נושאים קשורים

הדרום והצפון מופקרים – גם בחינוך המיוחד

חברת הכנסת לשעבר שירלי פינטו במאמר ראשון לאתר "שווים": "משרד החינוך לא יכול להמשיך להסתתר מאחורי התירוץ של מצוקת כוח אדם. די, מספיק"

אבישי כבר חודש בבית: “אסרו עלינו לדבר עם המחנכת שלו”

בן ה-10, על הרצף האוטיסטי, עבר למסגרת חדשה וחווה התפרצות רגשית – שלטענת הוריו הובילה להתנכלות מצד צוות ההוראה: "נאסר עלינו לפנות ישירות למורה, ליועצת או למשלב". תגובת משרד החינוך: "עובדים על פתרון נכון עבור התלמיד"

אישום: הורחק מבתו עם המוגבלות – ותקף אותה מינית שוב

פרקליטות מחוז דרום הגישה לבית משפט השלום באשקלון כתב אישום נגד תושב הדרום, בן 50, בגין ביצוע עבירות של מעשים מגונים במשפחה נגד בתו עם צרכים מיוחדים

הנער על הרצף האוטיסטי שמפיח חיים בבלוטים

נדב שמעוני, בן 17 מכפר ביל"ו, מצא תחביב מיוחד שהפך לעסק כלכלי – הוא מייצר דמויות מיוחדות בהתאמה אישית על בלוטים. אמו מספרת: "יש לנו אלפי בקשות מאנשים"
הסתדרות 480-100

במצוקה בגלל המלחמה? איפה תוכלו לקבל טיפול ללא תשלום

משרד הבריאות מפרסם את מספרי הטלפון של מרכזי החוסן ומרכזי החירום והתמיכה הרגשית של קופות החולים, המספקים טיפולים נפשיים ללא עלות
ראשיחינוך מיוחדהאם החינוך המיוחד בדרך למהפכה? החזון של ועדת שפירא

האם החינוך המיוחד בדרך למהפכה? החזון של ועדת שפירא

אחרי הרפורמה הכושלת מ-2019, במשרד החינוך מינו את היזם העסקי והחברתי המנוסה למשימה כמעט בלתי אפשרית. אלו התובנות והכיוונים לקראת השינויים המיוחלים במערכת החינוך המיוחד והכללית

עמוס שפירא. צילום: מתוך ויקיפדיה
עמוס שפירא. צילום: מתוך ויקיפדיה

העבודה של ועדת שפירא, שמונתה על ידי שר החינוך יואב קיש לגבש המלצות לשיפור מצב החינוך המיוחד בישראל, עוד רחוקה מסיום. מה שברור כבר עתה הוא שאם משרד החינוך יבחר בסופו של דבר לאמץ את המלצות הוועדה – לא רק פני החינוך המיוחד עשויים להשתנות, אלא אולי גם פני מערכת החינוך בכלל.

“החינוך בראי החינוך המיוחד 2023” – זה השם שניתן לוועדה שמונתה בשנה שעברה על ידי משרד החינוך, כדי לבחון את נושא “השירותים הניתנים לתלמידי החינוך המיוחד, לנוכח האתגרים הנובעים מהגידול במספר הזכאים והזכאיות לשירותי חינוך מיוחד, לצד התקציב הנדרש לנושא בגין גידול זה”.

מאחורי ההגדרה היבשה הזו מסתתרת מציאות עגומה. כולם מכירים אותה: התלמידים, צוותי החינוך, הורי התלמידים, ראשי מערכת החינוך המיוחד. מצד אחד, לאורך השנים נרשם גידול עצום בשיעור התלמידים עם צרכים מיוחדים במערכת החינוך, שעדיין נמשך, ומצד שני המערכת אינה ערוכה ואינה יודעת לתת מענה לצרכים השונים של תלמידים אלה. וזה בלי לקחת בחשבון את הזינוק במימון שנדרש לכל זה.

