בשנה א' לתואר הראשון הייתי בטוחה שיש לי חרדת בחינות. מה לא ניסיתי לעשות? היו לי חונכות נהדרות, ניסיתי ללמוד בכל דרך שהכרתי עד אז, הקשבתי לעצות והלכתי לפסיכולוגית. לא עבד. המשכתי להיכשל במבחנים או לעבור אותם בקושי רב. לא הבנתי למה. עכשיו אסביר לכם בעשר נקודות את מה שהבנתי כסטודנטית עיוורת בעשר השנים שעברו מאז. מקווה מאוד שהנקודות הללו יפילו אצלכם כמה אסימונים:
1. מבחן מותאם הוא פתרון יפה כשיודעים מה לבקש. בתקופה שלמדתי לתואר ראשון היו התאמות מקובלות ומסודרות. אם את עיוורת, את בטוח צריכה 50% תוספת זמן, הקראה והכתבה. אבל מה קורה כשאני גם עיוורת וגם קשה לי להקשיב למקריאים יותר משעה? מצאתי את עצמי מנסה ולא קולטת.
באיזשהו שלב החכמתי וביקשתי מהמקריאים להכתיב לי את החומר בשביל שתהיה לי אפשרות לקרוא אותו בעצמי. תשובה ששמעתי פעם היא: "אבל זה ייקח יותר זמן". אז לא ידעתי מה לענות. היום הייתי עונה משהו בסגנון: "פעם אחת נעבוד כמו שצריך ונעבור הלאה". אבל ההבנה שההתאמות המוכרות לא בהכרח מותאמות אליי דרשה ממני אומץ, זמן ובשלות.
2. לכו לעשות דברים שאתם אוהבים. זו העצה הראשונה שהייתי נותנת לכל סטודנט שליוויתי. רק האהבה שלי לרוב הקורסים בתואר הראשון החזיקה אותי שם. רק אותה אהבה עצרה אותי מלפרוש מהתואר. כשחברה שאלה אותי פעם למה אני לא פורשת מהתואר אם אין לי התאמות, התרחקתי ממנה להרבה זמן. זה לא היה מוצדק, אני יודעת. אבל נעלבתי. איך היא לא מאמינה בי?
אחרי שנתיים דיברנו על העניין והחלפנו התנצלויות הדדיות. היא הסבירה לי שהיא לא חשבה שאני לא מסוגלת לסיים את התואר, אלא שהמערכת נכשלת בלתת לי את מה שאני צריכה. ראיתי סטודנטית אחת שהצליחה לסיים תואר שהיא לא אהבה, והיא יחידת סגולה בעיניי. השאר נשרו בדרך. תאמינו לי שראיתי הרבה. רק אהבה למה שאתם רוצים לעשות תסייע לכם למצוא פתרונות יצירתיים. האם אהבה מספיקה בשביל להצליח? בפירוש לא.
3. איך הבנתי אילו התאמות נכונות לי? התחלתי לראות את האלטרנטיבה. למדתי לאט ובזהירות לקרוא הרבה מהחומר בעצמי על מחשב מדבר. יש תוכנה שממירה PDF לוורד. כיום Chat GPT עושה עבודה לא רעה בכלל בהמרת תמונות וקובצי PDF.
ברגע שהתחלתי לקרוא את החומר לבד, התחלתי לקחת אחריות על אופן הלמידה שלי. אם בשנה א' שכבו שלושה ספרים בכתב רגיל על שולחני שלא יכולתי לקרוא לבד, בסמסטר הראשון של שנה ג' רוב המאמרים הומרו מ-PDF לוורד והיו זמינים לי. זה שינוי תפיסתי משמעותי: קודם כל, אף אחד לא אחראי על הלמידה שלי. אם מתאים לי ללמוד בשלוש בלילה עם מוזיקה בקולי קולות, הכל בסדר. אם אני צריכה ללמוד עם הפסקות מרובות, גם טוב.
4. אתם בטח מבינים מהסעיף הקודם שהכל היה לי קל ברגע שהבנתי איך להתאים לעצמי את חומרי הלימוד. האמת שההיפך הוא הנכון. ליוו אותי שאלות האם אני לומדת מספיק? אולי אני צריכה מקריאים בשביל לממש את הפוטנציאל שלי? מה יקרה במקום עבודה? הרי שם אין מקריאים. היום הראייה שלי הרבה יותר מאוזנת: אני מבקשת הקראה כשמשהו ממש חשוב, או בשביל לוודא שלא פיספסתי פרטים, אבל אני יודעת מתי לבקש. זה משנה את כל התמונה.
5. לי היה מזל. יכולתי לדאוג להתאמות שאני צריכה. אבל עם הדרכה נכונה גם אתם יכולים. תחקרו. אם משהו לא עובד, תחפשו דרכים אחרות. האם מתאים לכם לעבור על חומר כמה פעמים או פעם אחת לפני המבחן? האם אתם מהאנשים שלא כדאי שיעברו על עבודות ויעשו הגהה? למשל, גיליתי על עצמי שאם אני עוברת על עבודות לעשות הגהה או עריכה, אקבל בממוצע עשר נקודות פחות מאשר אם אגיש את הגירסה הראשונית שכתבתי. אבל בשביל זה הייתי צריכה לעשות מספיק עבודות בשביל להשוות.
