לפני שלוש שנים וחצי מונה דן רשל לתפקיד נציב שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות במשרד המשפטים. גם אם לחלקכם התפקיד הזה לא מוכר, מדובר באחת המשרות הציבוריות המשפיעות ביותר על חייהם של ישראלים עם מוגבלויות. במקרה של רשל, הסיפור שלהם הוא במידה רבה גם הסיפור שלו.
רשל בן 53, כלכלן ומשפטן במקצועו ותושב יפו. הוא מתמודד עם ניוון שרירים ומתנייד מילדות בכיסא גלגלים. במהלך השנים הפך לדמות מובילה בקידום חקיקה, נגישות ושילוב עבור אנשים עם מוגבלות. מלבד זאת, הקים וניהל עסק עצמאי לייעוץ כלכלי ואסטרטגי בענפי הטלקום, האינטרנט והפיננסים.
לרגל אמצע הקדנציה שלו כנציב, ביקשנו להיפגש איתו ולשוחח על הנושאים שעומדים על סדר היום של הנציבות, ובכלל זה הרפורמה השנויה במחלוקת בהתפתחות הילד, חוסר הנגישות של אנשים עם מוגבלות למרחבים מוגנים בזמן המלחמה והבעיות בשילוב במערכת החינוך. הוא, מצידו, סיפר על החזון שלו לשנים הקרובות, ובראשו התוכנית הלאומית לשילוב מלא של אנשים עם מוגבלות בחברה.
נגד ביטול ההחזרים
"הנציבות מתנגדת לביטול ההחזרים על טיפולים פרא רפואיים פרטיים באופן חד-משמעי", מבהיר רשל כפי שפורסם לראשונה באתר שווים. "בדיוק עסקתי בזה בשבוע שעבר. הוצאנו מכתב למשרד הבריאות שאנחנו מסתייגים לחלוטין מהדבר הזה. יש נושאים שהמדינה לא מוצאת להם פתרון, כמו במקרה של התורים הארוכים בהתפתחות הילד, ולא יכול להיות שההורים ישלמו את המחיר. התורים לטיפולים אצל מרפאה בעיסוק או קלינאית תקשורת או רופאה התפתחותית יכולים לנוע היום בין 3 חודשים לשנה, ובינתיים הזמן עובר וההתפתחות של הילד ניזוקה דרמטית".
"כשמדובר בילדים עם מוגבלות", הוא ממשיך, "להורים אין זמן, אין חצי שנה, אין גם 4 חודשים לחכות, ואז הם נאלצים ללכת לפתרונות בשוק הפרטי. ואז המדינה אומרת להם: מצטערים, שילמתם, בעיה שלכם. אנחנו מאוד מאוד חזק נגד זה".
"תומך קהילתי" בכל רשות
מאז 7 באוקטובר הפכה הסוגיה של מיגון נגיש לאנשים עם מוגבלות לאחת המרכזיות בפעילות הנציבות. "מפרוץ המלחמה אנחנו עוסקים בזה באופן אינטנסיבי", מספר רשל. "יש לנו עורכת דין שפועלת בכנסת ועוסקת רק בנושא החובה להנגיש לנכים מיגוניות הפזורות ברחבי הארץ. זה אלפים על אלפים של מיגוניות. עם המיגוניות הישנות יש בעיה, אבל כל מיגונית חדשה חייבת להיות מונגשת. זו חקיקה שעליה עמלנו, ואני חושב שהצלחנו לעשות פה כברת דרך. צריך לראות שזה קורה במציאות".
בנוגע להיערכות המדינה לפינוי אנשים עם מוגבלות בחירום, מודה רשל כי היא אינה מספקת: "המדינה צריכה להיערך בצורה טובה יותר ומראש לפינוי אנשים עם מוגבלות למקומות שיש בהם לפחות מרחב מוגן נגיש. תמיד יש מה לשפר, בטח כשמדובר במדינה".
אחת ההצעות שהנציבות מקדמת בנושא היא יצירת תקן חדש בשם "תומך קהילתי", שיהיה אחראי ברמה המקומית לכל נושא הסיוע לאנשים עם מוגבלות בחירום. "אנחנו חושבים שבכל רשות מקומית צריך להיות תקן כזה", הוא אומר. "בערים גדולות ייתכן שיצטרכו יותר מתקן אחד. בעת חירום, התומך הקהילתי יודע לפנות לכל מי שצריך עזרה עם מרחב מוגן. העניין הוא שצריך תקן לתפקיד כזה בכל רשות וזה עולה כסף. אנחנו מנסים לקדם את זה מול משרד הפנים ומשרד האוצר, ואני מקווה שזה יעלה בידנו".
