יעל קידר (צילום: מאור אלטרס)
מדור "שווים סיפור" מתפרסם בחסות מפעל הפיס
הסרט "בתך, יעל" מספר את סיפורה של יעל קידר, אישה עם צרכים מיוחדים ששרדה את הטבח בבארי ב-7 באוקטובר. שני הוריה, עפרה וסמי קידר, נרצחו וגופתה של עפרה מוחזקת בשבי בעזה. יוצרי הסרט, דנה לוי, מאור אלטרס, וגלה קפלון התפנו לריאיון לאתר שווים כדי לספר על תהליך הסרט ועל סיפורה של יעל.
הם הכירו את יעל לפני. כולם למדו במכללת ספיר וגרו בעוטף עזה. "הכרתי את יעל דרך מלגה שבכלל לא קשורה לקולנוע", מספרת דנה לוי לשווים. "בהתחלה, כשהציעו לי לחנוך אותה, נרתעתי. לא הכרתי אנשים עם מוגבלות שכלית. לא ידעתי מה זה. לא ידעתי איך אתמודד. בסופו של דבר, התפתח בינינו קשר חזק".
******************
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם: מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים, רק 5 שקלים בממוצע בחודש. לעיגול לטובת שווים הקליקו כאן
******************
עוד אמרה לוי: "אני מאוד אוהבת את יעל. עשיתי עליה את סרט הגמר שלי לפני חמש שנים". מאור אלטרס הוסיף: "הייתי צלם בסרט הגמר. דרך ימי הצילום, גם אני למדתי להכיר את יעל. זה הפך להיות קשר הרבה יותר אישי".
גלה מוסיפה גם כי "ליעל אין הרבה מרעשי הרקע שיש בחיים. החיים שלה הרבה יותר פשוטים. אז היא הרבה יותר אופטימית ומאור סיכם: "אירועי 7 באוקטובר פגעו באופטימיות של כולנו, אבל יעל לא מסתכלת אחורה. היא מסתכלת קדימה, אל העתיד, למרות הגעגועים העזים לעפרה".
חייה של יעל עברו מהפך. עד אז, עפרה הייתה האפוטרופוסית הבלעדית עליה. היא סייעה לה בכל מה שנדרש. פתאום, ביום אחד, האחים של יעל נדרשו לסייע ליעל במקומה. "זה הקונפליקט העיקרי בסרט", משתפת גלה. "איך יעל לומדת להתמודד עם העצמאות הפתאומית שנחפתה עליה".
"האחים בוודאי ידעו שביום מין הימים הם יצטרכו לתמוך ביעל", מוסיפה דנה. "אבל הם לא התכוננו לזה. הכול קרה ביום אחד. מהלך הצילומים, גם אנחנו למדנו יותר על המשפחה של יעל ועל עפרה בפרט. איך היא חינכה את יעל? אילו דברים היא השרישה אצלה"?
אחרי שבעה באוקטובר, יעל נאלצת ללמוד לסנגר על עצמה. או, במילים שלה: "להגיד מה היא רוצה". זו למידה מתמדת. היא אומרת לאחים שלה: "תהיו אתם אמא". יש אנשי מקצוע שמלווים את התהליך. האחים נכונים, מסורים, ותומכים. זה שינוי גדול כמו שמאור מסביר: "כולם כבר מעל גיל ארבעים. בגיל ארבעים, אנשים בדרך כלל מקובעים בחיים שלהם".
כל היוצרים מדגישים כי יעל אינה רואה את עצמה כקורבן. מאוד קשה לה. אך היא משתדלת להתפתח מתוך המשבר. לא מדובר על צמיחה, כפי שאוהבים להגיד, אלא על התפתחות.
הרעיון לצלם סרט על השינוי בחייה של יעל נראה לכולם הכי טבעי. "המצלמה היא ברירת המחדל שלנו. זה מה שאנחנו יודעים לעשות. זה התפקיד שלנו במלחמה", אומר מאור. דנה אומרת: "יעל שאלה אותנו בעצמה: 'למה אתם לא מצלמים אותי'? היא ביקשה מאיתנו לצלם אותה ודחפה ליצירת הסרט".
הם מספרים שלפעמים שואלים אותם אם צילום של אישה עם מוגבלות לא חוטא למוסר או מנצל את המצב. אבל הם מדגישים שהם נותנים ליעל קול.
"שמענו המון על המלחמה בשנתיים האחרונות. אבל זו נקודת מבט מיוחדת שאנשים לא חושבים עליה", אומרת דנה וגלה מוסיפה: "אנחנו מצלמים את יעל בצורה מתחשבת. לדוגמא, החלטנו עם האחים של יעל לא לצלם את הרגע שבו הם מודיעים לה שאמא שלה נרצחה. זה רגע מאוד אינטימי. לא ידענו איך יעל תיקח אותו. גילינו שיעל מבינה הרבה יותר ממה שחושבים.
התגובות לסרט חמות ולבביות. "אנשים מתאהבים ביעל. היא יודעת לדבר. היא אוהבת להיות במרכז. בהקרנה הראשונה בדוקו אביב, היא הייתה איתנו ועלתה לענות על שאלות הצופים", סיפרה דנה.
