בתור אדם שרגיל לא להצליח להירגע, שמחתי לגלות שהשכיבה על מזרן דק על רצפת מרחב חינוכי גדול במרכז אקדמי שאינו מוכר לי, עם עוד כעשרים אנשים סביבי, תוך האזנה למוסיקה ייחודית, הצליחה להשתיק את הרעש הפנימי שרק לעתים רחוקות אני מצליחה להרגיע אותו.
הופתעתי לטובה ממה שקרוי באופן סימבולי ומעורר מחשבה "אמבטיית צלילים". כך התחלתי את המפגש שלי בכנס תו המשווה לתרבות מונגשת
בכנס שהתקיים במרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט ביום חמישי האחרון, הציגה עמותת "תו המשווה" את פעילויותיה לקהל המתעניינים. נכחו משתתפי הפעילויות של העמותה בתור מציגים ובתור צופים ומשתתפי מעגלי שיח, נציגי עמותות, משרדי ממשלה, נגישות ישראל, קק"ל ועוד.
******************
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם: מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים, רק 5 שקלים בממוצע בחודש. לעיגול לטובת שווים הקליקו כאן
******************
שלושה מוקדי פעילות שונים הציעו הצצה מרתקת לעשייה ולתוכן של ההנגשה התרבותית שבה עוסקת העמותה משנת 2018:
1. שולחנות עגולים בנושא מוסיקה וקהילה בחינוך המיוחד וגישות בחינוך המוסיקלי לאנשים עם צרכים מיוחדים.
2. הדגמה והתנסות חופשית בכלי נגינה מונגשים.
3. שיח והתנסות בטיפול ללוחמים ולנפגעי פוסט טראומה באמצעות תדרי וכלי ריפוי.
בסיום הפעילות התקיימה הופעה מרגשת של מועדון תו המשווה – סטודנטים למוזיקה עם וללא מוגבלות- בית ספר אלמנרה ממועצה מקומית חורה ולהקת תו המשווה. צעירים עם מוגבלויות שונות אשר הוכיחו שעם רצון טוב והנגשה איכותית, כל אחד יכול לבטא את עצמו בצלילים. את המועדון, הלהקה ומחלקת כלים משווים מנהל מיכאל נשרי, מוזיקאי ומחנך.
העמותה עובדת בשיתוף פעולה עם המרכז האקדמי אשר מהווה עבורה מעין בית מארח ומכיל, ובתמיכתו של מפעל הפיס וקרנות שונות.
רינת אבישר, מנכ"לית העמותה, ובן זוגה יורם לכיש העבירו סשן צלילים מרפאים ברגישות ובהכלה כפי שרק אנשים המכירים מוגבלות מקרוב יודעים לעשות. ואכן הם מכירים אותה מקרוב – יש להם שתי בנות כבדות שמיעה מבין ארבעת ילדיהם. מאז פרוץ המלחמה החלה העמותה בפרויקט צלילים בירוק במסגרתו שימשו הצלילים מזור למשפחות מפונים וחיילים עם פוסט טראומה או נכות.
מטרת העמותה היא לחבר בין נגישות לתרבות ולאפשר לכל אחד ואחת המעוניינים לקחת חלק בחוויה תרבותית ואפילו ליצור אותה, גישה אליה. הם עוסקים בטיפול, בהנגשת כלי נגינה, בהנגשת הצגות לילדים לפי צרכיהם ובהעלאת מודעות לשונה באמצעות פרויקט החממה – אמן מנוסה שחונך ומלווה אמן צעיר עם מגבלה (אמנים ותיקים שעובדים עם אמנים צעירים).
יפעת שועה, מנהלת שותפויות ופרויקטים בעמותה, מספרת: "המחשבה המנחה מאחורי האירוע הייתה להפגיש את כל האנשים שקשורים לנושא על מנת לאפשר המשך קיום לתרבות המונגשת הזו. לצורך העניין קיימנו את מעגלי השיח שהצורך בהם עולה מהשטח. אנחנו רוצים שאנשים יכירו זה את זה ויקיימו שיתופי פעולה וגם יכירו אותנו ויפיצו את מה שאנחנו עושים".
