מדור "שווים סיפור" מתפרסם בחסות מפעל הפיס
עמותת כנפיים הוקמה על ידי רינה פדווה לפני עשרים שנה. מטרתה לתת מקום לאנשים עם צרכים מיוחדים שרוצים לעסוק בתחומי האמנות כמו תיאטרון וציור. בשיחה עם שווים, היא מתארת את האתגרים, ההצלחות, והשאיפות לעתיד.
רינה באה מתחום המשחק. היא הפעילה תיאטרון בעמותת אקים וראתה אותו גדל. בשלב מסוים, רינה זיהתה את ההשפעה של התיאטרון על המשתתפים. היא ראתה בשטח כיצד הוא "נותן להם קול, מקום לבטא את עצמם".
התיאטרון גדל וגדל. עד כדי כך שהיה צורך בארגון משלו. החזון של רינה, להמשיך לתת מקום מיוחד לאנשים עם מוגבלויות להתבטא, קרם עור וגידים. שותפים מתחומים שונים התגייסו ורינה יצאה לדרך.
"בתחום התיאטרון, שחקנים יכולים לסיים בית ספר למשחק ולהיתקל בים של אכזבות. במצב כזה, ברור שלאנשים עם צרכים מיוחדים לא יהיה מקום", מסבירה רינה בשיחה עם שווים. "היה לי חשוב לאפשר להם להשתלב בתחום בדרך שלהם. קצב העבודה עם אנשים עם מוגבלויות לאט אבל בטוח. דברים לוקחים להם יותר זמן. אבל הם עובדים בצורה מקצועית מאוד".
עוד היא אמרה כי "חוץ מזה, הרגשות שלהם הרבה יותר חזקים. הם לא מזייפים כמו שאנשים רגילים לפעמים עושים. הם מאד כנים. הם מתחבקים אחד עם השני או עם הצוות. לאחת ההצגות, באה אמא של שחקנית שנפטרה. חלק מהם התחילו לבכות. אז גם האמא תפסה בכי".
את מרבית החומרים להצגות, שואבים היוצרים מהחיים של המשתתפים. "הגיע אלינו משתתף נמוך קומה. הוא מאוד התבייש בהתחלה, אז הוא הסתתר מאחורי דברים. מצאנו דרך להכניס להצגה את זה שהוא מסתתר", היא סיפרה.
למשתתפים יש בחירה אילו חומרים ייכנסו להצגה. "אם הם לא רוצים משהו, לא נעשה את זה. אבל הם מאוד סומכים עלינו. הם פתוחים להקשיב לנו ולנהל שיח", היא מסבירה.
הקהל מתרגש מאוד מההצגות. הם רואים שלא מדובר בהצגה רגילה ומוחאים כפיים אפילו יותר. לפעמים, הם נשארים לדבר עם הצוות. אבל לא הכול ורוד. "בגלל המלחמה, לא מזמינים אותנו להופיע בחוץ לארץ. בימי הקורונה, כשהופענו בגרמניה, ניגשו אלינו צעירים ואמרו: 'אנחנו לא מבינים מה אתם עושים בעזה. אנחנו רוצים להתנדב לעזור שם'. זה לא היה נעים. אבל, אין מה לעשות, זה חלק מלייצג את ישראל", שיתפה רינה.
ההשתתפות בקבוצת התיאטרון תורמת להעלאת הביטחון העצמי של המשתתפים. רינה מרחיבה בחיוך: "יש אנשים שמגיעים אלינו כשהם לא יוצרים קשר עם אדם. אחרי תקופה איתנו, הם מתחבקים. יש אצלנו גם זוגות. אם ההורים מתערבים ומסייעים, הזוג יכול גם להתחתן. היו שתי חתונות. יש גם זוגות שחיים ביחד בלי להתחתן. אנחנו מעודדים אותם לעבור לדיור מוגן. לצאת מבית ההורים כפי שמגיע לכל אחד מאיתנו".
נכון לכרגע, לתיאטרון כנפיים קבוצה בתל אביב וקבוצה בנתניה. בתל אביב, יש להם סטודיו משלהם אותו הם משכירים לאחרים. "אנחנו משכירים את הסטודיו להצגות פרינג', קבוצות של אמנים, ועוד המון דברים, מתוך אהבה לחיבורים ולאנשים". לא מזמן, אפשרו להם להופיע בקביעות בהיכל התרבות נתניה.
השאיפה של רינה היא להרחיב את הפעילות. "אנחנו יודעים מה אנחנו עושים. אנחנו יודעים להוציא את החומרים מהמשתתפים. יש לנו כותבים, במאים, ציירים, ושחקנים מוכשרים. אז אנחנו רוצים לפתוח עוד ועוד קבוצות", סיכמה רינה.
