ידיד שלי: "רננה, מאז שאבא שלך נפטר, וקיבלת את הבית שלו, יש לך עליית ערך". בכלל לא חשבתי במונחים האלה. מסתבר שיש שוק של פנויים-פנויות בו לכל אחד יש מחיר – והמחיר שלי עלה כי יש לי כסף. אז החלטתי לכתוב על מה שאף אחד לא כותב – הטרייד הנסתר בזוגיות. מה תמורת מה.
כולנו ראינו טרייד גלוי, למשל זקן עשיר יוצא עם צעירה ענייה. אבל מה קורה איתי? אישה שמנה שמחפשת זוגיות. שומן זה ירידת ערך. אני גם מתמודדת נפש, אז בכלל.
אממה, מה הקטע? לא כולם מודעים לעצמם. רובנו חושבים שאנחנו הסחורה הכי חמה בשוק. כלומר, למרות שאני שמנה עם מוגבלות נפשית, אני לא חווה את עצמי כנכה, ואני מחפשת גברים מוצלחים. לא יעלה בדעתי להירשם לאתר הכרויות של אנשים עם מוגבלות (אגב, שמתם לב שבאפליקציות הרגילות להיכרויות, אין קטגוריית "נכות"?).
דרושים: אורזנים למפעל "העוגיות של רחלי" בגוש עציון. העבודה במשרה מלאה. דרישות: זריזות, שמירה על ניקיון ואסתטיקת מוצר.
ללוח המשרות המלא של "שווים בתעסוקה" הקליקו כאן >> https://jobs.shavvim.co.il/jobs/
אז מה בכל זאת הטרייד שלי? מי שלא מוכן להתפשר בכלל, נשאר רווק. לדעתי האקס שלי קיבל את זה שאני שמנה, למרות שהוא חטוב, והפריע לו שאני שמנה בגלל שחסר לו בטחון עצמי. לי יש ים ביטחון, וזה קסם לו.
אנשים עם מוגבלות, שתדעו: מי ששלם עם עצמו משדר אנרגיה מזמינה. אישיות כובשת מפצה על הפער. אלה מכם שהפנימו את ירידת הערך מהחברה, לא מאמינים שהם יכולים להיות נחשקים וחושבים "מי ירצה אותי?" – זה לא יקדם אתכם במציאת בן-בת זוג.
אגב, עד גיל 38 הייתי בהימנעות מסקס בגלל חרדות. אתם יודעים איזה קשה זה למצוא זוגיות ללא סקס? אבל אני מצאתי זוגיות (עם טרייד סמוי). יצאתי עם אוטיסט, עם דתי ומגמגם. אף אחד לא דיבר על הטרייד כמובן, אבל הוא היה שם בתת-מודע, שומן וא-מיניות תמורת נכות.
אמנם אני שמנה, אך במשקל שהטרייד הוא זניח. אבל נניח מישהי ששוקלת 200 ק"ג פלוס, הטרייד יהיה בהתאם. אלא אם כן היא תמצא גבר שנמשך למשקל הזה. בואו נגיד שאם אני שוקלת 200 ק"ג, ואני מבקשת מחברה שלי שתזרוק מילה עלי לידיד החתיך שלה, רוב הסיכויים שהחברה תנסה להוריד אותי מזה – כי היא בעצמה לא תאמין שהוא יסתכל עליי (מה שחשוב פה הוא הביטחון שלי לבקש, ולא קטנות האמונה של החברה שלי).
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 5 שקלים בממוצע בחודש. לתרומה הקליקו >> https://bit.ly/Shavvim-igul-letova
יש אנשים עם מוגבלויות שהתגברו על המוגבלות שלהם בכל מקום. מצאו חברים, מצאו עבודה. אבל אז מקבלים את הכאפה כשהם יוצאים לשוק ההיכרויות. במיוחד בעולם הדתי, שיש שדכנית נכים. הם רואים את הטרייד שהשדכנית מציעה להם, ופתאום הם מבינים איך העולם רואה אותם.
אני מכירה מישהי שיש לה עקמת קלה בצוואר, והציעו לה שידוך לעיוור או למישהו עם טרשת נפוצה. היא בכלל לא תופסת עצמה כנכה, וזה העליב אותה. כבר אמרתי שאנחנו חיים בסרט וחושבים שהסחורה שלנו הכי טובה, ושמגיע לנו הכי טוב בזוגיות. ידיד שמן? אין בעיה. בן זוג שמן?! מה פתאום.
אגב, זה שאנחנו בתודעה כוזבת (חיים בסרט לגבי עצמנו), זה משרת אותנו. שאלתי פעם מישהו אם יש לו תואר. הוא אמר "אני אוטודידקט". כלומר, במקום להרגיש את המבוכה שאין לו תואר, הוא מייפה את המציאות. וזה בסדר, ככה הדימוי העצמי שורד.
ומה אתכם? מה הטרייד שלכם?
לקריאת טורים נוספים של רננה אורן – לחצו כאן
