בימים האחרונים, קבעה הרשמת מיכל שכנר מבית-משפט השלום בפ"ת, כי א', גרוש בן 29 עם נכות רפואית של 64% ואי-כושר תפקודי מלא, יזכה בהפטר לאלתר מחובות שצבר בגובה של כ-122 אלף שקל.
צו הפטר מאפשר למעשה את מחיקת יתרת חובותיהם שלא נפרעו של החייבים בהליך ומעניק להם את האפשרות לפתוח דף חדש מבחינה כלכלית.
ההחלטה ניתנה שנתיים בלבד לאחר כניסת החייב להליכים, והיא משקפת את המגמה המתגבשת בפסיקה להעניק הגנות מרחיקות לכת לחייבים, שתכלית קיומם היא קצבאות סוציאליות ובמיוחד לחייבים עם מוגבלויות.
הצו לפתיחת הליכים נגד א' ניתן בספטמבר 2024. כבר באותו שלב קבעה הרשמת תשלום עיתי בשיעור אפס ויישמה את הלכת לשצ'נקו, המחייבת שלא לפגוע במקורות מחיה מוגנים: כגון קצבת נכות כללית.
בשנים 2025-2024 הוגשו שמונה תביעות חוב, ומצבת החובות עודכנה ל-122,800 שקל, לאחר שצורף תיק הוצאה לפועל מאוחר.
א' המתגורר בדירת אמו בלוד, הציג מסמכים רפואיים המדגימים החמרה מתמשכת: אשפוזים בשל דיכאון, פוסט-טראומה ופציעות אלימות, וכן כי הכנסתו הבלעדית: 4,291 שקל לחודש, מעוברת כמעט במלואה על הוצאות קיום וטיפול. לנוכח הנתונים דחק החייב בביהמ"ש להקדים את הדיון בצו שיקום, שנקבע לספטמבר 2025.
בית המשפט סמך ידיו על אבני יסוד בפסיקה:
- הלכת לשצ'נקו – קצבת נכות היא מקור פרנסה מוגן מפני תשלום עיתי, ומשכך אין להטיל על חייב נכה נטל כספי הפוגע בהכנסה הקיומית.
- הלכת עווידה – נקבעה על ידי בית המשפט העליון והרחיבה את העיקרון וקבעה שהפטור חל רטרואקטיבית גם על תשלומים שכבר שולמו, כאשר כל הכנסתו של החייב היא קצבה ציבורית.
לצד אלו, קובע סעיף 167(א) לחוק כי רשאי בית-המשפט לתת הפטר לאלתר לחייב הסובל מנכות משמעותית כשברור שאין תוחלת בנטילת תשלומים ממנו.
ישנם חמישה מבחנים מכריעים לקבלת הפטר:
- אי-יכולת ההשתכרות – חוות-דעת רפואיות הצביעו על סיכוי זעום לחזרת החייב לשוק העבודה.
- יחס חוב-הכנסה – חובותיו (כ-122 אלף שקל) אינם ניתנים לפריסה ריאלית נוכח הכנסה נטו של קצבה בלבד.
- ציפיית הנושים – למרות הזמנה רשמית, איש מהנושים לא הגיש התנגדות עד המועד האחרון, דבר שחיזק את המסקנה שהגבייה אינה כלכלית.
- שיקולי מדיניות – השארת חייב מוגבל כלכלית בהליך ארוך וריק מתוכן פוגעת בתכלית החוק: שיקום החייב ופתיחת דף חדש.
- מנגנוני הגנה עתידיים – ההפטר הותנה בחובת דיווח של החייב במשך שלוש שנים על כל נכס עתידי, ובאפשרות ביטול ההפטר אם יוסתרו הכנסות או ינוצלו לרעה.
- בשלב מוקדם בחרה הרשמת שלא למנות נאמן פרטני, והכונס הרשמי שימש כנאמן מדינה. החלטה זו חסכה עלויות ניהול מיותרות בתיק, ואִפשרה פיקוח הדוק על עמידת החייב בחובות הדיווח שהוטלו עליו. מנגד, היא הדגישה כי כל נכס שטרם מומש בקופת הנשייה, לרבות 2,415 שקל בקופת גמל, נותר מוקפא עד הכרעה סופית.
תקדים חיובי לאנשים עם מוגבלות
החלטת בית המשפט, עשויה לשמש כתקדים לחייבים נוספים בעלי נכות משמעותית: היא מאשרת שבתי-משפט אינם ממתינים עוד שלוש-ארבע שנים עד להפטר, כל עוד מתקיימים הנתונים הסטטוטוריים המחמירים. ההכרה בכך שקצבאות נכות אינן כר עיקול, מעבירה את מרכז הכובד לבדיקת תום לבו של החייב ולא לעמידתו בדמי-שיקום סמליים.
יש הטוענים כי מדיניות זו מגדילה חשש ל"אפקט מגנט", כלומר חייבים שיימנעו מלנסות ולהשתלב בשוק העבודה מתוך ציפייה להפטר מהיר. אחרים סבורים שהסיכון נמוך, שכן הדרישה לשיתוף פעולה מלא ולדיווח על כל גמלה או פיצוי עתידי נשארה על כנה, והפרת הצו עלולה לבטל רטרואקטיבית את ההפטר ואף להוביל להליכים פליליים.
המחוקק השאיר בידי בתי-המשפט גמישות רחבה בקביעת תנאי שיקום. גמישות שמתבהרת כקריטית במקרים של חייבים פגיעים. פסיקה עקבית בסגנון זו, עשויה לעודד את רשות האכיפה והגבייה לעדכן נוהלי גבייה לחייבים שהם מקבלי קצבאות מוגנות, ולהנחות נושים מוסדיים לשקול הוצאות-גבייה בקורלציה לסיכויי גבייה ריאליים.
במקביל, ייתכן צורך בכינון מנגנון ניטור רוחבי, שיתמקד באינדיקציות להחלמה תפקודית של חייבים שקיבלו הפטר מהיר, כדי לצמצם סיכון להונאה.
החלטה זו ממחישה כיצד הלכות לשצ'נקו ועווידה, יחד עם סעיף 167(א) לחוק, מעניקות כעת לבתי-משפט כלים להתערב מוקדם ולחסוך מהחייבים ומהמערכת שנים של הליכים חסרי תוחלת. במבחן האיזון בין אינטרס הנושים לקבלת תמורה לבין זכות אדם בסיסית לשיקום כלכלי, הכף הוכרעה לטובת החייב הנכה, לאחר שכל גורם רציונלי הכיר בכך שאין עוד מה לגבות.
ההחלטה מכריזה בקול ברור וחד משמעי: תכלית דיני חדלות-הפירעון אינה עונש, אלא הזדמנות לפתוח דף חדש, גם (ובעיקר) למי שהחיים העמידו בעמדת נחיתות קשה.
הכותבת היא עו"ד ומייסדת משרד עו"ד אתי חסן, המתמחה בייצוג חייבים, ניהול תיקי חדלות פירעון והוצאה לפועל וייצגה את א' בתיק הנדון
