"היי מותק", כתבה לי מתמללת מחליפה בקורס שבו אני לומדת. "יש לך שעות שתוכלי לתת לי כי אני מגיעה מירושלים. הם לא משלמים לי מספיק", ביקשה. הופתעתי, אך בלי להתבלבל עניתי לה: "זה לא מכבד אותך כשאת מבקשת ממני שעות. תבקשי מהם להעלות את השכר".
המתמללת ביקשה שעות תרגום, שמזמן הפכו ל"מטבע", שבאמצעותו חירשים וכבדי שמיעה משלמים על הנגשה. כל חירש בישראל זכאי ל-70 שעות תרגום בשנה במימון משרד הרווחה. זה לא הרבה ביחס לפגישות ולתקשורת היום-יומית שמנהל החירש הממוצע, אך אנחנו משתדלים לכלכל את השעות. במקרה הזה, המתמללת, שהוזמנה על ידי מנהלי הקורס ומהם אמורה לקבל את שכרה ביקשה שאשלם לה.
חשוב לי להבהיר, נותני שירות בתחום הנגישות מקבלים תשלום אך ורק ממי שהזמין אותם, וצד ג' אינו אמור לשלם על ההנגשה. הכלל הזה חל על כולם ללא יוצא מן הכלל, וכל מי שמתעקש לקבל תשלום מצד ג' (מקבל השירות) – פועל בשיטת מצליח. ננסה, מקסימום נצליח.
לקראת סיום השיחה שאלה המתמללת: "תסכימי בכל זאת לנדב לי ארבע שעות?". "אני לא הכתובת", השבתי בנחרצות וסיימתי את השיחה.
שבוע לאחר מכן היא שלחה את קובץ התמלול ושוב ביקשה: "התשלום היה כל כך נמוך. אם יישארו לך שעות, אשמח שתעבירי לי מרצונך הטוב".
בפעם השלישית כבר הגבתי בתקיפות: "תפסיקי לבקש ממני שעות. בפעם הבאה אתלונן עלייך". היא חדלה.
מעבר לכך שהמתמללת נהגה באטימות ובזלזול כלפי מקבלי השירות, היא עשתה שני דברים:
היא הוזילה את מקצוע התמלול, תרתי משמע. לא רק שהיא הסכימה לעבוד בשכר נמוך, היא גם פגעה במוניטין המקצוע. ככל שמתמללים יעבדו בשכר זעום, הרף יירד. אלו כוחות השוק. נהלי משא ומתן והביאי ערך מוסף כדי להעלות את השכר.
גם אם הנסיבות אילצו אותך להסכים לשכר נמוך, אין זה אומר שעלייך להשלים הכנסה ממקבל השירות בשיטת מצליח. יש להפריד בין מזמין השירות למקבל השירות, ומקבל השירות אינו צד לעסקה. זה לא ראוי, לא מכבד ואף מקומם כשאת מרשה לעצמך לבקש ממנו שלוש פעמים שעות תרגום בידיעה ברורה שאת עוברת על כללי האתיקה.
נותן שירות טוב מכיר בערכו (חירשים שצורכים שירותי תרגום ותמלול תמיד יהיו), בניסיונו ומבקש שכר טרחה בהתאם. בנוסף, הוא לא יעבור על כללי האתיקה ויעבוד במסגרת גבולות ברורים שמכבדים אותו, את מזמין השירות ואת מקבל השירות.
הכרתי לא מעט מתמללים שבזכות עבודתם המקצועית המלצתי עליהם בחום למזמיני שירות שונים. כבדו את עצמכם והמקצוע יכבד אתכם.
