תוצאות מחקר חדש פורסמו לאחרונה ובמסגרתו הוא קושר בין אופן האחזיה שלנו בעצמים שונים לבין אוטיזם. חוקרים פיתחו מבחן המבוסס על הבדלים עדינים שמצאו באופן שבו אנשים על הספקטרום האוטיסטי מבצעים משימה פיזית, בהשוואה לאנשים שאינם על הספקטרום.
המבחן, שאורך רק כ-20 דקות, בודק תנועות אצבעות בעת אחיזה, ונמצא מדויק בכ-85 אחוז מהמקרים. לצורך הפיתוח, התבקשו משתתפים אוטיסטים ולא-אוטיסטים להשתמש באגודל ובאצבע המורה – שאליהן הוצמדו סמני מעקב – כדי לאחוז בקוביות בגדלים שונים.
לאחר מכן התבקשו להרים כל קובייה, להחזיר אותה לאותו מקום, ולהחזיר את היד לנקודת ההתחלה. החוקרים השתמשו בלמידת מכונה כדי לנתח לעומק את תנועות האצבעות של המשתתפים במהלך ביצוע האחיזה.
******************
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם: מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים, רק 5 שקלים בממוצע בחודש. לעיגול לטובת שווים הקליקו כאן
******************
מהנתונים עלה כי משתתפים לא-אוטיסטים התאימו את גודל האחיזה בדיוק רב יותר, בהתאם לגודל העצם. לעומתם, למשתתפים האוטיסטים לקח יותר זמן להשלים את פעולת האחיזה.
החוקר הראשי, פרופ' ארז פרויד, פסיכולוג מאוניברסיטת יורק בקנדה, אמר כי הדיוק של המבחן מדהים. "המודלים שלנו הצליחו לזהות אוטיזם בדיוק של כ-85%, מה שמרמז שהשיטה הזו עשויה להציע כלי אבחון פשוטים ונגישים יותר", הוא הסביר בשיחה עם אתר "שווים".
.
לשאלה מהיכן הגיע הרעיון לבדוק את הקשר בין אחיזה לבין אוטיזם השיב פרויד: "בקרב אוטיסטים ישנם יותר שמאליים מאשר באוכלוסייה הכללית, ובני משפחה מדווחים גם שהם יותר מגושמים. מכאן בא הקשר למוטוריקה.
פרופ' פרויד מוסיף כי "בעניין השמאליות, בקרוב נפרסם על כך מאמר. העובדה שרוב בני האדם הם ימניים, מעידה על דומיננטיות של ההמיספרה (מחצית) השמאלית של אותם מוחות בהתנהגויות מוטוריות-ויזואליות, ואצל שמאליים ככל הנראה זה לא קורה באותו אופן".
בנוסף לאתגרים חברתיים ותקשורתיים, אנשים עם אוטיזם עלולים, כאמור, לחוות גם לקויות מוטוריות, כמו בעיות בקואורדינציה בין היד לעין, שלרוב מופיעות כבר בילדות המוקדמת. החוקרים, שפרסמו את ממצאיהם בכתב העת Autism Research, טוענים שהסתכלות על תנועות מוטוריות עדינות עשויה להציע דרך אבחון שונה ומהירה יותר.
פרופ' פרויד הוסיף: "הממצאים שלנו מצטרפים לגוף מחקר הולך וגדל שמצביע על כך שתבניות מוטוריות עדינות עשויות לשמש כאותות חשובים לאבחון – דבר שעדיין אינו מצוי בשימוש נרחב בפרקטיקה הקלינית."
שתי קבוצות הנבדקים במחקר – עם ובלי אוטיזם – הותאמו מבחינת גיל ואינטליגנציה. המחקר נערך על בני נוער ולא על ילדים כדי לשלול הבדלים הקשורים לעיכוב התפתחותי, אך החוקרים מציינים שהמבחן עשוי להתאים גם לילדים.