6. זה מוביל אותי לסעיף הבא: אל תפחדו להיכשל! היה לי מאוד לא נעים כשאחד המורים אמר לאמא שלי במהלך התיכון: "הבת שלך יודעת הרבה יותר בשיעורים ממה שרואים במבחנים שלה. אין מה להשוות". או כשאחותי הקריאה לי שקיבלתי 57, שוב, במבחן שלמדתי אליו המון. מתמטיקה בתיכון זו סאגה אחרת לגמרי. לא יודעת איך סיימתי עם מעל 90 בארבע יחידות. היו המון נפילות בדרך. זה מאוד לא נעים. בכיתי המון.
אבל אני רואה אנשים שנכשלים ומתרחקים: "אם נכשלתי פעם אחת, סימן שצריך להימנע מסיטואציות דומות". זו אמירה לא מקדמת. הדרך בחיים היא לא להימנע בכוונה, אלא ללמוד איך להתמודד. כך אמר לי אבא שלי אחרי שלא מיקמתי נכון את תנור החימום שלי והמסתי את החוט של שואב האבק. זה משפט שלקחתי איתי לחיים.
7. נכון שבילבלתי אתכם עד עכשיו? אז הנה עוד עובדה מבלבלת: סט המיומנויות שתצטרכו בתיכון שונה מסט המיומנויות שתצטרכו באקדמיה, ששונה לחלוטין מסט המיומנויות שתצטרכו בעולם העבודה. יותר מכך, תצטרכו גם סטים נלווים של מיומנויות כמו לבנות חיים עצמאיים, לנווט במערכת הבריאות, לשמור על תזונה נכונה, לנהל תקציב ולהקים משפחה.
******************
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 5 שקלים בממוצע בחודש. הקליקו >>> bit.ly/Shavvim-igul-letova
******************
אני מודה שאינני יודעת את כל המיומנויות. אני גם לא רוצה. כיף לי לדעת שכל יום אפשר ללמוד משהו חדש. אז, כפי שסט המיומנויות משתנה, גם ההתאמות שתצטרכו משתנות. חשוב לבסס את המידע לגבי הצרכים שלכם על ידע קודם, אך לא להישאר שם יותר מדי. אני מכירה סטודנטים רבים שהתקשו מאוד לסיים את התואר כי הם "לא קיבלו את ההתאמות שהגיעו להם בתיכון". אני חלילה לא מזלזלת. אני מבינה לחלוטין את התסכול בזה שלא מקבלים את מה שרגילים לקבל. אך כפי שהאקדמיה שונה מהתיכון, גם ההתאמות משתנות. צריך לקחת את הזמן, כנראה להיכשל כמה פעמים, ואז לחבק לאט ובזהירות את השינוי. עד היום יש שינויים שקשה לי לחבק.
8. כתבתי המון על למידה. אבל איך לומדים? הדרך שלי ללמוד היא להסתכל לאתגרים בעיניים ולשאול את עצמי: מה יכולתי לעשות אחרת? המיקוד לא יכול להיות באחרים, גם אם יש לי הרבה מה להגיד להם, כי לא אצליח לשנות אותם. כן, זה קשה. הרבה יותר קל ללכת עם "אכלו לי שתו לי". לפעמים זה גם נכון.
9. איך מתקשרים לסביבה אילו התאמות אנחנו צריכים? על קצה המזלג: אני ממליצה לתקשר בדרך מגייסת ונעימה. תסבירו את עצמכם עד כמה שאתם יכולים. לומדים לעשות את זה. מורה להדרכה שיקומית באה לעשות איתי הסברה ביחידה בה שירתתי מספר שבועות לאחר שהתגייסתי. בכיתי כל ההסברה. מיותר לציין שאני לא זוכרת שום דבר חוץ מזה. מאז, למדתי שאני הרבה יותר טובה בלהסביר אחד על אחד את הצרכים שלי ולתת מקום לשאלות. הסבר לקבוצה של אנשים מלחיץ אותי.
לפעמים גם עדיף להסביר את ההתאמות שאני צריכה בבוא העת, לא בהכרח בתחילת התהליך. היום, כששואלים אותי: "אבל איזה התאמות תצטרכי"? אני עונה: "בואו נלמד ביחד". חייבת לציין שככה אני מקבלת הרבה יותר. לא רק הסובבים אותי. הסביבה חייבת להיות שותפה בתהליך ולא לקבל תוצר מוגמר. הם לא יורידו ראש ויסכימו למה שאתם רוצים רק כי אמרתם משהו או הוצאתם איזו תעודה.
10. דיברנו על כישלון, אבל מהי הצלחה? מה שתגדירו. הגדרת המושג הצלחה היא הצעד הראשון בשביל להגיע אליה. בתחילת הדרך שלי כמייסדת "לעוף על התואר", שאלתי אנשים מהי הצלחה בעיניהם. ציפיתי לאיזו הגדרה אוניברסלית. איזה מתכון שאפשר לעקוב אחריו. אז "אם לא מצאתם, זה אולי סימן שאין". (אביב גפן, "מיליארד טועים").
הבנתי שכל אחד צריך למצוא את המתכון שלו להצלחה. עבורי, הצלחה היא להסתכל לאתגרים בעיניים וללכת צעד אחד קדימה. ללמוד כל יום איך לעזור לעצמי יותר טוב. הצלחה, מבחינתי, לא אומרת שאין התמודדות. אני מתמודדת כעת עם אתגרים רבים ונכשלת לעיתים. אבל אני בטוחה בעצמי מספיק בשביל לא לתת לכל כישלון להגדיר אותי.