ברמה האישית, אתה בעצמך מתנייד בכיסא גלגלים; איך התמודדת במלחמה?
רשל (צוחק): "במלחמה עם איראן הייתי בכלל תקוע בניו יורק. הייתי בדיוק בכנס של האו"ם בנושא מוגבלויות ולא יכולתי לחזור לארץ. כל הזמן הייתי על כלי התקשורת כדי להבין מה קורה, בכל זאת יש לי בבית אמא בת 80 ואני הבן היחידי שלה. אז הייתי צמוד לטלוויזיה בניו יורק, ליתר דיוק לפוקס ניוז. כשאני בארץ יש לי ממ"ד בבית".
לנציב חשוב לציין לטובה את הגיבוי שהוא והנציבות מקבלים משר המשפטים יריב לוין. "כל חקיקה צריכה להגיע לוועדת השרים לחקיקה", הוא מסביר, "ושם מטבע הדברים מתגלעים חילוקי דעות. בכל מקום שיש חשש לפגיעה בזכויות אנשים עם מוגבלות, גם משהו קטן קטן, ואני מרים דגל – שר המשפטים או חוסם או שהוא מכריח את הגורם הרלוונטי לבוא איתנו בדברים ולהגיע להסכמה. הוא דורש הסכמה שלנו, או שהוא פשוט אומר לא".
לדבריו, לשר לוין ולו אין היכרות מוקדמת, אבל רשל מציין כי לוין מאמין בזכויות אנשים עם מוגבלות ובלעזור למי שצריך לעזור. "הוא גם מקרין את זה למטה, למנכ"ל המשרד, וגם הוא מאוד מחויב לזה", מבהיר רשל.
על מסקנות ועדת שפירא שמינה שר החינוך יואב קיש, שהמליצה על הקטנת הכיתות בישראל ל-19 תלמידים (מה שיקל גם על שילוב תלמידים עם מוגבלות), אומר רשל: "הרעיון הזה הוא נכון בגדול, אבל אני אגיד לך מה לדעתנו הבעיה הגדולה. הילדים בחינוך המיוחד הקלאסי מקבלים באופן יחסי יותר מאשר הילדים המשולבים. אנחנו חושבים שהשילוב זה הדבר הכי חשוב שיש, ולכן ילד משולב צריך לקבל את אותם משאבים כמו ילד בחינוך המיוחד".
התוכנית הלאומית לשילוב
כשהוא נשאל על המטרות שלו להמשך כהונתו, הוא מדבר על יעד שאפתני במיוחד: תוכנית לאומית לשילוב מלא של אנשים עם מוגבלות בחברה. "זו מחויבות שלנו לפי אמנת האו"ם בדבר זכויות של אנשים עם מוגבלות", הוא מסביר. "יש סעיף שמדבר על שילוב מלא בחברה, ולשם כך צריך תוכנית לאומית. הרבה מאוד מדינות כבר נמצאות בשלבים מתקדמים של יישום התוכנית הזאת – אנגליה, גרמניה ואוסטריה למשל. הייתי רוצה שהממשלה תאשר את התוכנית הזו. שר המשפטים אמר לי שברגע שתהיה לנו תוכנית כזו, הוא יילך איתה לראש הממשלה".
איך נראית תוכנית כזו במציאות?
"יש לה רגליים בכל תחומי החיים – בנושא חינוך, בנושא תעסוקה, בבריאות, בדיור בקהילה, בתרבות ופנאי ואפילו בבחירות ודמוקרטיה".
יש את חוק שירותי רווחה…
"חוק שירותי רווחה נותן מענה לחלק מהדברים, אבל לא לכולם. צריך תוכנית לאומית שתכלול את כל התחומים האלה".
עוד מטרות?
"לטפל בנושא תקנות נגישות דרכים. זה אומר שכל דרך ציבורית, כל מדרכה, תהיה מונגשת לנכים. כמובן שכל דרך חדשה שנבנית היום היא מונגשת, אבל הבעיה היא כל הדרכים הקיימות. אחרי עשרות שנים זה משהו שהגיע הזמן לטפל בו".
לסיום, רשל מבקש להעביר מסר שנוגע לליבת תפקידו – נגישות הציבור לנציבות: "אני רוצה שכל אדם עם מוגבלות בישראל יכיר את הנציבות, יידע מי אנחנו ויוכל לפנות אלינו לעזרה; שכל ילד מגיל 10 יידע שאנחנו עומדים לשירותו ורוצים לעזור לו, ואם הוא לא צריך את העזרה שלנו ויש לו חברים עם מוגבלות שצריכים – שיגיד להם לפנות אלינו".
