כל מה שהודיה מור רצתה בחייה זה להיות על הבמה, אך בגלל לקות הראייה שלה, אף אחד לא נתן לה להגשים את החלום. בספטמבר היא תעלה על הבמה לרקוד, לראשונה בחייה, במסגרת תחרות "מלכת האופי והיופי" לאימהות שתתקיים באשדוד. "אני ממש מתרגשת ומחכה לזה", סיפרה מור ל"שווים" בהתרגשות. "זו פעם ראשונה שנותנים לי הזדמנות להרגיש שווה באמת".
לדבריה, מעבר לחשיבות התחרות, היא רואה בה הזדמנות להוכיח לכולם שאדם עם מגבלה, ובפרט עם עיוורון ולקות ראייה, יכול לעשות הכל. "כל מה שאנשים צריכים זה שייתנו להם הזדמנות שווה", מסבירה מור. "כולנו מסוגלים לעשות הכל ויכולים להשתלב מצוין".
מור (35) מראש העין, אמא לשלושה ילדים, עובדת כמנהלת כספים בעמותת "המרכז לעיוור בישראל", ומספרת שחייה היו רצופים באתגרים בגלל לקות הראייה שלה. עוד כשהייתה ילדה, היא משחזרת, "כל פעם שהייתי מגיעה לאודישנים, לא משנה איפה זה היה, ישר היו אומרים לי שזה פחות מתאים. עוד לפני אפילו שעשיתי את האודישן היו אומרים לי את זה. זה היה מתסכל אותי מאוד".
"יכול להיות שגם אשמע 'כן'"
בגלל מוגבלותה, בתור ילדה למור לא היה את האומץ אפילו לשאול למה לא נותנים לה את הצ'אנס. "היום נגיד, כשאני הולכת לראיון עבודה ואומרים לי 'את לא מתאימה', יש לי את האומץ להגיד 'חכו, בואו תראו איך אני יכולה לתרום'. זה דבר שלא היה לי בילדות".
כשגדלה, מור הבינה שהגיע הזמן להגשים את החלום שלה. ההזדמנות המתאימה הגיעה כשחברה שלה סיפרה לה על התחרות, ואמרה לה שהיא צריכה להשתתף. "בהתחלה היא אמרה לי שזה טקס כזה של אימהות, ועדיין היו לי חששות, אבל אזרתי את האומץ ואמרתי שיכול להיות שאני אשמע עוד פעם 'לא' – אבל יכול להיות שאני גם אשמע כן".
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 5 שקלים בממוצע בחודש. הקליקו bit.ly/Shavvim-igul-letova
לשמחתה, בשונה מהמקומות שאמרו לה לא, עוד לפני שנתנו לה הזדמנות להיבחן, באודישן לתחרות קיבלו אותה באהבה, ואף אמרו לה שיסייעו לה בכל מה שתצטרך. "מיכל יופדוב, המפיקה של התחרות, אמרה לי שכל דבר שאני צריכה שאני רק אגיד לה – והיא תנגיש לי אותו. אין דברים כאלה, באמת".
מור מעידה שגם הבנות בתחרות שאיתן היא מתחרה קיבלו אותה יפה, והציעו את עזרתן בכל דבר. "באמת שלא היה לי דבר כזה בחיים. הם קיבלו אותי בכל כך הרבה אהבה, שאין דברים כאלה".
החזרות לקטעי הריקוד שיועלו במהלך התחרות מאתגרים את מור, אבל היא לא מוותרת לעצמה. "אמרתי להן איפה אני צריכה התאמות בגלל הראייה, והן עשו את מה שצריך שגם אני אשתתף".
"אני תמיד אומרת שכל עוד לא הפסקתי לחלום, אני מנצחת. אני שמחה שזה הולך לקרות. אני מקווה שהתחרות הזאת ועצם ההשתתפות שלי בה, תפתח את הדלת לכלל האוכלוסייה, ויתנו לאנשים עם מוגבלות את ההזדמנויות להשתלב בחברה", היא אומרת לסיכום.
