נושאים קשורים

עם אוטיזם ודרגות על הכתפיים: המסע המרגש של חיילי “תתקדמו”

שלושה קצינים חדשים על הספקטרום עמדו השבוע על מגרש המסדרים בבה"ד 15. מי שהיה צריך הוכחה ש"גם הם יכולים" – קיבל אותה בענק. טור אישי מיוחד של אודי הלר

כבוד: מרכז “נא לגעת” מועמד לפרס בינלאומי יוקרתי

זוהי הפעם הראשונה שארגון ישראלי מועמד לפרס הבינלאומי של פורום העסקים לאנשים עם צרכים מיוחדים הבריטי

האם קיים סיוע משפטי למתמודדי נפש מול הוצאה לפועל?

במדור "שאלו בנפשכם" מוזמנים מתמודדי נפש ומשפחות לשאול שאלות על זכויות בכל תחומי החיים – וכתבנו אמיר שטיין יענה. והפעם: איזו עזרה משפטית ניתן לקבל מול גורמי האכיפה?

לכבוד החג: קצבאות ביטוח לאומי הועברו מוקדם לזכאים

כפי שדווח ב"שווים", קצבאות הנכות הוקדמו ב-10 ימים בשביל לאפשר היערכות לפסח. מחר יועברו גם המענקים המיוחדים שאישרה הממשלה לנפגעי המלחמה. כל הפרטים



ניצול מהנובה: “50 מהשורדים התאבדו”. משרד הבריאות: הנתון אינו נכון

הדברים נאמרו בוועדה לענייני ביקורת המדינה בכנסת, שהתכנסה לדון במצוקת שורדי הטבח. ח"כ אלהרר: "יש כאלה שהמדינה לא יודעת מה עלה בגורלם"
ראשיכבדי שמיעה"בין לבין" הוא הצצה מרגשת לעולמו של נער חירש

“בין לבין” הוא הצצה מרגשת לעולמו של נער חירש

הרומן האוטוביוגרפי המאויר של אל-עד כהן קניגסברג מתאר את סיפור ילדותו בבאר שבע, על הקשיים וההתמודדויות שחווה. המלצת קריאה

קריאה ב”בין לבין”, רומן גרפי חדש שכתב ואייר אל-עד כהן קניגסברג, היא כמו הצצה לסיפור חייו האישי של היוצר. גיבור הספר הוא אבי-אל, נער בגיל ההתבגרות המתמודד עם חירשות. דמותו מבוססת על אל-עד עצמו, ועל סיפור ילדותו בבאר שבע.

בבסיסו של הספר נמצא הקשר המיוחד בין אבי-אל לאימו, שרוצה בטובתו אך לא לגמרי מבינה אותו, ובקשרים האוהבים-אך-מאתגרים לעיתים בינו לבין שני אחיו.

הייתה זו אימו שזיהתה ראשונה בינקות שאבי-אל חירש. היא הייתה ניגשת אליו, והוא היה נבהל. כך הבינה שהוא לא שומע. היא לקחה אותו לבדיקות ואף לימדה את עצמה לסמן לו. לא עבר הרבה זמן והוריו החליטו להפסיק לסמן, להתקין לאבי־אל מכשירי שמיעה ולהתעקש לשלוח אותו למסגרות של ילדים שומעים. אלא שהמכשיר רק גרם לו לרעש מעיק ולא נעים. התסכול של אבי-אל עובר בצורה מופלאה, והביקורת שלו כלפי עצמו וכלפי הסביבה מעוררת הזדהות רבה.

ילדות בבאר שבע בצל החירשות. אל-עד כהן קינגסברג (צילום: חזי קינגסבר)

הקשיים של אדם חירש בסביבה לא מודעת הם רבים. אבי-אל לא מכיר אנשים חירשים אחרים בסביבתו. יש לו קושי בשליטה בעוצמת הקול שלו, כך שלפעמים יוצא שהוא צועק במקום לדבר. בנוסף יש קשיים בהגייה.

מכיוון שהוא מבין רק מקריאת שפתיים, בכל פעם שהמורה הייתה מסתובבת לכתוב משהו על הלוח היה אבי-אל מצייר במחברת שלו. בכל פעם שהייתה מסתובבת חזרה, היא כעסה וטענה שהוא לא מקשיב. בבית, אחיו הגדול ואחותו הקטנה היו דואגים שיראה אותם כאשר דיברו, והוריו חזרו הרבה על מה כל אחד אמר כשלא הצליח לעמוד בקצב קריאת השפתיים.

הכי קשה היה בארוחות סביב השולחן, כשכולם היו אוכלים ומדברים בו זמנית. אבי-אל מצא את עצמו שואל שוב ושוב, “מה הוא אמר?” ואימו הקפידה לצרף אותו לשיחה. למרות זאת, תמיד הרגיש לא מובן ולא מבין את הסביבה. אבי-אל יודע שהוא שונה, אבל הסביבה מכחישה את השוני הזה, לא מודעת או לא מוכנה להכיר בשונות שלו, ובכל זאת מתייחסת אליו כשונה.

כריכת הספר

ערב אחד קיבלה אחותו מכתב מחברה לעט שהיא אוהבת במיוחד, שגרה בירושלים. אבי-אל אימץ את הרעיון והחליט לכתוב מכתב לילדה בכיתה שהוא מחבב, בשם תמר, ולשים לה בתיק. תמר אמנם השיבה למכתב שלו, אבל ביקשה שלא ידבר איתה בבית הספר כדי שאף אחד לא יראה אותם ביחד, מאחר והיא מקובלת והוא לא. לבסוף מגלה אבי-אל שהוא בכלל לא מחבב את תמר אלא בכלל את רן, נער שגר קרוב אליו.

************************

עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 5 שקלים בממוצע בחודש. לתרומה הקליקו >> https://bit.ly/Shavvim-igul-letova

************************

בסופו של דבר אבי-אל כן מוצא את מקומו עם חברים שרכש בבית הספר, ונוצר קשר מקסים בינו לבין רן. במקביל מחליטים הוריו לקחת אותו למועדון ״שמע״, לחוג לבני נוער חירשים וכבדי שמיעה. שם הוא מוקף לראשונה בחייו באנשים חירשים אחרים. הוא לומד שם את שפת הסימנים ומתחיל לשגשג, ואף מקבל תפקיד ראשי בהצגה. לבסוף הוריו מחליטים לעבור לתל אביב, כדי שאבי-אל ילך לבית ספר שיתאים לו.

כיום אל-עד עצמו חי בתל אביב עם בן זוג שומע, וביחד יש להם שני ילדים שהביאו במסגרת הורות משותפת.הוא מאייר ותסריטאי, ואף יצר את הסרט הדוקומנטרי ״איך מסמנים אהבה״, זוכה פרס הקהל בפסטיבל דוקאביב 2017. לאחרונה, אחרי שש שנים של עבודה, הוציא לאור את “בין לבין”.

אל-עד מקפיד גם היום לכתוב את השם שלו עם מקף, כפי שאימו לימדה אותו כדי שיידע לבטא את שמו.
המסר שלו הוא “לא לחכות לאחרים שייצרו שיוון והזדמנויות אלא לעשות בעצמנו ולא לוותר, גם אם אומרים לא. פשוט ממשיכים שוב ושוב עד שקורה משהו ואז להתמיד. זה מה שעושה את השינוי”.

חיפאית, עברה בתי ספר כל שנתיים בכל העולם מכיתה א׳ ועד שהתגייסה. אדריכלית, אבל כותבת מאז ומעולם. מעדיפה ללמוד אנשים מלתכנן בניינים.

כתבות אחרונות