראומת האינתיפאדה השנייה, שבעטיה עזבתי אז את עבודת החדשות לראשונה. לבי עם השדרנים. זו עבודה קשוחה ומתישה שמצלקת את הנפש, או שהופכת אותך למכונה חסרת רגש. בכל מקרה, תקופות כאלה הן פצע שקשה לרפא אחר כך. לי זה לקח כמעט עשרים שנה, וזה בין היתר מה שאני מלמדת בסדנאות שלי”.

"לא מצטערת שעזבתי את התקשורת", קוטלר. צילום: שרון הורוביץ
“לא מצטערת שעזבתי את התקשורת”, קוטלר. צילום: שרון הורוביץ

ברוח הדברים האלו, קוטלר מותירה את הדלת שטרקה על העולם התקשורת סגורה ומסוגרת. “אני לא מצטערת שעזבתי, ואין בי שום רצון לחזור. גם לא לימים של שגרה. אני מתרגלת כעת תקשורת מסוג אחר, והיא הרבה יותר בריאה לי ולמרבית בני האדם”.

בסיכומו של דבר, היא מודה שהעיסוק החדש בסדנאות ובקשר עם אנשים הופך אותה לאדם שלם יותר. “קשה לי להפריז בעוצמת הסיפוק שאני שואבת מקיום הסדנאות האלו. אנשים נכנסים אליי הביתה בפנים כבויות, הרבה פעמים גם עם דמעות בעיניים, ויוצאים כשמראה פניהם קורן. זו מתנה גדולה עבורי”.

ילדית 1974. באה מהבטן אל הבטן דרך הבטן-והבטן כמו השמש שורפת ומרפאה. חולה כרונית באנורקסיה ובולמיה. עבדה במעריב לנוער, מקומונים, ידיעות אחרונות, מעריב וגלובס וחברת ענני תקשורת. הוציאה שלושה ספרים: "אכולות", "יותר מכל" ו"גירת הגמל".

כתבות אחרונות