מדור "שווים סיפור" מתפרסם בחסות מפעל הפיס
אמנון סלעי, מורה למדעים בבית ספר "אדם וסביבה" בקיבוץ געש, הוא סמל של עקשנות ונחישות. לפני כשבועיים זכה במקום הראשון באליפות העולם הפראלימפית בשחייה במי קרח, עם שיא אישי ב-250 מטר שחייה חופשית.
סלעי, בן 54, קטוע רגל בעקבות מחלה תורשתית הגורמת לקרישת דם, לא נתן למגבלה הפיזית לעצור אותו. להיפך, הוא הפך אותה לכוח מניע שמוביל אותו להישגים מדהימים.
לפני כתשע שנים נאלץ לעבור ניתוח שהוביל לקטיעת רגלו מעל הברך. מאז, לא הפסיק להילחם ולמצוא דרכים להמשיך ולהגשים את חלומותיו. הוא לא הסתפק בהשתתפות בתחרויות שחייה אתגריות, אלא גם הצליח לזכות במדליות רבות במכביה.
המאבק האישי שלו לא הסתיים בספורט. הוא היה בין המובילים במאבק לשיפור איכות החיים של קטועי גפיים בישראל. כחלק ממאבק זה, יחד עם עשרות קטועי גפיים נוספים, הצליח להשיג "ברכיים ממוחשבות" – דבר שלדבריו שיפר דרמטית את איכות חייהם.
המסר: להיות אופטימיים גם ברגעים הקשים
"גם ברגעים קשים, איזו ברירה יש לנו חוץ מלהיות אופטימיים?" שואל סלעי. לדבריו, הדרך להתמודדות עם מגבלה פיזית היא לא לשקוע במרירות, אלא להילחם ולחפש את הטוב בכל סיטואציה. "כשאני נפגש עם קטועים חדשים אני אומר להם שזה מאוד קל לשקוע וזה אפילו מפתה להישאר בבית ולא לצאת החוצה. אבל אני תמיד ממליץ להם להילחם, לגדול ולהתפתח".
המשפחה שלו הייתה תמיכה מרכזית עבורו ברגעים הקשים. "מעולם לא ריחמו עליי ולא עשו לי הנחות. אני תמיד ידעתי שיש לי גב, וללא התמיכה הזו היה לי קשה יותר לעמוד על הרגליים", הוא משתף. גם במקום העבודה, בבית הספר, הוא זכה לתמיכה רבה. התלמידים שיבחו אותו על התמדתו ונחישותו, ולא הסתירו את גאוותם כשחזר אליהם מהתחרות האחרונה. את פניו הם קיבלו עם שלטים וקריאות שמחה ברחבת בית הספר. חוץ מזה, בזמנו הפנוי, הוא גם מדריך טיולים.
******************
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 5 שקלים בממוצע בחודש. הקליקו >>> bit.ly/Shavvim-igul-letova
******************
"זאת הפעם ראשונה שאני משתתף באליפות העולם במי קרח, והשיאים ששיפרתי במקצה הפראלימפי הם גם שיאי עולם", הוא מספר על התחרות שלוקחת את האתגר הפיזי והנפשי למקום קיצוני עוד יותר. "המסר הכי חשוב שאני רוצה להעביר לתלמידים שלי הוא שאין דבר העומד בפני הרצון", הוא אומר.
תודה למשלחת הישראלית ולעידוד של כולם
סלעי מבקש להודות באופן מיוחד לאחדות ולעידוד של המשלחת הישראלית שיצאה איתו לתחרות, שהיו חלק חשוב בהישגיו. "אני רוצה להודות למשלחת בראשותו של שי ברייטנר, יו"ר איגוד 'מי הקרח הישראלי'. אני יכול לומר שהרוח הגבית והעידוד של כולם היו חלק מאוד חשוב בניצחון שלי. התמיכה הזו נתנה לי כוח להילחם ולהשיג את המקום הראשון".
