כשהסרט "הקול בראש" הראשון יצא בשנת 2015, זה הרגיש כאילו עולם האנימציה השתנה והתבגר לרגע. הסרט, שמספר על רגשותיה המואנשים של ריילי בת ה-11, המנסים לסייע לה להתמודד עם מעבר משמעותי בחייה, חקר אז את רגשות העצב והדיכאון, והשפיע רבות עליי ועל אחרים.
כמעט עשור לאחר מכן, פיקסאר ודיסני מנסות לשחזר את אותה חקירה של התבגרות, והרגשות המלווים אותה בהקול בראש 2, סרט ההמשך.
הסרט השני נכתב על ידי מג לה-פוב, שכתבה גם את הסרט הראשון, לצד דיוויד הולשטיין. הסרט בוים על ידי קלסי מאן, במאית מוכרת של ענקית האנימציה האמריקאית, פיקסאר.
הסרט ממשיך את מסעה של שמחה (באנגלית: ג'וי), המדובבת על ידי השחקנית איימי פולר, שממשיכה לנווט את השינויים בריילי במהלך גיל ההתבגרות, והרגשות החדשים שמצטרפים בדרך. השינויים של גיל ההתבגרות לא קלים לאף אחד, וחמשת הרגשות המרכזיים שלנו עומדים לגלות את זה. הסיפור האמיתי, החי והחשוף רגשית הופך את הקול בראש 2 לסרט מצוין ונוגע ללב, שכל אחד חייב לראות.
זהירות, ספויילרים!
הרגש החדש שתופס את מרכז הבמה בסרט החדש הוא חרדה. היא נכנסת למוחה של ריילי בעקבות גיל ההתבגרות, עם מטען כבד בן שש מזוודות. "אוקיי, איך אני יכולה לעזור?", היא שואלת את שמחה. "אני יכולה לקחת הערות, להכין קפה, לנהל את הלוח זמנים שלך, להוליך את הכלב שלך, לסחוב את הדברים שלך – להסתכל עלייך ישנה?".
כולנו מכירים את רגש החרדה, במיוחד בתקופה האחרונה. מעט פחד יכול להיות מועיל, להגן עלינו, אבל חרדה, או פחד לא פרופורציונלי יכולים להקשות מאוד על חייהם של רבים מאיתנו.
"חלק גדול מההתמודדות עם הרגשות שלנו, הוא למעשה לקרוא להם בשמם", אמר במאי הסרט קלסי מאן בראיון ל"ניו יורק טיימס". "ברגע שהם מוכרים ונראים, העוצמה שלהם מתחילה לרדת קצת".
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 5 שקלים בממוצע בחודש. הקליקו >>> bit.ly/Shavvim-igul-letova
במהלך הסרט, חרדה יוצאת משליטה ומדיחה את הרגשות הישנים ובראשם שמחה משליטה במוחה של ריילי. חרדה ממשיכה וממשיכה ליצור בתוך מוחה של ריילי תרחישים קטסטרופאליים, עד שהיא יוצאת לגמרי משליטה ומנטרלת את ריילי לגמרי.
בתור אחת שסובלת מחרדה, ההתגלמות הפיזית של הרגש בסרט הרגישה אמיתית ביותר. לצפות בריילי חווה התקף חרדה, הן פנימית והן חיצונית, היה רגע בלתי נשכח. כשהחרדה משתלטת על ריילי, ומתסובבת במעגלים כמעין סערה, הרגשתי לרגע את הלב שלי דופק ושאיני יכולה לנשום.
עם זאת, תוך כדי התקף חרדה קטן, משהו אחר קרה – הרגשתי הקלה. הרגשתי לרגע נראית, כצופה בחוויה הזו מנורמלת על המסך. זה נועד להזכיר לי שאני לא היחידה שחווה את זה – דיסני סופסוף הצליחה לייצג גם אותי באיזשהו אופן.
"הקול בראש 2" הרגיש יותר מותאם לקהל המבוגר מאשר לילדים. לא שילדים צעירים לא יכולים לצפות בסרט וליהנות ממנו, אבל ההתפתחות הרגשית של ריילי מדברת לקהל המבוגר, מכיוון שהמורכבות של הסרט עשויה לא להיות מובנת מספיק על ידי מי שלא חווה אותם. בכל מקרה זהו סרט שחובה לראות, ובהקדם.
