
הפרעת הספקטרום האוטיסטי (ASD) והפרעת קשב וריכוז (ADHD) הן בין ההפרעות ההתפתחותיות-נוירולוגיות המוכרות ביותר, ומוערך כי הן משפיעות על כ-1–3% ו-5–7% מהאוכלוסייה העולמית, בהתאמה.
לעיתים קרובות ישנה חפיפה בין ADHD לאוטיזם, כאשר ההערכות הן ש-50–70% מהאנשים עם ASD מציגים גם תסמינים של ADHD. אף שמחקרים נוירולוגיים רבים חקרו את שתי ההפרעות הללו, ההבנה של הדמיון והשוני במנגנונים הנוירוביולוגיים שלהן עדיין חלקית.
******************
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם: מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים, רק 5 שקלים בממוצע בחודש. לעיגול לטובת שווים הקליקו כאן
******************
חוקרים מהמכונים הלאומיים לבריאות (NIH) ומקינגס קולג' בלונדון ביצעו לאחרונה ניתוח סטטיסטי רחב-היקף שמטרתו להשוות את דפוסי התקשורת בין אזורים שונים במוח של אנשים עם ASD לאלה של אנשים עם ADHD.
ממצאי המחקר, שפורסמו ב-Nature Mental Health, מצביעים על כך שעל אף ש-ASD ו-ADHD עשויות להופיע יחד, כל אחת מהן קשורה לדפוסי קישוריות מוחית שונים.
אנשים המאובחנים עם ASD עלולים לחוות קשיים בתקשורת חברתית, התנהגויות חזרתיות ורגישות גבוהה לגירויים חושיים (כגון אורות, קולות וכו'), בעוד שאנשים עם ADHD נוטים לעיתים קרובות להיפראקטיביות, אימפולסיביות וחוסר קשב, דבר שמקשה עליהם להתמקד במשימות לאורך זמן.
החוקרים ניתחו כמויות גדולות של נתונים קליניים ודימות מוחי שנאספו ממעל 12,732 ילדים ומתבגרים שאובחנו עם אחת או עם שתי ההפרעות ההתפתחותיות. הם בחנו הבדלים ודמיון באזורים שונים במוח, כולל התלמוס (תחנת ממסר מרכזית לאותות חושיים ומוטוריים) והפוטמן (תורם לתנועה וללמידה), וכן רשתות נוספות הקשורות לקשב, רגשות ומודעות עצמית.
בין היתר נמצא כי ASDמציג קישוריות מוחית חלשה יותר בין אזורים מסוימים, בעוד ש-ADHD מציג קישוריות חזקה יותר בין אותם אזורים.
נמצא גם כי קיים חיבור-יתר בין רשת ברירת המחדל לרשת הקשב האחורית הן בקבוצות האוטיסטיות והן בקבוצות ADHD יחסית לאנשים רגילים, ודבר זה קשור לתכונותADHD . למרות השכיחות הגבוהה של הופעה משותפת של שתי ההפרעות, לאוטיזם ול-ADHD יש חתימות עצביות שונות עם חפיפה קטנה ביניהן.
בסך הכול, תוצאות הניתוח מצביעות על כך שעל אף שאנשים עם ASD יכולים להיות בעלי תסמינים של ADHD, לשתי ההפרעות יש חתימות מוחיות שונות. ממצא חשוב זה עשוי להשפיע על הכיוון של מחקרים עתידיים על הופעה משותפת של שתי ההפרעות, וכן לסייע בפיתוח כלים אבחוניים ואסטרטגיות טיפול המתחשבות בהבדלים בדפוסי הקישוריות המוחית שלהן.
מחקר אחר באותו נושא, אשר נמצא כעת בבדיקת עמיתים לצורך פרסום בכתב עת ונערך בידי בית החולים לנשים בהריון ולבריאות הילד במחוז היוביי שבסין, בית החולים האוניברסיטאי רנמין בעיר ווהאן ואוניברסיטת אוהיו, בדק פעוטות בגילים שנה עד שלוש שנים עם אוטיזם על מנת לזהות סממנים ביולוגיים באבחון מוקדם של ההפרעה, ומצא שאצל פעוטות אלה ישנם דפוסי קישוריות פגומים.
מחקר ישן יותר, משנת 2016, שפורסם בכתב העת Current Opinion in Neurology, מצא גם הוא שלאנשים עם אוטיזם ישנם דפוסי קישוריות מוחית שונה מאשר לאנשים רגילים. ביתר פירוט, נמצאה קישוריות נמוכה יותר בין אזורים מרוחקים זה מזה, וקישוריות גבוהה יותר בין אזורים סמוכים ביניהם.
השאלה המתבקשת, אם כך, היא האם אפשר לשפר את הקישוריות היכן שהיא לוקה בחסר, לצמצם אותה היכן שהיא נרחבת מדי ובסיכומו של דבר לאזן את פעילות המוח ולמתן את הסימפטומים של שתי ההפרעות הללו.





