מדור "שווים סיפור" מתפרסם בחסות מפעל הפיס
פרויקט "נוער יחד", אחת מתוכניות הדגל של בית חינוך עיוורים, חוגג 25 שנה. מדובר בפרויקט שמפגיש בני נוער מכל רחבי הארץ עם בני גילם בקבוצת שווים. בקבוצה עושים בני הנוער פעילויות מגוונות: שבתות, מחנות, טיולים בחופשות ארוכות, גדנ"ע, ואפילו מסע לפולין.
רחל סקרוביש, סמנכ"לית בית חינוך עיוורים, מספרת: "ראינו שאוכלוסיית בית הספר בבית חינוך עיוורים מתמעטת ומשתנה. רוב הילדים העיוורים ולקויי הראיה השתלבו בחינוך בקהילה. עלה צורך מגורמים שונים לדבר על נושא השילוב החברתי".
לאחר ועדת היגוי עם משרד החינוך, הרווחה וג'וינט ישראל, הוחלט על פיילוט. "ראינו צורך אדיר. כבר המון שנים אנחנו משכללים את התוכנית. הקבוצות נפגשות לפי נושאים, שמותאמים לחניכים", אומרת סקרוביש.
******************
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם: מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים, רק 5 שקלים בממוצע בחודש. לעיגול לטובת שווים הקליקו כאן
******************
שבתאי דויטש, מנכל בית חינוך עיוורים, מוסיף: "כל פעם, עשינו ניסוי וטעייה. תהינו מה הנערים העיוורים ולקויי הראיה יכולים לעשות. לדוגמא, הגדנ"ע. ניגשת המורה לילד העיוור ואומרת: 'שבוע הבא אנחנו יוצאים לגדנ"ע. זה לא בשבילך. אני ממליצה לך להישאר בבית'. ישבנו עם משרד הביטחון ועם האחראים על הגדנ"ע. לימדנו אותם על עיוורים. הבאנו אותם לראות את נוער יחד. כך, עשינו שבוע גדנ"ע מוצלח בצורה בלתי רגילה. עיוורים ירו במטווח עם רובה. יש לי סרטונים של עיוורים מוחלטים יורים עם רובה כשמדריכה עומדת לצידם".
חיים פסחוב הוא אחד מחברי "נוער יחד" והוא מספר לשווים כי לא רצה לבוא בהתחלה. "הייתי מאוד בודד בבית הספר. נסגרתי מבחינה חברתית", הוא מסביר. "הרכזת דאז, אורנה, התקשרה אלינו הביתה ושוחחה עם אחותי. אז אחותי שאלה אותי למה לא לנסות? אז ניסיתי. רכשתי את החברים האמיתיים הראשונים שלי ב'נוער יחד'. חברים שיכולתי לדבר איתם ולפגוש מדי פעם גם מחוץ למסגרת".
גם שיר חיה ארגי מירושלים משתתפת בתוכנית הדגל: "סיפרו לי על 'נוער יחד' מאז שהייתי בת שתיים עשרה. אבל לא רציתי לבוא. אז עוד ראיתי טוב. כשהייתי בת 14', הייתה הידרדרות משמעותית בראיה שלי. בגיל 15', התחלתי ללכת לנוער יחד".
אומרים שלהודות שיש בעיה זו חצי מהעבודה. שיר וחיים מתארים תופעה רחבה. בשביל שנערים ונערות יגיעו ל"נוער יחד", הם צריכים לעשות שני דברים לא פשוטים: להודות שהראייה שלהם מידרדרת, ולהודות שהם מחפשים אנשים שיבינו אותם יותר ממי שבסביבה המיידית שלהם. מעבר לכך, על הנערים והנערות להגיע לבית חינוך עיוורים לפעילות. איך עושים את זה בלי לראות?
"חלק מהם מגיעים בתחבורה ציבורית. ההורים מביאים חלק מהצעירים יותר פעמיים או שלוש עד שהם מבינים שלהגיע בתחבורה ציבורית זה חלק מהעניין", אומרת הסמנכ"לית רחל.
המפגש בין אנשים מכל הארץ לא תמיד פשוט מההתחלה. שיר מספרת: "היו המון אנשים במקום אחד והמון מורל. בפעם הראשונה הרגשתי הלם תרבות. הפעם השנייה כבר הייתה טובה יותר".
גם עבור ליאל בן סימון מחיפה, "נוער יחד" הפך לבית. "נוער יחד היה הבית שלי. כך הכרתי את בית חינוך ולמדתי שם שמונה שנים. כך נחשפתי לקבוצת השווים שלי".
כמו הגדנ"ע, "נוער יחד" הוציא משלחת לפולין. משלחת ייחודית עבור בני נוער עיוורים ולקויי ראייה. עבור שיר, זו הייתה החוויה המשמעותית ביותר. בטיול, יכלו העיוורים לחוות את פולין, כמו ששבתאי אומר: "בלי בושה. בלי לחוש שאנשים רואים מתבוננים בהם כל הזמן".
"אחרי שנים של עבודה, הבנתי ששתי הבעיות העיקריות של עיוורים ולקויי ראייה הם זוגיות ותעסוקה. איפה עוד נערים עיוורים ולקויי ראיה יכולים למצוא בני או בנות זוג בגילם מקבוצת השווים שלהם?", אומר שבתאי וחיים מוסיף: "בנוער יחד הכרתי את שתי האהבות הראשונות שלי".
עבור שיר, נוער יחד היה המקום שבו הכירה את אהוב ליבה וכעת הם מאורסים. "אליאור חיזר אחריי כבר אז בקבוצה של נוער יחד".
