מלחמת חרבות ברזל הציבה אתגרים גדולים בתחום הטיפול, במיוחד עבור אוכלוסיות פגיעות כמו אנשים עם מוגבלות שכלית. המלחמה לא רק גרמה לפגיעות פיזיות ונפשיות, אלא גם הביאה עמה תחושת אובדן שליטה וחרדה קיומית כללית. עבור אוכלוסיית האנשים עם מוגבלות שכלית, המצב היה קשה עוד יותר. תחושות חוסר אונים שהתווספו לקשיים הנלווים למוגבלות פיזית או קוגניטיבית יצרו אתגר טיפולי יוצא דופן.
במקרים כאלה, התמודדות עם טראומה ובניית תחושת שליטה הם תהליכים קשים ומורכבים במיוחד, והם מצריכים מענה מותאם ואישי, כזה שמבוסס על הבנת הצרכים הייחודיים של המטופלים.
******************
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם: מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים, רק 5 שקלים בממוצע בחודש. לעיגול לטובת שווים הקליקו כאן
******************
מרכז חוסן בשדרות, אשר נמצא בחזית הלחימה ועמד בפני אתגרים אדירים, נרתם למשימה והקצה משאבים כלכליים רבים על מנת לתת מענה טיפולי יעיל וכולל לאנשים עם מוגבלות שכלית בתקופת המלחמה. בעיר שדרות קיימת פינת חי טיפולית שהוקמה ביוזמת ראש העיר אלון דוידי במטרה לתת מענה לילדים, בני נוער ומבוגרים החווים מצוקה רגשית כתוצאה מחיים תחת מצב חירום. במרכז חוסן הבינו כי הטיפול הקלאסי לא תמיד מתאים לאוכלוסיות אלו בשל קשיי תקשורת וקשיים רגשיים נוספים ונדרש מענה יצירתי.
לשם כך נרתמו הילה תמר אדרי, עובדת סוציאלית, ודגנית יערי, מטפלת בבעלי חיים, ובנו מודל חדש לטיפול. מודל זה משלב שני מקצועות – עבודה סוציאלית וטיפול באמצעות בעלי חיים. כך נוצרת קבוצה של שלושה, הכוללת את המטופל. קבוצה זו מתבוננת בקבוצת בעלי חיים כלשהי – קבוצת מראה, וכך המטופל הופך לשותף בתהליך קבוצתי.
"אחרי תחילת המלחמה השתמשתי בכל הכלים שאני מכירה – יצירת נרטיבים, עבודה בגינה ובאומנות, אבל נוצרה אצלי תחושה שהטיפולים האלה לא מספיקים", מספרת הילה לשווים. "אז יצרנו את המודל החדש והפעלנו אותו במשך חצי שנה, והפידבקים מרגשים. אני כרגע בתהליך של הוצאת מאמר בנושא, אבל רוצה כבר עכשיו לספר לעולם על המודל".
בשנים 2022-2008 הוקמו על ידי המדינה 14 מרכזי חוסן ביישובים בישובים הסמוכים לגבולותיה. מרכזים אלה משרתים כ-1.3 מיליון תושבים מכלל מגזרי האוכלוסייה, והם הוקמו על מנת לספק בזמני חירום טיפול ראשוני בנפגעי חרדה. בתקופות רגיעה הם מסייעים לפיתוח וחיזוק חוסנה של הקהילה.
הקושי בטיפול הקלאסי עבור אנשים עם מוגבלות שכלית נובע מהעובדה שהם לעיתים לא מצליחים לבטא את רגשותיהם או את צורכיהם בצורה מילולית ברורה מה שעלול להקשות על תהליך ההחלמה. הקושי בטיפול נובע מהבנות קונקרטיות מאוד של האדם וקשיים בהבנת המציאות בכללותה . עבור אוכלוסיות אלו, טיפול במתכונת מסורתית עשוי להקנות תחושת חוסר שליטה, ולעיתים אף להנציח את עמדת הקורבן. לכן, במרכז חוסן פיתחו השנה מודל עבודה ניסיוני חדש, שמטרתו ליצור "סטינג" (setting) טיפולי מותאם לצרכים של המטופלים.
המודל החדשני משלב בין מטפלים בבעלי חיים לבין סטודנטיות לעבודה סוציאלית, במטרה ליצור קבוצה אנושית מגוונת. במודל זה המטפל, הסטודנט והמטופל פועלים יחד כקבוצה אחת – הם מתבוננים בקבוצת בעלי חיים ומבצעים התערבויות משותפות.