בוועדת שפירא מדברים על מספרים דרמטיים: עלייה של 8% בשנה בשיעור התלמידים עם צרכים מיוחדים, לעומת 1.5% בתלמידים “הרגילים”. אחוז התלמידים עם קשיים נפשיים זינק ב-25% בשנה, אוטיסטים ב-22% ולקויי למידה ב-5%. איך מסבירים את זה?


עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 5 שקלים בממוצע בחודש. לתרומה הקליקו >> https://bit.ly/Shavvim-igul-letova


“ביה”ס הפרטי של החינוך הרגיל”

“כאשר ילד לא מקבל מענה בחינוך הרגיל בגלל התנאים”, אומרים בוועדה, “ובחינוך המיוחד יש כיתה קטנה, שני מורים עם שמונה תלמידים – ההורים עושים אבחון לילד לצרכים מיוחדים. ואי אפשר לבוא אליהם בטענות. כל עוד לא יהיה מענה טוב יותר בחינוך הרגיל – המגמה הזו תימשך, ובסוף משרד האוצר משלם את זה בתקציבים. למעשה, החינוך המיוחד הפך להיות בית הספר הפרטי של החינוך הרגיל”.

לכך יש להוסיף את הכישלון המהדהד של הרפורמה בחינוך המיוחד שיצאה לדרך ב-2019. במסגרת הרפורמה נקבע כי יש להעלות באופן משמעותי את שיעור התלמידים עם צרכים מיוחדים המשולבים בחינוך הרגיל, ובמקביל להפחית את שיעור הלומדים במסגרות החינוך המיוחד הקלאסיות.

במערכת ידעו אולי לדקלם בצורה מצוינת את המילים “שילוב” ו”הכלה”, אבל האמת היא שבחיים עצמם דבר מזה לא קרה. להיפך: מצבה של מערכת החינוך, ובתוכה החינוך המיוחד, רק הלך והחמיר. צריך להדגיש, הצוותים החינוכיים אינם אשמים בכישלון הזה. הם נקלעו למצב בלתי אפשרי: כיתות “מפוצצות” בתלמידים, מחסור אדיר בכוח אדם חינוכי, חוסר בהכשרות מקצועיות – כלו אלו הפכו את אתגר השילוב של הילדים המיוחדים במסגרות רגילות לבלתי אפשרי.

כדי להתמודד עם האתגר המאוד סבוך הזה בחר השר קיש לראשות הוועדה את היזם העסקי והחברתי עמוס שפירא. שפירא כיהן בעבר כמנכ”ל חוגלה, אל על וסלקום, ושימש גם כנשיא אוניברסיטת חיפה. במקביל, כיהן שנים רבות בהתנדבות כיו”ר אלו”ט, האגודה הלאומית לילדים ובוגרים עם אוטיזם. שפירא משלב גם הבנה במערכות גדולות וברפורמות הנדרשות במערכות אלה, וגם היכרות מעמיקה עם עולם האנשים עם מוגבלויות.

כיוונים מפתיעים ושאפתניים

לא מזמן הוציאה ועדת שפירא עדכון על עבודתה, שבו היא מפרטת מספר תובנות מרכזיות שעלו מפעילות תתי הוועדות היושבות תחתיה. התובנות, מדגישים בוועדה, אינן מהוות המלצות, אולם ניתן ללמוד מהן על הכיוונים שאליהם הולכת הוועדה, והם בהחלט מפתיעים ושאפתניים.  

190 חברים יש בוועדה, מתוכם נציגים של עשרות עמותות הפועלות בתחום המוגבלויות. בנוסף, חברים בה נציגים ממשרד האוצר, משרד הרווחה, משרד הבריאות, משרד החינוך, ארגוני מורים, נציגי השירות הפסיכולוגי, מנהלי מוסדות לימוד ועוד. למרות הסרבול בעבודת ועדה כה גדולה, שפירא החליט שהוא רוצה לשמוע את כל מי ששותפים לעשייה החינוכית. לדבריו, “זה מה שעושים כשרוצים לשמוע וללמוד ולא להניח שיש מישהו אחד שיודע את הכל”.