עוד היא אמרה: "מטרות הכנס היו לתת לאנשים שעובדים איתנו הזדמנות להיפגש ולהציג את מה שהם עושים במהלך השנה, במתחם כלים משווים ניגנו תלמידי בית הספר לאומנויות ואורחים על נבל הקסם (כלי נגינה ייחודי שמתאים לאנשים עם מוגבלות), שולחנות עגולים התקיימו במקביל ואיפשרו שיח על תרבות מונגשת על היבטיה השונים. החלנו בשנה שעברה לעשות הערכה ומדידה להשפעת הנגינה על המשתתפים שלנו ואנחנו רואים שזה באמת משפיע על הקשבה קבוצתית ובשיתוף פעולה. אני רואה את ההשפעה המיטיבה בכל המסגרות שבהן אנחנו פועלים – ילדים ואנשים עם מוגבלות פיזית ומוגבלות קוגניטיבית".
"יש אתגרים כלכליים, תרבותיים ולוגיסטיים. הפעילויות שלנו מתקיימות בכל הארץ ואנחנו לפעמים מארגנים הסעות, מסבסדים כלי נגינה ופעילויות על מנת להגיע לכולם. הייחודיות של העמותה שלנו היא בכך שהקהל שלנו הוא רב נכותי אנשים עם מגוון מוגבלויות ולא רק אחת ספציפית. זה כמובן מאוד מורכב להתמודד עם המגוון הזה כי לכל אחד יש צרכים משלו, אבל מצד שני, התוצאות מדברות בעד עצמן. ומדי פעם יש לנו הזכות לשנות חיים של אנשים".
"מה שהתרחש ביום הכנס היה הרבה יותר ממופע מוזיקלי", מספרת המורה זכייה נור שאחראית על פרויקט כלים משווים בבית ספר אלמנרה לחינוך מיוחד במועצה המקומית חורה. "ראינו את התלמידים שלנו עומדים בגאווה, מתרגשים אך בטוחים, יודעים שיש להם מה לתת. הם קיבלו מקום – לא רק על הבמה, אלא בלב הקהל. וזו מתנה אדירה עבור כל ילד, על אחת כמה וכמה עבור מי שלרוב מתמודד עם קשיים ותסכולים".
התגובות לא איחרו לבוא – חיוכים, דמעות של התרגשות, והרבה תחושת ערך. עבור התלמידים, החוויה הייתה בלתי נשכחת. "זה היה היום הכי טוב שלי השנה", אמר אחד התלמידים . "הרגשתי שמקשיבים לי, שסומכים עליי, שאני מצליח".
הפרויקט כולו מדגים עד כמה מוזיקה יכולה לשנות מציאות – לא רק להעשיר את עולמם של הילדים, אלא גם לפתוח עבורם דלתות חדשות של תקשורת, ביטוי עצמי והצלחה.
מנהל בית הספר ג'יבריל אלסייד שיבח את התהליך כולו ואמר: "מעבר להופעה עצמה, מדובר בתהליך חינוכי וערכי עמוק. התלמידים עברו דרך משמעותית – אישית וחברתית – והצוות ליווה אותם ברגישות ובמסירות. זהו פרויקט שמדגים מהי הכלה אמיתית, ומהי עוצמה חינוכית שפועלת דרך הלב והאמנות".
דניאל כהן, ממנחי השולחנות העגולים, מנהל פרויקט פוליפוניה של הרכבים מוזיקליים בחינוך המיוחד בתל אביב: "אני מודה על הכנס המרגש והאיכותי, ועל ההזדמנות לקחת בו חלק. בשולחן שהנחיתי עלה בעוצמה עצם הכוח שבמפגש. רוב המשתתפים פועלים בתחום בתחושת בדידות יחסית – והמפגש איפשר חיבור, הקשבה, השראה והבנה שיש עוד שותפים לדרך. נראה שזה רק פתח לצורך עמוק במפגשים נוספים, לשיתופי פעולה ולקידום התחום כקהילה."
סימון וייסמן, סטודנט למוזיקה במועדון תו המשווה עם שיתוק מוחין: "היה לי מאוד מעניין לראות איך שירי הצליחה לנגן עם המתגים וכל הכבוד לכולם וכן ירבו עוד אירועים כאלו. היה מאתגר אבל עם זאת היה מעניין".
