אני מתקרבת לכיכר, עוצרת ומחכה שהמכוניות יחלפו כדי שאוכל להיכנס. אז מתחיל הלחץ החברתי: תור של מכוניות מצטופף מאחורי, ומישהו מתחיל לצפצף. אני עומדת במקום כמו נהגת טובה (כי זכות הקדימה היא לנהגים שבתוכה), אבל הלחץ נשף בעורפי: “תידחפי פנימה, אין זמן”.
אנחנו בעידן של אין זמן. אין זמן לבשל, אז דופקים פיצה. אין זמן לטייל אז רק חולפים ליד מקום יפה ועושים סלפי. להספיק כמה שיותר, לעשות וי. לפני שנה נתקלתי בתנועת ההאטה – תנועה של אנשים שמרגישים שצריך להאט את קצב החיים.
אחד הדברים שהתנועה הזו מקדמת, למשל, זה לעבוד פחות שעות ביממה. כולם יודעים שאתה תהיה עובד טוב יותר במשמרת של שש שעות מאשר של 10. בשש שעות אתה ממוקד כדי להספיק את כל הדברים. ב-10 שעות, אתה גם גולל בפייסבוק, מאריך את הפגישה ולוקח יותר הפסקות. ועדיין, כשחיפשתי עבודה כולם דורשים משרה מלאה. למה?!
כמתמודדת נפש עם דיכאון, אין לי מושג איך לאנשים יש אנרגיה לתפקד אחרי תשע שעות עבודה ועוד לגדל ילדים. משרה מלאה היא שחיקה לנפש שלי, אבל הבנתי את זה רק היום, בגיל 40.
בגיל +20, יצאתי מבית ההורים, ונדרשתי לתפקד בעולם בצורה נורמטיבית. החזקתי משרה מלאה ושילמתי שכר דירה בתל אביב. לא עמדתי בקצב החיים. הלחץ בעבודה והלחץ לשרוד כלכלית שאבו אותי, הרגשתי שאני משתגעת ואז התפרצה אצלי מחלה פיזית.
הבנתי שהעולם גדול עליי, ואני צריכה כדורים פסיכיאטריים כדי להירגע ולתפקד. למה צריך עזרים חיצוניים כדי לחיות? אם לא כדורים לחרדה, אז כדורים לכאב ראש בגלל הלחץ או כמויות של קפאין. מישהו חשב פשוט להאט?
האם כך צריך לחיות את החיים?
עמית נויפלד, שגריר תנועת ההאטה, מגדיר את התופעה הזו כ”כת המהירות”: מרדף אובססיבי להספיק יותר, לקנות יותר. אנשים קונים מה שבקופון כי הוא במבצע, לא כי הם צריכים, ואחר כך זורקים שליש מהמקרר. סניפי ויצ”ו מלאים בבגדים עם הטיקט שאנשים תרמו ומעולם לא לבשו (!). העיקר לקנות.
באחת העבודות פיטרו אותי כי לא הייתי מהירה מספיק. עבדתי כמלקטת משלוחים בסופר. צריך להספיק איקס משלוחים בוואי זמן. אין זכות קיום לאנשים איטיים ויסודיים כמוני. להיפך, בחדר המלקטות קיימת טלוויזיה שמראה איזו מלקטת כרגע במקום הראשון עם כמות המשלוחים המרובה ביותר בזמן הכי קצר. הטלוויזיה שם כדי לעודד תחרות. לצערי, ראיתי מלקטות הולכות מהר בין המדפים בעודן נוגסות בכריך של ארוחת הצהריים, העיקר להספיק. אבל אני החלטתי לא לשחק את המשחק הזה, ולכן פוטרתי.
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 5 שקלים בממוצע בחודש. לתרומה הקליקו https://bit.ly/Shavvim-igul-letova
כששמעתי על תנועת ההאטה, בדיוק חיפשתי השלמת הכנסה. אמרתי – אם אין עבודה שתקבל אותי למעט שעות, אני אצור אחת כזו.
ויצרתי: עזרה במטלות בית קלות. אני מגיעה למשפחה ל-3 שעות ומקפלת כביסה/שוטפת כלים. זו עבודה שאין לה יוקרה חברתית, אבל היא מאפשרת לי להאט ולחיות באיזון. זוכרים מה זה חיים מאוזנים? ספורט, תחביבים, חברים, לבשל, יצירה, לצאת לטבע, שנת צהריים, לקרוא ספר, לא להיות זמינים 24/7, לסיים דבר אחר דבר בנחת ולא מולטי-טאסקינג? זמן פנאי – מבלי להרגיש אשמים.