למספר השותפים הגדול יש עוד סיבה. שפירא מניח, בצדק כנראה, שלקואליציה כזו יהיה “משקל גבוה יותר” – הן מבחינת הסבירות שהמלצותיה יהיו קולעות יותר, והן מבחינת הסיכוי שלהן להתקבל על ידי משרד החינוך. “כשכל הקואליציה הגדולה הזו תבוא עם המלצות – יהיה קשה מאוד לנפנף אותה”, הוא מסביר. “כשמדובר באנשי מקצוע שחיים את השטח יום יום, יש גם סבירות גבוהה יותר שההמלצות יתבצעו”.

השפעה על כל החינוך בישראל

ועדת שפירא מבקשת לטפל במערכת החינוך המיוחד כחלק אינטגרלי ממערכת החינוך הכללי. זה לא מובן מאליו. לתובנות שלה, לכשיתורגמו בהמשך להמלצות ספציפיות, עומדת להיות השפעה דרמטית על כל החינוך בישראל. מדובר בתפיסת עולם, ובוועדה מדגישים שכל חבריה שותפים לה. “אתגר השילוב של תלמידים עם צרכים מיוחדים הוא אתגר של מערכת החינוך הכללית, ולא של החינוך המיוחד”, הדגישו בוועדה במסמך שהוציאו. “לשפר את המענה החינוכי הניתן על ידי מערכת החינוך הכללית לכלל התלמידים, ובכלל זה לאלה עם צרכים מיוחדים, וזאת בהשוואה למענה הניתן במערכת החינוך המיוחד הנפרדת”.

כששואלים את שפירא האם משרד החינוך יהיה מוכן לקבל מהוועדה המלצות הנוגעות לכלל המערכת, הוא מזכיר קודם כל את שם הוועדה: “החינוך בראי החינוך המיוחד 2023”. מבחינתו, שיפור החינוך המיוחד עובר בהכרח דרך מערכת החינוך הכללית, וזה מבחינתו המנדט של הוועדה שלו. האם הוא צודק? ימים יגידו.

100 ניירות עמדה, 4 תובנות מרכזיות

ארבעה נושאים מרכזיים עלו בדיונים שהתקיימו עד עתה בוועדה. יותר מ-100 ניירות עמדה הועברו על ידי תתי הוועדות בטרם נוסחו התובנות המרכזיות. הנושא הראשון הוא מספר התלמידים הגבוה מדי בגנים ובכיתות בישראל (מהגבוהים במערב), שלדעת חברי הוועדה יש להפחית באופן משמעותי; השני נוגע ל”היפוך הפירמידה” – שימת דגש מיוחד במענים לגיל הצעיר (גנים 3-6), מכיוון שאלה היסודות שעליהם נבנים התלמידים; השלישי עוסק בהכשרות ופיתוח מקצועי לצוותי החינוך; והרביעי מבקש להעניק יותר סמכויות למנהלי המסגרות.

כל אחד מהנושאים הוא אתגר גדול בפני עצמו, אך לדעת הוועדה, אם רוצים לחולל שינוי משמעותי במערכת החינוך, ובתוכה החינוך המיוחד, אין ברירה אלא לטפל בתחומי היסוד הללו. בוועדה מבהירים כי יש נושאים חשובים שהיא טרם עסקה בהם, ובראשם ועדות הזכאות וההשמה בחינוך המיוחד, אולם למשנתה, לפני שעוסקים במנגנון המיון של התלמידים למסגרות השונות, יש לוודא לפני כן שהמסגרות מסוגלות ויודעות לתפקד בצורה טובה ולהעניק לתלמידים את מה שהם זקוקים לו.

