מאת שרון ליפקין בן זכרי
היי, אני שרון, זאת עם הגמדות קלה שחופרת מדי פעם על הניצחונות שלה את הטבע. הפעם זה בא ממקום של הלקאה עצמית – למה לא נלחמתי על קנאביס רפואי?
בימים אלו אני מתחילה תהליך של בקשת נכות, וגם בקשת אישור לקנאביס רפואי. אני בת 50 עם אפס אחוזי נכות מתוך עיקרון, ועם היסטוריית קניות ענקית של משככי כאבים המבוססים על איבופרופן. אמרתי כל הזמן שזה הדבר שהכי עוזר לי לכאבי גב ולמיגרנה.
לא הקשבתי לכל האזהרות של החברים מסביב. הגעתי למצב שכבר קיבלתי כינוי: "בית מרקחת שרון". היו תקופות שניסיתי אלטרנטיבי, אבל שם צריך להתמיד, ובתור אחת עם הפרעת קשב זה לא היה הצד החזק שלי. מה גם, שהרבה יותר זול לקנות חבילת כדורים. הגוף הוא מכונה חכמה, או כמו שהבן שלי אמר לי: "למדתי במדעים שהיד שלנו יותר חכמה מכל הידיים הביוניות".
לפני שבועיים הגעתי למצב שלא הפסקתי להקיא דם, והיו לי כאבים חזקים. בתקופה האחרונה גם אני בגיל המעבר, אז השינה היא לא משהו. הגעתי לכדורים. עדיף כדור מאשר עוד לילה לבן. במיוחד כשאני היחידה שנוהגת בבית. בעלי הזמין אמבולנס. ואצלי כמו אצלי – הכל בגדול. הגיעו שלושה אמבולנסים לאישה טיפה מעל מטר וחצי.
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 5 שקלים בממוצע בחודש. הקליקו >>> bit.ly/Shavvim-igul-letova
יצאתי עם תיק קטן. בחיים הדרך מאורות לאשדוד לא הייתה כזאת ארוכה. הקאתי כל הדרך, לא היה לי אוויר מהתקף ההיסטריה, עד שהגעתי למיון, שם חיברו אותי לנוזלים.
אני שוכבת, לא זזה מהמיטה. בקושי הצלחתי לישון. לא נתנו לי לשתות או לאכול. הייתי עם עירוי, ואני עם ורידים שידעו ימים יפים יותר. ניסו למצוא וריד כדי לתת לי חומר ניגוד לבדיקת CT. לא הצליחו.
ביקשתי טופס ויתור. התרציתי לעוד ניסיון אחד של אחות שהרגיעה אותי, והצליחה. חזרתי מה-CT מחכה לצאת אל הבן שלי הביתה. אומרים לי: "עוד רגע בא אלייך כירורג". מכון ה-CT זימן אותו. יש חשד לדלקת בתוספתן.
הבדיקה הפיזית הייתה לא חד משמעית, כי כבר כל הבטן כאבה. העלו אותי לאשפוז. לפחות מקלחת. אני בצום, כי מחכים לזימון מחדר ניתוח.
באה הרופאה ואמרה שבחנו שוב את ה-CT, וזה נראה כמו קוליטיס, דלקת במעי. מבירור הבנתי שזה בעצם כנראה התוצאה מכל בית המרקחת שבלעתי. ליתר דיוק, מפעל משככי הכאבים שנכנס לי לבטן.
ואני שואלת – למה המדינה מקשה כל כך על מתן קנאביס? יותר בריא, ופחות מזיק. בעבר הייתה תקופה שרציתי לקחת ככה בלי רישיון, אבל אני עובדת במערכת החינוך וזה לא מתאים. עכשיו מתחילה את המאבק לקבלת קנאביס יחד עם אחוזי הנכות שכל השנים סירבתי לבקש.
אמרו לי "זאת זכות שלך, כמו שנלחמת על החובה להתגייס לצה"ל".
לקריאת הטור הקודם של שרון ליפקין בן זכרי – לחצו כאן
