כל שנה, אחד הרגעים המרגשים ביותר הוא היציאה לחופש הגדול. מאין אוקיינוס שבו אין בית ספר, אין שגרה, ולרוב אין שיעורי בית. אבל מה קורה ברגע שאחרי, כשצריך ליצור את החופש הטוב ביותר? כשמגלים שיותר מידי זמן ללא שגרה יכול להיות משעמם ולא מועיל?
עבור ילדים ונערים עם מוגבלות בכל הגילים, החששות מהחופש לעיתים מתגברים על ההתרגשות מסיום שנת הלימודים. לעיתים, גם ההורים שלהם חשים אבודים. הרי הם צריכים לעבוד. איך ישאירו את הילד או הנער כל כך הרבה זמן לבד?
******************
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם: מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים, רק 5 שקלים בממוצע בחודש. לעיגול לטובת שווים הקליקו כאן
******************
"זה אתגר אז מאלתרים", מודה אורן הלמן, מייסד סיכוי שווה ואב לנערה עם צרכים מיוחדים. עבור הורים רבים, החלק הקשה ביותר הוא העניין החברתי. "ילדים ללא צרכים מיוחדים הולכים ברגל אחד לשני. ילדים עם צרכים מיוחדים לא יכולים לעשות את זה", מסביר הלמן. "החברים הטבעיים שלהם גרים רחוק".
אתגר נוסף שמשפחות מיוחדות נתקלות בו הוא מציאת פעילויות מונגשות. אתי חסידיאן כהן, אמא לשני ילדים עם צרכים מיוחדים מירושלים, מתמודדת עם סיטואציה שבה פעילות שמונגשת לילד אחד לא בהכרח מונגשת לשני.
בתה בת השבע מתניידת בכיסא גלגלים. בנה בן החמש מתמודד עם תסמונת שגורמת לעיכוב התפתחותי והיפר אקטיביות משמעותית. שני הילדים כבדי ראייה ושניהם נמצאים במסגרות לחינוך מיוחד.
"אם אני רוצה לקחת את הבן שלי לג'ימבורי, אני צריכה להשאיר את הבת שלי בחוץ", מספרת אתי לשווים. "אם אני רוצה לקחת אותם לסרט, זה לא מתאים לבן שלי". כך נוצר מצב שאת רוב הדברים, הם עושים בחיק המשפחה: או בשגרה שאתי מייצרת בבית, או בבריכה שאתי קנתה והציבה בבית אמה בשכונה.
בעלה של אתי הוא מאבטח. הוא עושה משמרות כפולות בחופש הגדול ודואג לפרנסת הבית. אתי עצמאית כך שהשהות הממושכת עם ילדיה, כמעט ללא סיוע, גורמת לה לסגור את העסק לשלושה שבועות או לקבל לקוחות רק ערב אחד בשבוע. בבקרים, זה פשוט לא אפשרי. באשר למחנות קיץ של עמותות, היא משתפת: "קשה לי לשלוח את אחד הילדים ולא לשלוח את השני".
אליה, אמא יחידנית לנער אוטיסט בתפקוד גבוה בן 15 מרמת גן, משתפת גם היא על הקשיים: "אין לו חברים. זה יותר קשה לי מבחוץ מאשר לו. מטעם עיריית רמת גן מוצאים לנערים עם צרכים מיוחדים עבודת קיץ. בני עף על העבודה שמצאו לו. הוא ביקש לא לעבוד עם אנשים וכך היה". מלבד העבודה, בנה משתתף בחוג ומסייע בטיפול בסבתו.
גם אורן וגם אליה מציינים את אתגר המשחק בטלפון הסלולרי. "בני יכול לשחק בטלפון עד השעות הקטנות של הלילה", מספרת אליה ואורן מוסיף: "משחק בפלאפון יכול להיות מסוכן. אין לנו דרך לשלוט במה שהילדים רואים".
עניין העצמאות דומיננטי מאוד. "יוצא מצב שהילדים תלויים בהורים בכל הקשור להסעות. לא לכל ההורים יש רכב או פנאי להסיע את ילדיהם", מסביר הלמן. גם אתי חולקת את האתגר הזה. החברים של בתה מתגוררים רחוק, בצד השני של העיר, ולא תמיד יש לה אפשרות להסיע אותה אליהם.
"לימדתי את בני לנסוע בתחבורה ציבורית בגיל מאד צעיר. הוא נוסע לבד לכל מקום, כולל לעבודה החדשה. כל הורה מוצא את הפתרונות שמתאימים לו", מתארת אליה.
המצב הוא שכל הורה מוצא את הפתרונות המתאימים לו ולילד שלו, בהתאם לצרכיו ויכולותיו. נקווה שככל שהמודעות תעלה, יהיו יותר פעילויות מונגשות. נסיים בקריאה לפעולה: אם אתם הורים לילדים ללא מוגבלות, נסו להפגיש בין ילדיכם לילדים עם צרכים מיוחדים. לא מתוך רחמים, אלא מתוך הבנה וסקרנות.