עמוס שפירא. צילום: באדיבות המצולם
עמוס שפירא. צילום: באדיבות המצולם

הקטנת מספר התלמידים בכיתה

מספר הילדים בכיתת לימוד ובגן בישראל גדול בהרבה ממה שנהוג במערב: 28 תלמידים בכיתה בממוצע בבית ספר יסודי. ב-30% מהכיתות יש למעלה מ-30 ילדים. יש גני ילדים עם יותר מ-30 ילדים, אפילו 32. חוץ מצ’ילה, זה המספר הכי גבוה ב-OECD. מנגד, כמות השעות שהתלמידים לומדים בישראל יותר גבוהה מרוב המדינות במערב. לדברי שפירא, דבר זה מייצר לצוותי החינוך סביבת עבודה בלתי אפשרית, בוודאי אם בתוך קבוצת הילדים יש תלמידים עם צרכים מיוחדים הדורשים תשומת לב רבה יותר.

“יש הכרח לבצע הפחתה במספר התלמידים, ללא הגדלת הביקוש למורים וגננות, לנוכח המחסור הקיים כבר כיום”, כותבים חברי הוועדה. “גודל הכיתות והגנים משפיע על יכולת המורים לתת מענה חינוכי לכלל התלמידים ובמיוחד לאלה עם צרכים מיוחדים”. בוועדה יש הסכמה שאין טעם לעסוק בהקטנה מינורית של כמות התלמידים, כי היא לא תייצר השפעה של ממש. חלק מהחברים העלו את הצורך להפחית את כמות התלמידים ללא יותר מ-19 בכיתה בבית ספר יסודי, וזאת לעומת 28 תלמידים כיום.

האם זה אפשרי בכלל? “הובא בפני החברים נתון המצביע על כך שמספר השעות לכיתה בישראל גבוה אף הוא ממספר השעות בחלק גדול ממדינות המערב”, כותבת הוועדה. “בעקבות כך החברים העלו את האפשרות להקטין את גודל הכיתה הממוצעת תוך הקטנת השעות לכיתה באופן שלא יפגע בהישגי התלמידים. עוד הועלתה על ידי החברים האפשרות למעבר לחמישה ימי לימודים בשבוע כחלק הכרחי מיישום המהלך הכולל של הקטנת כמות התלמידים הממוצעת לכיתה. החברים הביעו את אמונתם שמהלך הקטנת הכיתות הוא חשוב ואפשרי ליישום ללא תוספת מורים. כמובן שלצורך זה יהיה צורך בהידברות עם ארגוני המורים”.

מיקוד בגיל הצעיר

“יש לשנות את סדר העדיפויות בהקצאת המשאבים ותשומת הלב במערכת החינוך לכיוון הגיל הצעיר. ממש לעשות ‘היפוך פירמידה'”, קובע שפירא. “זוהי שכבת הגילאים בעלת המשמעות הרבה ביותר על התפתחות הילדים, והיא נמצאת במרחק הרב ביותר בין המצוי לרצוי. מציאת הפתרון לשיפור המענים החינוכיים לכלל הילדים ובמיוחד לאלה עם צרכים מיוחדים היא אתגר ענק, אבל אני מחויב לא לפרסם המלצות ללא התייחסות לגיל הרך. לא ניתן לבנות בניין ולהתחיל מהקומה השלישית”.

באחד הדיונים, מספר שפירא, אחד המנהלים הבכירים במשרד החינוך אמר לו:  “אתה יודע שהמערכת תורמת להגדלת מספר התלמידים עם צרכים מיוחדים בגנים ובכיתות המיוחדות”. כששאל אותו מדוע, ענה הבכיר שבגן הילדים המערכת לא נותנת מענה ראוי, וכתוצאה מכך הילד נשאר מאחור וצובר פערים. “ואז פוגשים ילד מתוסכל, ואז מגיעות בעיות התנהגות. המורים מכנים ילדים כאלה ‘מפוצצי כיתות'”.

