ועדת העבודה הרווחה של הכנסת קיימה היום דיון בנוגע לפינוי אנשים עם מוגבלות בעת מלחמה. בעקבות המראות בימי המלחמה עם איראן, הוועדה העלתה קריאה דחופה להסדרה של מענה לאנשים עם מוגבלויות ולקשישים בשעת חירום.
הדיון התקיים ביוזמת מספר חברי כנסת מהאופוזיציה, כאשר על סדר היום עמדה הסוגיה של היערכות המדינה לפינוי אוכלוסיות פגיעות בזמן מלחמה, התרעה, או מצב חירום אזרחי. במהלך הדיון נשמעו עדויות על כשל מערכתי שמותיר עשרות אלפי אזרחים חסרי מיגון וללא מענה הולם.
******************
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם: מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים, רק 5 שקלים בממוצע בחודש. לעיגול לטובת שווים הקליקו כאן
******************
מנכ"ל משרד הרווחה והביטחון החברתי, ינון אהרוני, הבהיר כי אחריות המשרד חלה אך ורק על מסגרות חוץ ביתיות הנתונות לפיקוח, כמו הוסטלים, מעונות, ומחסות. הוא הזכיר את הפינוי שנערך ביום העצמאות האחרון, שבו הוצאו יותר מאלף דיירים מתוך כתריסר מסגרות. עם זאת, לדבריו, אין למשרד כל סמכות או אחריות לדאוג לפינוי של אנשים עם מוגבלות המתגוררים בקהילה, גם אם הם מוכרים ללשכות הרווחה העירוניות.
היועצת המשפטית של ועדת העבודה והרווחה, עו"ד נעה בן שבת, התייחסה להיבטים החוקיים והזכירה כי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות מעניק זכות לגישה שווה למרחבים מוגנים, גם בזמן חירום.
למרות זאת, לדבריה, אין תקציב ייעודי שהוקצה לכך על ידי משרד הביטחון, האמון על תחום המיגון. התקנות הרלוונטיות בנושא נגישות עדיין בדיונים וצפויות להתממש רק בעוד כשנתיים, מה שמשאיר בינתיים את השטח בפערים חמורים.
עוד עלה בדיון כי מערכת הרווחה אינה ערוכה לקליטת כמויות גדולות של מפונים. המשרד מפעיל מערך חירום הכולל עובדים סוציאליים ומערך מילואים, אך קיימים פערים משמעותיים בהיקף ההיצע לעומת הצורך. לפי הנתונים שנמסרו, בחודש האחרון סייע המשרד לכעשרת אלפים מפונים, רק 10 אחוזים מתוכם הם קשישים או אנשים עם מוגבלות.
חברת הכנסת מיכל וולדיגר התריעה כי משרדי ממשלה קריטיים כמו משרד הפנים ומשרד הביטחון כלל לא נוכחים בדיון, אף שהם שותפים ישירים לנושא. היא העלתה את נושא "תומכי הקהילה" כצו 8 אזרחי תחת פיקוד העורף, מיזם שנועד לעזור לאנשים עם מוגבלות שלא יוכלו להתפנות בעצמם, ולספק להם מענה מבעוד מועד. לדבריה, אין כל סיבה שמוסדות לא ממוגנים לא יפונו טרם הסלמה.
חברת הכנסת מירב כהן הוסיפה כי הפוקוס חייב להיות גם על אנשים החיים בביתם והעריכה כי מדובר כ-620 אלף אזרחים. לדבריה, האיתור כבר קיים, אך אין מקום לפנות אליו, ולא קיימת הנחיה ברורה כיצד לפעול כשאין ממ"ד בדירה. היא הדגישה כי ללא החלטת ממשלה והקצאת משאבים, לא ניתן לבנות תכנית פעולה אפקטיבית.