עבור ילדים, הרופאים עשויים לצפות ישירות בהתנהגותם, לבחון כיצד הם משחקים ומתקשרים, בעוד שמבוגרים מתבקשים למלא שאלון שמודד תסמינים אפשריים של אוטיזם, כמו "האם אתה מבחין בצלילים קטנים שאחרים לא שומעים?" או "האם קשה לך לזהות רגשות של אחרים לפי הבעת פניהם?" בנוסף, רופאים עשויים לראיין אנשים שהכירו את המטופל בילדותו כדי לבדוק אם היו סימנים מוקדמים.
הגורמים לאוטיזם עדיין אינם ידועים לחלוטין. המצב קיים מלידה, גם אם הוא אינו מזוהה עד גיל הילדות או אף מאוחר יותר. סימנים אופייניים לאוטיזם כוללים קשיים בתקשורת, חוסר אינטליגנציה רגשית, תחושת הצפה בסיטואציות מסוימות והתנהגויות חזרתיות.
האוטיזם מצוי על ספקטרום – יש אנשים שיכולים לנהל חיים מלאים ללא צורך בתמיכה נוספת, ואחרים זקוקים לעזרה קבועה.
בשנים האחרונות חלה עלייה דרמטית במספר המאובחנים עם אוטיזם. כתוצאה מכך נוצר עומס במערכות המטפלות בהם. לפי ארגון הבריאות העולמי, כאחד מכל 100 ילדים בעולם הוא אוטיסט. בישראל נמצא שכאחד מכל 50 ילדים מאובחן על הרצף האוטיסטי, נכון לשנת 2025.
העלייה בשיעורי האבחון מיוחסת לשיפור במודעות הציבורית, שיטות אבחון מתקדמות יותר, והרחבת השירותים המוצעים לילדים על הרצף האוטיסטי.
"החוקר פרופסור אילן דינשטיין מאוניברסיטת בן גוריון הראה לאחרונה שיש אלמנטים מסוימים בתנועות העיניים של אוטיסטים שהם שונים מאוד ביחס ללא-אוטיסטים", הסביר פרופ' פרויד. "גם זה היבט של המערכת המוטורית.
עוד הוא אמר: "מצטבר פה גוף ידע גדול של הבדלים מוטוריים באוטיזם. אני מקווה שיום אחד נוכל להשתמש באבחונים בכלים חישוביים ובמעקב תנועה, על מנת לאפשר אבחון מהיר יותר ואובייקטיבי יותר, אבל הדרך עוד ארוכה. בכל מקרה, הכלי הזה לא יעמוד בפני עצמו אלא ילווה את האבחון הרגיל. זה כן יוכל להוות אינדיקציה בגיל צעיר יותר – בתינוקות, ולהוביל להתערבות מוקדמת יותר".
פני מחקריהם של פרופסור פרויד ועמיתיו מועדים לכיוון הרחבת העבודה להכללת ילדים. בנוסף, חשוב להם לבחון עד כמה כלים כאלו עשויים לאפשר הבחנה בין סוגים שונים של הבדלים התפתחותיים, כגון הבחנה בין אוטיזם לבין ADHD, שכיום היא מורכבת למדי.
חשוב היה לפרויד להדגיש שעבודתו נעשית בשיתוף פעולה עם פרופסור בת-שבע חדד מאוניברסיטת חיפה, שהיא המומחית לאוטיזם. תחום המומחיות של פרויד הוא ראייה והתנהגויות מוטוריות.
אנקדוטה משעשעת לסיכום היא על האופן שבו התפתח כיוון המחקר הנוכחי – אחד השותפים למחקר הוא פרופסור איתן שלף, שבא מתחום הגיאולוגיה והוא גם חברו הטוב של פרויד. באחת השיחות ביניהם הסביר שלף על כלי שמשמש לניתוחים של אלמנטים גיאולוגיים, והציע לפרויד להיעזר בו. כך נולד המחקר הנוכחי של פרויד.
