מדור "שווים סיפור" מתפרסם בחסות מפעל הפיס
ההצגה "הכול נשאר חי", שעוסקת בהתמודדות של בת זוג לגבר פוסט טראומטי, זכתה במקום הראשון בפסטיבל עכו. אחת מיוצרות ההצגה, והשחקנית הראשית, דנה קיילה, שוחחה עם שווים על ההצגה ועל החיים לצד בן זוג שמתמודד עם פוסט טראומה.
דנה ורותם הכירו לפני תשע שנים. הם הבינו שרותם לא רגיל: יש לו התפרצויות זעם, הוא לא מצליח להחזיק עבודה, יש לו סיוטים והמון דברים מפעילים אותו רגשית. אבל, כמו הרבה אחרים, הם חשבו שמשהו לא בסדר אצלם.
"לא הבנו שמשהו לא בסדר בכלל. לא קישרנו את הדברים שקרו לשירות הצבאי של רותם בעזה בשנת 2004 עד שאיציק סעידיאן הצית את עצמו מול משרד הביטחון", סיפרה דנה. :רק אז, התחלנו להבין שאולי אנחנו מתמודדים עם משהו. אולי לסבל שלנו יש שם. רק אז, התחלנו את תהליך ההכרה מול משרד הביטחון. רותם קיבל הכרה לפני שנתיים".
למרות היותה בוגרת תואר ראשון בבימוי והוראת תיאטרון מסמינר הקיבוצים, שחקנית, ויוצרת, בכלל לא היה ברור לדנה שהיא תכתוב הצגה שמבוססת על הסיפור שלה. בלי קשר, היא משתתפת זה שלוש שנים בקבוצת כתיבה בהנחיית שלמה מושקוביץ שעוסקת בחיבור פנימי. שם, התחילו לצאת הטקסטים הראשונים.
"באיזה שהוא שלב, הבנתי שאני חייבת לכתוב הצגה. הבנתי שאני לא מתביישת יותר", מדגישה דנה. "הבנתי שלא מדברים מספיק על ההתמודדות של נשים של פוסט טראומטיים. לא על ההתמודדות שלהם, אלא על ההתמודדות מזווית נשית – וזאת התמודדות! לפעמים הנשים הן אלו שצריכות להחזיק את הבית בתוך הכאוס".
דנה שיתפה את שווים בדוגמא: "בשדה תעופה במעבר גבול. משהו במבט של הבודק נראה לרותם מאיים. אז אני הייתי צריכה מצד אחד לשמור על הילדה שלנו ומצד שני לדאוג שהבדיקה תעבור בשלום ולא יעצרו אותו. בחברה הישראלית, לומדים לדבר על פוסט טראומה. אבל עדיין לא מפנימים שמאחורי כל פוסט טראומטי יש משפחה שלמה. אנשים שנושאים על גבם את ההתמודדות ומשלמים מחירים. הרבה מההצגה נכתב בעקבות שיחות שיש לי עם נשים אחרות שנמצאות באותה סיטואציה. החלטתי לכתוב את ההצגה גם בגלל שבעקבות מלחמת חרבות ברזל, המעגל של בני זוג לפוסט טראומטיים גדל מאד. רציתי להראות לנשים אחרות שהן לא לבד".
את ההצגה, יצרה דנה עם ירדן גלבוע וג'קי פרל. ירדן גלבוע ביימה וג'קי פרל אחראית על הוויזואליה והבובונאות. בהצגה, באמצעות בובות, משלבים המשתתפים אגדת זן יפנית בשם "דוב סהר הירח". על פי האגדה, אישה צעירה שבעלה הלך להילחם ונעדר שנים רבות חוזר הביתה אדם שונה מאוד משהיה.
בעצת המרפא, יוצאת האישה למסע מסוכן לחפש עבורו תרופה. השימוש באגדה היפנית העתיקה נותנת תחושה שפוסט טראומה היא התמודדות שאין לה מקום או זמן. היא שייכת בצורה כלשהי לתרבויות רבות.
"המסר של האגדה הוא שבאישה יש את הכוחות הפנימיים להתמודד עם האתגר שהחיים מציבים לה. אבל, לפעמים, אין לי סבלנות. לפעמים, הייתי רוצה שהעולם יהיה יותר טוב ומכיל", מוסיפה דנה. הייתי רוצה שאנשים יבינו יותר את המורכבות. אבל, לדוגמא, כשרואים אדם שצועק ברחוב, חושבים שהוא תוקפני. לא ישר חושבים על זה שהוא עלול להיות פוסט טראומטי".
דנה סיפרה לרותם שההצגה קורמת עור וגידים וביקשה את רשותו להציג אותה. היא אומרת בפשטות: "הוא הסכים כי הוא חמוד והוא אוהב אותי. זו המהות של אהבה: לראות את הבן אדם. לראות מעבר".
ההצגה, שנכתבה מהלב, נכנסה ללבבות של אחרים. "אישה אחת שנשואה לפוסט טראומטי אמרה לי שההצגה שלנו קירבה ביניהם יותר מטיפול זוגי של שנה. זה ריגש אותי. אני לא חושבת שכל אחת צריכה להישאר. זה לא מתאים לכל אחת. אבל זו בחירה אמיצה להיות אדם אוהב בעולם שלנו, למרות המורכבות. מבחינתי, המהות של אהבה היא לראות את רותם כאדם שמתמודד עם פוסט טראומה ולא רק כפוסט טראומטי. לראות שהוא אדם נהדר, מצחיק, חכם, ושנון. לנסות להבין גם את מה שאני לא תמיד מבינה".
גם אצל דנה, כללי המשחק השתנו. היא לא מסתירה ולא מתרצת. "כשהמשפחה הקרובה שלנו ראתה את ההצגה, הם היו מאוד עצובים. יש התמודדויות שהם לא ראו קודם. זה פתח בינינו את השיח בנושא. פעם, כשרותם לא היה בא לארוחה משפחתית, הייתי אומרת שהוא לא מרגיש טוב. היום אני אומרת שזה בגלל הטראומה. אני אומרת שהוא "ביום לא פשוט". אם הוא צריך קצת מרחב כי יש המון אנשים, אני אומרת: 'תתחילו לאכול, הכול בסדר'. כשהוא מחליף עבודה, זו פתאום לא בושה. זה חלק מהטראומה".
דנה מייחלת לעולם טוב יותר: "הייתי רוצה יותר הדרכת הורים. יש לנו בבית ילדה בת שש שיש לה אבא מהמם שיכול להתפרץ על אנשים ברחוב. אבא שכל דבר יכול להוות טריגר עבורו. אבא שיכול לפעמים כמעט להיכנס לתגרה לידה. הייתי רוצה להבין איך לתווך לה את זה? איך לספר לה על הטראומה? עכשיו, בבית הספר שלה, אני יכולה לדבר על זה יותר ויותר. אבל הייתי רוצה יותר הדרכה".
בנוסף, דנה הייתה רוצה להביא את ההצגה לכמה שיותר אנשים. היא הייתה רוצה ליצור עוד קשרים עם בנות זוג של אנשים שמתמודדים עם פוסט טראומה ובסופו של דבר, לבנות עבורן קהילה.
