הכרתי גבר בפיקניק השבוע וקשה לי שהוא לא עובד ארבעה חודשים. הוא מחפש עבודה בהייטק ואומר שהתחרות קשה. אמר לי:
"רננה, הייתי היום בעוד ראיון עבודה בהייטק, אני יכול להיות נהג משאית, אבל אז לא אהיה זמין לראיונות עבודה. למה לי להסתפק בלהיות נהג משאית ולהרוויח 12 אלף, אם אני יכול לעבוד בהייטק ולהרוויח 25 אלף?".
זה נשמע לי תירוץ. אני קשה עם עצמי ואם אין לי עבודה כל יום, נניח אני לא מופיעה או כותבת, אז אני עובדת במשק בית. העיקר לעבוד כל יום. הוא אמר שהוא לא חייב את הכסף. הוא גר בבית שהוא קנה ולא חי על חשבון אף אחד.
אבל עבודה זה לא רק כסף. זו תרומה לחברה, זה סטטוס, זה שאיפות שצריכות להיות לגבר, לדעתי. הוא מובטל וזה מוריד לי.
אני יודעת שאני שיפוטית ויש מצב שזה חינוך מהבית. בשנות העשרים שלי גרתי עם אמא והייתי מחליפה עבודות. חודש קופאית ואז שבועיים מובטלת, עד שאני מוצאת את העבודה הבאה. בשבועיים שאני מחפשת עבודה, הרגשתי שאני "אוכלת חינם". מובטלת וגרה על חשבונה.
יום אחד, חמש אחרי הצהריים, היא חוזרת מהעבודה, פותחת את הדלת ורואה אותי רובצת על הספה מול הטלוויזיה. "איייייי", שמעתי אנחה ממנה. בראש שלי פירשתי את האנחה הזו: "אני מבוגרת, עובדת וחוזרת גמורה הביתה, ואת צעירה מובטלת פה, לא מצדיקה את הקיום שלך". למרות שזו רק אנחה, ככה פירשתי אותה.
והבוז הזה, כאילו נכנס לי לתת מודע. מאז אני מתוכנתת, מהונדסת, לחשוב שמי שלא עובד הוא לא שווה. זו אמונה מגבילה. עבודה הפכה אצלי לערך. מי שמובטל הוא בטלן. זו הסיבה שבקורונה ירד לי הביטחון העצמי, כי שוב היו תקופות בהן לא עבדתי.
תקשיבו, סיפרתי על הבחור מהפיקניק בקבוצת היכרויות בפייסבוק ואנשים השתגעו עלי לגמרי:
"מה אכפת לך שהוא מובטל? את רוצה את הכסף שלו?".
"הוא לא בטלן, הוא מחפש עבודה וזו עבודה בפני עצמה בהייטק, צריך לעשות מטלות בית ולהתכונן לראיונות, את לא מבינה כלום, תמשיכי לנקות לפסח בעבודות משק בית שלך".
"המצב בהייטק על הפנים, הוא לא צריך גם אותך על הראש שתשפטי אותו".
"אם הוא יכול להרשות לעצמו לא לעבוד כמה חודשים ולהתרכז בראיונות, למה זה כואב לך?".
******************
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 5 שקלים בממוצע בחודש. הקליקו >>> bit.ly/Shavvim-igul-letova
******************
וואלה צודקים, לא יודעת למה זה כואב לי, אבל זה מוריד לי ממש. גבר שהלו"ז והיום שלו פנויים, זה לא גבר שבא לי עליו. איך אפשר לשנות משיכה בכלל? גבר שאני נמשכת אליו הוא שאפתן, הוא עסוק. אין לגיטימציה סתם ליהנות מהחיים, זה לא בלקסיקון שלי.
מה אני אעשה כשהבינה המלאכותית תתחיל למחוק מקצועות של אנשים? זה מפחיד לדעת שהתפיסה שלי כזו מעוותת שעבודה מגדירה בן אדם. איך אני משתחררת מהקיבעון הזה? רגע, אני רוצה בכלל להשתחרר? אולי קל יותר פשוט לנתק קשר אתו? אני היחידה שאוכלת סרט על נושא כזה?
לעוד טורים של רננה: https://shavvim.co.il/author/renanao
