הח"כית הטרייה ביותר בכנסת, עדי עזוז ממפלגת יש עתיד, הושבעה אתמול לאחר התפטרותו של עידן רול. היא מביאה אנרגיה חדשה של קידום ועשייה בתחום המוגבלות.
עזוז, בת 39, בזוגיות ואם לשני ילדים, הספיקה לנהל את אגף קידום הזכויות באלו"ט, הקימה שם את חטיבת קהילה (קשרי ממשל, המרכזים למשפחה, עורכות הדין והעובדות הסוציאליות לשירות למשפחות לילדים עם אוטיזם).
לאחר מכן כיהנה כיועצת ראש הממשלה ושר החוץ יאיר לפיד לתחום מוגבלויות, שבמסגרתו קידמה את חוק שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלות שאושר בשנת 2022 ומגדיר לראשונה את זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות על בסיס האמנה לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות של האו"ם, שעליה חתומה המדינה). בשלוש וחצי השנים האחרונות עבדה כמנכ"לית עמותת החצר הנשית לנערות וצעירות במצבי סיכון.
"כל התהליך שאני עוברת למעשה ממשיך את מה שעשיתי עד כה", אומרת עזוז. "היום נכנסתי לדיון ועדת החינוך, וזה היה משמח מאוד לראות הרבה פרצופים מוכרים. זה המשך ישיר של העשייה שלי. השליחות הציבורית היא שליחות בכל מקום שנמצאים בו. אני מרגישה שעכשיו קיבלתי זכות גדולה לעשות את זה גם פה כחברת כנסת, אבל גם כנציגה של הארגונים והמשפחות – בשביל זה אני פה".
לשאלה מה הכי חשוב לה בנושא מוגבלות השיבה עזוז: "כרגע אני רוצה להתמקד בתקנות החוק שהעברנו בוועדת הרווחה. נדרשים שם הרבה תיקונים. חשוב לי גם בוועדת החינוך להעביר תקציבים ולקדם את יישום מסקנות ועדת שפירא".
עוד בתפקידה באלו"ט, הסבירה עזוז, הייתה מגיעה בכל קיץ לכנסת על מנת לצעוק את צעקת המשפחות: "למה אין מספיק כיתות, למה אין מספיק תקציב למשלבות, כי בסופו של דבר ילדי החינוך המיוחד שיכולים להיות בשילוב נאלצים להיכנס לחינוך המיוחד הנפרד, ושם כבר אין מקום. מהבחינה הזו, הוועדה בדיונה אתמול לא אמרה שום דבר חדש".
כשנשאלה מה לדעתה היא יכולה לעשות אחרת על מנת לקדם את השינוי המיוחל, ענתה: "אני חושבת שהגברת השיח המשותף עם המשפחות ועם משרד החינוך, שהוא השחקן המרכזי כאן, יחד עם ביקורת הדוקה יותר של הכנסת, יכולה להביא לתוצאות. ועדת שפירא עצמה הייתה צרכנית של תקציב גדול, שהוא כשלעצמו היה יכול לשמש למטרה חשובה יותר בחינוך. ממצאי הוועדה היו ידועים לי ולאחרים שנים".
לגבי החידוש במסקנות ועדת שפירא, היא אומרת: "עמוס (הכוונה ליו"ר הוועדה עמוס שפירא – נ"א), בחוכמתו, הסתכל במבט כוללני על המערכת, והציע להקטין את הכיתות גם בחינוך הרגיל – וזו בשורה לכל תלמידי ישראל, לא רק לחינוך המיוחד. זה שיש בכיתה רגילה 35 ילדים במקום 19 כפי שהציע עמוס, זו עובדה שיוצרת מצב שלא טוב לאף אחד. זה מסליל ילדים עם צרכים מיוחדים בסופו של דבר לחינוך המיוחד, וגורם לנשירה של בני נוער. ברגע שנקטין את כיתות החינוך הרגיל, נוכל לתת הרבה יותר מענים ויחס לילדים עם צרכים מיוחדים בתוך הכיתה הרגילה".
כדי לעשות זאת נדרש בינוי וצוות: "אם מורים יקבלו שכר גבוה יותר, הם יגיעו. בעיניי זה אחד התפקידים החשובים ביותר במדינת ישראל, והם לא מקבלים שכר הולם. אגב, זה נכון גם לעובדות הסוציאליות. תקציבי החינוך החרדי עולים פלאים בצורה אקספוננציאלית מדי שנה – הכול עניין של סדרי עדיפויות של הממשלה הזו. עבור חוק שירותי הרווחה שקידמתי עם לפיד במשך עשור – עברנו בין לשכות של שרי אוצר ורווחה לדורותיהם וסגרו בפנינו את הדלת. לא היו מוכנים להשקיע בזה כסף. ביום שלפיד מונה לראשות הממשלה הוא הודיע שסדרי העדיפויות משתנים, ושילדים עם צרכים מיוחדים מקבלים פוקוס. לאחר כמה חודשים, עם 2.2 מיליארד שקלים, עבר חוק שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלות". את השלמת תקציב החינוך החסר הייתה עזוז מקצצת מציבור המשתמטים, לדבריה.
בנוגע לסטיגמה שיש לנושא המוגבלות הנפשית, היא אומרת: "אני חושבת שהחלק החשוב ביותר הוא העלאת המודעות. הסטיגמה נובעת מהשתקה, מבושה ומפחד. קחי למשל נפגעות תקיפה מינית – החלק של הבושה, של ההשתקה, של ההסתרה ושל הפחד – זו שפה דומה מאוד. אנחנו צריכות לאמץ את התפיסה שאתגרים שאנחנו מתמודדות איתם הם חלק מאיתנו והגיוון הוא חשוב, והוא צריך להיות באור. אני ראיתי יום יום בכל שנותיי המקצועיות כמה הגיוון מוסיף לטוב הכללי, כולם יוצאים נשכרים", היא מסכמת.
