זה כלל לחיים: כאשר הבחירה שניצבת בפניכם היא בין רע לבין רע יותר – דעו שמצבכם גרוע. זו בדיוק הסיטואציה שבה נמצאת כיום מערכת החינוך המיוחד.
שנים ארוכות של חוסר תפקוד וטמינת הראש בחול מצד משרד החינוך הובילו את החינוך הכללי, ובתוכו החינוך המיוחד, למשבר עמוק. בעוד שמספר הילדים הזקוקים לשירותי חינוך מיוחד עולה ועולה, המענים שהמערכת יודעת לספק הולכים ומידלדלים. אין צוותי חינוך, אלה הקיימים לא מקבלים הכשרה מתאימה, אין מטפלים פרא רפואיים – ומי שמשלמים את המחיר הם הילדים וההורים. ועוד איזה מחיר.
כשהתחתית מגיעה, אפילו לדחיינים הסדרתיים (ראו התנהלות ממשלת ישראל) אין ברירה אלא לקבל החלטות, והן תמיד קשות במצב הזה. ערב שנת הלימודים הנוכחית הלך משרד החינוך והודיע, כי מצוקת כוח האדם לא מאפשרת לו לקיים יום לימודים מלא, ולכן כל גני וכיתות התקשורת (מיועדים לתלמידים אוטיסטים) יסיימו את היום ב-16:00. הלכו ההורים ועתרו לבג"ץ, בצדק.
בג"ץ חשב שמשרד החינוך עושה לעצמו חיים קלים מדי. רק מסגרות שיוכיחו שאין להן שום ברירה אלא לקצר את היום – פסקו השופטים – וגם יקבלו אישור ספציפי ממנכ"ל משרד החינוך, יורשו להפחית שעות לימודים. זה אולי היה צודק, אבל בכלל לא בטוח שיעיל.
הבלגאן חוגג. 4,178 גנים וכיתות תקשורת קיצרו השנה את יום הלימודים באישור. זה רק מה שדווח. ככל הנראה יש עוד מאות, אולי אלפי מסגרות, שעושות את זה באופן לא פורמלי. מי משלם את המחיר – אתם כבר יודעים.
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 5 שקלים בממוצע בחודש. לתרומה הקליקו >> https://bit.ly/Shavvim-igul-letova
המחיר הכבד של הדחיינות
מצב כוח האדם החינוכי לא השתפר השנה, זה ברור לכולם. בשביל שזה יקרה מישהו במשרד החינוך היה צריך להתעורר כבר לפני עשור. זה לא היה מסובך מאוד כי הכתובת הייתה על הקיר. מבט חטוף על הגידול הדרמטי באבחוני אוטיזם בארה"ב ובמערב היה מספיק כדי להבין מה עומד לקרות גם אצלנו. אבל הראש היה בחול, ומי בכלל חושב בישראל עשור קדימה, והדחיינות, אוי הדחיינות.
אז מה עושים עם שנה הבאה? המצוקה הרי לא השתנתה. לפני שבוע פורסם שלמשרד החינוך יש פלסטר חדש: מסגרות שמסוגלות – ילמדו יום לימודים מלא בתשפ"ה; גנים וכיתות תקשורת שמצוקת כוח האדם לא מאפשרת להם את זה – יורשו, בכפוף לאישור מנכ"ל, לקצר את היום מ-16:45 ל-14:30.
ומה עם החור שנוצר? בשביל הילדים וההורים זו קטסטרופה. פחות לימודים, פחות טיפולים, פחות עבודה לאמא ואבא. אז בא משרד החינוך עם הצעה חדשה: למלא את החור הזה ב"פעילות המשכית" (מ-14:30 עד 16:45), שתתבצע באמצעות החברה למתנ"סים, שהיא זרוע ביצוע שלו, או באמצעות הרשויות המקומיות, תוך תמיכה תקציבית של המשרד.
לרבים (אי אפשר להאשים אותם) זה נשמע כמו סוג של הפרטה ובריחה של משרד החינוך מאחריות: "המתנ"סים והרשויות כבר יעשו בייביסיטר על הילדים האלה". ואם כבר מדברים על זה, איזה כוח אדם יטפל בהם שעתיים ורבע כל יום? מורות וסייעות מקצועיות אין. איזו הכשרה מקצועית בכלל תהיה לעובדים האלה?
כבר אמרנו, למצב גרוע אין פתרונות טובים. הבחירה שנותרה היא בין רע לרע יותר. והרע פחות, מבחינת משרד החינוך, זה לאפשר לילדים יום לימודים ארוך יותר, גם אם הוא רחוק מלהיות טוב, והעיקר שההורים יוכלו, בתקווה, להמשיך להחזיק במקום העבודה שלהם.
4 שעות הכשרה? באמת?
ובכל זאת, תרשו לי כמה הערות על הקריטריונים שהציב משרד החינוך לרשויות שמתכוונות להפעיל את "הפעילות ההמשכית" (14:30-16:45) בשנה"ל הבאה. התנאים, שמוצגים במסמך "קול קורא" שפרסם המשרד בשבוע שעבר, יכולים להעיד במשהו על מה שצפוי לנו בשנה הבאה, ולא בטוח שזה מבטיח טובות.
"בכל כיתה בה תתקיים הפעילות יהיו שני אנשי צוות לפחות (מוביל ועוזר), ותינתן עדיפות לאיוש על ידי אנשי צוות מתוך המסגרת החינוכית המוכרים לתלמידים ובעלי ידע וניסיון בעבודה עם ילדים על הרצף האוטיסטי". הבעיה: אם יש מורות וסייעות מהמסגרת החינוכית שרוצות להמשיך לעבוד יום מלא – למה צריך בכלל את "הפעילות ההמשכית" של המתנ"סים והרשויות? עניין העדיפות נראה כאן מעט מוזר.
"הרשות מחויבת לדרוש מכל איש צוות, ובכלל זה מורה, סייעת או מדריכה, אסמכתאות המעידות על הכשרה וניסיון". הבעיה: משרד החינוך לא מציין מהי ההכשרה המינימלית ומהו הניסיון המינימלי שנדרשים מהעובדים שיפעילו את "הפעילות ההמשכית". המשמעות היא שזה בעצם פרוץ לחלוטין. כנראה שגם 12 שנות לימוד ודופק יספיקו במקרה הזה.
"לפני תחילת הפעילות העובדים ישתתפו במפגש היערכות מטעם הרשות בהיקף של 4 שעות לפחות, שיכלול בין היתר את הנושאים הבאים: מאפייני אוטיזם, דגשים ועקרונות בעבודה עם תלמידים על הרצף האוטיסטי, נהלי ביטחון, בטיחות, סדר יום והתנהלות במקרים מיוחדים (ילדים אלרגניים, אירועים חריגים, עזרה ראשונה ועוד)". הבעיה: 4 שעות הכשרה על אוטיזם, כולל ענייני בטיחות? באמת? זה מה שיעזור לעובד/ת בגן או כיתת תקשורת לדעת לעבוד עם ילדים אוטיסטים, מהתסמונות המורכבות ביותר הקיימות? לא רציני.
