ישבתי לצפות בדיון שקיימה היום ועדת החינוך של הכנסת על הבעיות הקשות בהסעות לחינוך המיוחד. בשתי מילים: יצאתי בדיכאון.
לפני הכל, מתברר ששבע שנים מחכים הורים עייפים ומתוסכלים ששר החינוך של מדינת ישראל יישב על התקנות המעודכנות להסעות ויאשר אותן. מדובר בתקנות מפורטות שאמורות לעשות סדר בברדק: מי מסיע, כמה מסיע, איך מסיע, מי זכאי להסעה ועוד. חשוב.
נציגי משרד החינוך והשלטון המקומי אמרו בדיון כי תקנות כאלה נוסחו כבר לפני שנים – אבל כנראה ששר החינוך לא מצא לזה זמן (בינתיים, גם לא בטוח שהן לגמרי רלוונטיות). לא משנה שלפני יותר משנה אותה ועדת חינוך דרשה מהמשרד לקדם את הנושא ולדווח לה. כלום לא קרה.
האחראי על ההסעות במשרד החינוך, שמעון אבני, הסביר לוועדה שבגלל המלחמה הוא היה עסוק השנה בעיקר בארגון הסעות לתלמידים מפונים מהדרום ומהצפון. מקובל סך הכל. בתגובה אחת המשתתפות שאלה: "אבל מה עם החמש שנים הקודמות?" הוא התעצבן ודרש שתפסיק להפריע לו.
אז למה בעצם משרד החינוך לא מתקין את התקנות? כאן לממונה אבני הייתה תשובה מעניינת: "אנחנו מחכים למסקנות ועדת שפירא". הנוכחים צחקו, ספק בגיחוך ספק בייאוש. ועדת שפירא, כזכור, התבקשה על ידי שר החינוך לבחון פתרונות למצב העגום של החינוך המיוחד. את תובנות הביניים, אפילו לא מסקנות, היא הגישה רק לאחרונה. מסקנות סופיות ייקח לגבש עוד זמן ארוך. בינתיים, הילדים סובלים וההורים שלהם סובלים עוד יותר.
**********************
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 5 שקלים בממוצע בחודש. הקליקו >>> bit.ly/Shavvim-igul-letova
**********************
הממונה אבני עוד ניסה להסביר שחלק מהתקנות שלא הותקנו הוכנסו במקום זה לחוזר מנכ"ל משרד החינוך, אבל התברר שזה רק במקרים שבהם לא נדרש תקציב ממשרד האוצר. אחר כך תלה את העיכוב בייעוץ המשפטי של המשרד, שלטענתו מחכה, ובכן, לוועדת שפירא. הנציג המשפטי של המשרד, שנכנס לדיון באיחור לא אלגנטי, עוד ניסה להסביר שיש תת-ועדות בוועדת שפירא שנוגעות להסעות, אבל בשלב כלשהו ליו"ר הוועדה יוסף טייב מש"ס נמאס והוא הבהיר: "אין קשר בין שפירא לבין הדרישה שלי להתקין את התקנות".
על הדרך, בדיון, התגלו עוד כמה ממצאים מזעזעים. יש, כך מתברר, הסעות לחינוך המיוחד שמסיעות 20 ילדים, למרות שההנחיות קובעות לא יותר מ-8. זה במקרים קיצוניים, הודה הממונה אבני, והיו"ר טייב הזהיר אותו: "בדיוק על המקרים הקיצוניים האלה אתה תידרש לתת דין וחשבון". ויש גם תשלום עלוב ומשפיל למלוות בהסעות, מה שגורם למחסור בכוח אדם; ויש גם התייקרות דרמטית בעלויות של ההסעות, שמשרד החינוך לא טורח לשפות בגינן את הרשויות המקומיות; ויש עוד ועוד צרות.
לדיון הגיע גם אבא לילדה עם נכות קשה מירושלים. הוא בא לברך; סיפר על הפיילוט הסופר-מוצלח בעיר שבמסגרתו הורים מסיעים את הילדים שלהם למסגרות ומחזירים אותם הביתה – ומקבלים על זה תשלום. "זה הדבר הכי טוב שיכול להיות", אמר האב והודה ליו"ר הוועדה טייב ולראש עיריית ירושלים משה ליאון, שהוביל את המהלך. "זה אפילו לא עולה יותר כסף לעירייה", הוא ציין. אחת הנוכחות, כנראה נציגת אחד מארגוני השלטון, שאלה בציניות: "כמה כסף אתה מקבל?" – כאילו אותו אבא מנסה לשדוד את הקופה הציבורית.
אגב, אף אחד לא טרח לברר אם לעיריית ירושלים יש סיכום של עלויות הפיילוט, כדי לבדוק האם זה עולה יותר מחברות ההסעות או אולי דווקא פחות. חבל.
נכון שבמציאות העגומה שלנו הייתם מצפים שפתרון מוצלח שנבחן במשך שנה בבירתנו הנצחית ימצא את דרכו לערים נוספות? אולי גם יסייע לעוד הורים? לא כל כך מהר. נציגות השלטון המקומי מיהרו לצנן את התקוות והבהירו שהפתרון הזה שמור רק למקרים שבהם הרשות לא מסוגלת לתת מענה הסעתי. הערת אגב של מיכל מנקס, סמנכ"לית חינוך וחברה במרכז השלטון המקומי, מעבירה היטב (לפחות לדעתי) את רוח הדברים: "מצידי שההורה יסיע את הילד בגמל", פלטה באיזה רגע.
לסיכום הדיון, היו"ר טייב (אגב, קרן אור בתוך החושך הכללי) הודיע שלמרות פגרת הקיץ, ועדת החינוך תמשיך להתכנס לקראת שנת הלימודים הקרובה, כולל בנושא ההסעות לחינוך המיוחד, וגם קצב למשרד החינוך 4 חודשים כדי להתקין את התקנות, לא לפני שגם משרד האוצר ייכנס סוף סוף לתמונה. נציגי האוצר, אגב, לא היו היום בדיון. מישהו שכח כנראה להזמין אותם…
בקיצור, נראה שחזרנו לעידן הגמלים.