גם חברת הכנסת שרון ניר התריעה כי רק כשלושים אחוז מהציבור גר בסמוך למרחב מוגן. עו"ד בן שבת השיבה כי כדי לקדם תקנות חדשות יש להעבירן לאישור שר הביטחון, אך נכון להיום לא הוגשה הצעה מסודרת. לטענתה, משרד הביטחון לא העביר את התקנות הנדרשות והוועדה אינה יכולה לפעול בלעדיהן.
חברת הכנסת נעמה לזימי התריעה על כך שאוכלוסיות מוחלשות ממשיכות ליפול בין הכיסאות. לדבריה, מקלטים ציבוריים במצב ירוד אינם מהווים פתרון, ורבים מהם כלל לא נגישים. היא קראה למפות את כלל המרחבים הציבוריים ולהפוך חניונים לאולמות מיגון זמניים עבור אזרחים שאין להם גישה אחרת.
חבר הכנסת גלעד קריב קבע כי המדינה נכשלה בכל הנוגע להכנה אזרחית למלחמה, והתריע על כך שאין כיום תוכנית לאומית מסודרת. לדבריו, לא בוצע מיפוי של מבנים ממוגנים, לא קיימת חלוקה של תחומי אחריות, ומשרד האוצר אינו מוכן לממן תוכנית בנושא. הוא קרא לגבש תוכנית ממשלתית שתאגד את כלל הגופים הרלוונטיים.
חברת הכנסת לשעבר שירלי פינטו-קדוש סיפרה על "החמ"ל הסגול", יוזמה אזרחית שהקימה בהתנדבות לסיוע לפינוי אנשים עם מוגבלויות בשיתוף עם מפעל הפיס ועמותת שווים. היא סיפרה שניסתה להשיג תרומות לצורך הפינוי וקיבלה מחירים מוזלים מרשתות מלונות, אך המחירים עדיין גבוהים מדי עבור תפעול ארוך טווח. לדבריה, המדינה לא יכולה להסתמך על פילנתרופיה בזמן חירום.
קלרה חן, מנהלת תחום המוגבלויות בעיריית נתניה, התריעה שרשויות מקומיות אינן מסוגלות לשאת את הנטל לבדן. היא קראה לממשלת ישראל להכריז שכל מרחב מוגן ציבורי יופעל בשעת חירום, ולאפשר לאנשים להתפנות למוקדים קרובים כמו גני ילדים סגורים.
אסא בן יוסף, מנהלת אגף רווחה במרכז השלטון המקומי, טענה כי הרשויות יודעות לזהות את האוכלוסייה הזקוקה לפינוי מוקדם, אך אינן מוסמכות לבצע את הפינוי עצמו. האחריות בפועל נותרת בידי משרד הרווחה בלבד.
ענבל חרמוני, יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים, התריעה כי בשעת חירום מוותרים בפועל על חלק מהאוכלוסייה. לדבריה, לעובדות הסוציאליות אין כלים מעבר לייעוץ והכוונה. היא הדגישה כי הבעיה המרכזית היא תקציבית, וקראה לממשלה להפסיק להטיל את האחריות על עובדים בשטח ולהתחיל לפעול.
נציגים נוספים מגופים ממשלתיים ועמותות הביעו דאגה עמוקה מהמצב. הנקודה המרכזית שעלתה בדיון הייתה ברורה: ללא החלטת ממשלה, תקצוב מסודר ותיאום בין כלל הגורמים והחלטה מי אמון על הפינוי, המדינה לא תוכל להבטיח הגנה בסיסית לאזרחיה הפגיעים ביותר בשעת חירום.
בתוך כך, ארגון בזכות הגיש עתירה לבית המשפט העליון ביום חמישי האחרון שבו דרשו למצוא בדחיפות פתרונות מיגון מידיים לאנשים עם מוגבלות שאין להם מרחב מוגן נגיש המותאם לצרכיהם וחשופים לסכנת חיים ממשית בעת ירי טילים.
בנוסף, דרשו בעתירה שתינתן הוראה לרשויות המקומיות לפנות באופן יזום לאנשים עם מוגבלות המתגוררים ברשות על מנת לברר את צרכיהם לגבי פתרונות זמניים לדיור ממוגן ומותאם.