אצל ילדים אוטיסטים, מספר שפירא מניסיונו באלו”ט, אם לא מאבחנים ולא נותנים טיפול מיידי – אחר כך יש פיגור משמעותי של הילד. לדעתו, זה נכון גם לגבי ילדים עם ליקויי למידה, הפרעות רגשיות והפרעות התנהגות. “הגיל הצעיר הוא היסודות”, הוא מסכם את הנושא. “אי אפשר להתחיל לטפל בבניין מהקומה השנייה או השלישית. הפסיכולוגים ואנשי המקצוע אומרים שהגיל הזה הכי משמעותי. חלק ניכר מהתפתחות המוח קורה עד גיל ארבע”.

אז איך משפרים את המענה בגיל הצעיר? קודם כל שמים את הנושא בעדיפות ראשונה. בוועדה סבורים שגם בגיל הזה הסוגיות המרכזיות הן הכשרת צוותי החינוך והקטנת מספר הילדים בגנים, שמהווה מכשול ליכולת של הגננות להתמודד עם האתגרים, ומהווה גם סיבה מרכזית לנטישת המערכת על ידן”.

פיתוח של צוותי החינוך

גם הכשרה ופיתוח יכולות צוותי החינוך וסביבת עבודתם הועלו בוועדה כנושא בעל חשיבות גבוהה. “צוותי חינוך מתלוננים שאין להם את הידע ואת סביבת העבודה הנדרשת כדי להתמודד עם אתגר השילוב וההכלה”, כותבת הוועדה. “במיוחד, הועלה נושא גודל הכיתות”. זה מה שגם דיווחו המורים בסקר מיוחד שערך משרד החינוך.

חברים בוועדה העלו את הנקודה שלדעתם היא המשמעותית ביותר ליכולת לתת מענה חינוכי ראוי – On-The-Job Training, ובעברית: הכשרה ופיתוח של צוותי החינוך כמהלך מתמשך במקום העבודה. שפירא הדגיש שאת נושא פיתוח ההון האנושי יש להתחיל בהפקת לקחים מהשקעות שנעשו בעבר ובבחינת השאלה: מדוע עדיין מורים רבים כל כך מביעים חוסר מסוגלות להתמודד עם אתגר השילוב וההכלה, למרות שהיו בעבר הכשרות.

“אנחנו מנסים בוועדה להפיק לקחים למה זה לא עבד, כי אחרת נגיע לאותה תוצאה גרועה”, הוא מסביר. “לצורך זה יש תת-ועדה שעוסקת באתגרים של צוותי החינוך בראשות ד”ר איריס ביטון. התפקיד שלה הוא הפקת לקחים”.

גמישות ניהולית

הוועדה סבורה שיש לתת יותר גמישות ניהולית בבתי הספר. למשל, למנהל בית ספר תהיה סמכות לעשות שינויים ברמת שעות הלימוד, כי הוא מכיר את המורים והכיתות יותר טוב מכולם. בוועדה עלה רעיון שטרם הוחלט לגביו, שייתכן שחלק מוועדות הזכאות יהיו בבתי הספר עצמם.

המלצות שניתנות ליישום

שפירא מדגיש שהוועדה משתדלת לבדוק לכל אורך התהליך שהתובנות שלה, ובהמשך ההמלצות שתוציא, יהיו ניתנות ליישום, גם בהיבט התקציבי וגם בהיבט של המחסור בכוח אדם חינוכי. “אני לא אביא המלצות עד שאני לא אדע שניתן לבצע אותן”, הוא מבטיח. “צריך להציע פתרון ריאלי”.

כשהוא נשאל מתי תגיש הוועדה את המלצותיה הסופיות, הוא נזהר מלנקוב במועד. “אני רק יכול לקוות שעד סוף 2024 נוכל לגבש המלצות של ממש”, הוא אומר. “חשוב השיתוף והקונצנזוס בתוך הוועדה, וזה תהליך שלוקח זמן”.

מייסד "שווים", בעל 20 שנות ניסיון בעולם העיתונות. שימש כרכז הכתבים של ”ידיעות אחרונות“, עורך המוסף הכלכלי ”ממון“ ועורך התוכנית ”חדשות הבוקר“. בעל קשר אישי לקהילת המוגבלויות: בנו הבכור אוהד הוא אוטיסט.

כתבות אחרונות