החיבור לעולם החי, מאפשר מעקף דרכו אנו עובדים לא רק באמצעות תקשורת מילולית אלא גם גופנית באמצעות התחושות. עולם החי אשר נתפס כבלתי שיפוטי וכמרגיע, מאפשר למטופל לא להיות במעמד מקבל השירות, אלא להיות שותף פעיל בתהליך. באופן זה, המטופל נהפך לדמות מובילה בקבוצה – הוא שולט, יוצר ובוחר את דרכו, תוך שהוא משיב כוחות פנימיים ושואף למימוש עצמי.
בנוסף, חשוב לציין כי המודל מתבסס על עקרונות הטיפול המובילים ב"להעיר את הנמר" של פיטר לוין. בספרו, לוין מציין את חשיבותה של ההכרה בתגובה הפיזית והרגשית של הגוף לטראומה, ומסביר כי תהליכי ריפוי דורשים הכרה עמוקה בגוף ובתחושותיו. על פי הספר, חשוב לעודד את המטופל לפתח תחושת שליטה על גופו, לא רק דרך תודעה ומילים, אלא גם דרך חוויות גופניות ישירות, כמו חיבור לעולם החי.
טיפול כזה מעודד את המטופל להרגיש שהוא לא רק מקבל עזרה, אלא גם מסייע ומוביל בתהליך הריפוי. המודל מתמקד בהעצמת המטופלים דרך חוויות של שליטה ושיתוף פעולה, מה שמוביל לתחושת מסוגלות אישית ואנרגיה חיובית.
עקרונות הטיפול שמתוארים בספר "להעיר את הנמר" כוללים:
הכרה בתגובה הגופנית – הטיפול מתמקד בהבנת תחושות הגוף וההקשבה להם.
העצמה ושיתוף פעולה – המטופל הופך לשותף פעיל בתהליך, במקום לקבל טיפול בלבד.
תחושת שליטה – המודל מאפשר למטופל לבחור את דרכו ולהוביל את התהליך, ובכך להרגיש עוצמתי ומסוגל.
תהליך הדרגתי – הטיפול מתקדם בקצב אישי לכל מטופל, תוך מתן תשומת לב פרטנית לצרכים הייחודיים שלו.
א', גבר בשנות ה-30 לחייו, מתגורר בשדרות. הוא אוהב מוזיקה, ציורים, בעלי חיים ואנשים. "נולדתי עם מוגבלות שכלית התפתחותית, אני מבין הכול. לפעמים לוקח לי קצת זמן למצוא את המילים, כי ההגייה שלי קצת שונה – אבל אל תדאגו, אני יודע להסביר את עצמי גם עם תנועות גוף, צלילים וחיוך. אני מתנייד עם כיסא ממונע, עליו אני שולט בעזרת ג'ויסטיק".
"לפעמים יש לי ימים עמוסים – יותר מדי קולות, אנשים, מחשבות… ואז אני מרגיש מוצף. בפינת החי למדתי להירגע בעזרת החיות. למשל, כשאני מחזיק את החרדון שלי על החזה ונושם איתו יחד – גם אני נרגע, וגם הוא. אנחנו פשוט נושמים ביחד", הוא סיפר.
"הנחש גם עוזר לי – הוא מצחיק אותי כשהוא מתפתל לי על הגוף. זה מדגדג אותי. כשיוצא לי לפגוש את החיות ולשיר עם הגיטרה של י' – אני חוזר רגוע יותר, נינוח יותר. זה עושה לי טוב בלב. הטיפול עם בעלי החיים נותן לי הרגשה שאני חשוב – שאני לא רק מקבל עזרה, אלא גם נותן. אני מאכיל את החיות, מקלח את הנחש, מלטף ומרגיע אותן. הן צריכות אותי, ואני שם בשבילן. למדתי להקשיב לגוף שלי, לנשום כשקשה, ולמצוא דרכים חדשות להביע את עצמי", הוא הוסיף.
לסיכום, המודל במרכז חוסן מציע פתרון חדשני ויצירתי לטיפול באנשים עם מוגבלות שכלית, תוך שימוש בחיבור לעולם החי כמרחב ריפוי. השיטה מאפשרת למטופלים לא רק להתגבר על טראומה, אלא גם להרגיש מעורבים, יוזמים ומובילים בתהליך הטיפולי – מה שמעודד תחושת מסוגלות, שליטה והחלמה.
