מחקר חדש מגלה כי ספרי ילדים מאוירים באוסטרליה כמעט ואינם מייצגים ילדים עם מוגבלויות, ממצא המעורר דאגה בקרב מומחים לחינוך ולספרות ילדים.
על פי החוקרת הראשית, פרופ' הלן אדם מבית הספר לחינוך של אוניברסיטת אדית' קאוון (ECU), מדובר בפער מהותי שתורם להנצחת סטריאוטיפים שליליים ולהדרה של אנשים עם מוגבלויות מהשיח התרבותי.
המחקר בחן את הגיוון בדמויות הראשיות ובמבני המשפחה ב-90 ספרים מאוירים לילדים, שזכו להכרה והיו מועמדים לפרסים באוסטרליה.
"התגלתה החמצה בולטת, כמעט היעדר מוחלט של ייצוג לדמויות עם מוגבלות", אמרה פרופסור אדם. "היעדר הכלה כזה אינו רק מאכזב, הוא גם משמר תפיסות שליליות ומרחיק ילדים ובוגרים עם מוגבלויות מהמרחב החברתי והתרבותי".
הממצא המדאיג ביותר הוא שרק ספר אחד מתוך 90 כלל דמות עם מוגבלות פיזית, וגם אז מדובר בילד בכיסא גלגלים שהופיע ברקע של עמוד אחד בלבד ובעמוד אחר נראה כשהכיסא שלו מונע על ידי ילד אחר ללא מוגבלות.
לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של אוסטרליה, מוגבלות מוגדרת כ"הגבלה, הפרעה או ליקוי שנמשכים או צפויים להימשך לפחות שישה חודשים, ומגבילים את הפעילות היומיומית".
לדברי אדם, אף על פי שמוגבלויות קוגניטיביות או נוירו-התפתחותיות פחות נראות לעין באיורים, עדיין מצופה לראות ייצוגים סמליים או ישירים, כמו שימוש בכיסאות גלגלים.
הממצאים מדגישים את הצורך הגובר בסיפורים שמציגים דמויות עם מוגבלות באופן חיובי, מציאותי ומעצים, רצוי מבעד לעיניהם של סופרים המתמודדים בעצמם עם מוגבלות. מגמה כזו מתפתחת בעולם ותורמת להעלאת מודעות, לחיזוק הערך העצמי של ילדים עם מוגבלויות, ולטיפוח קבלה בקרב כלל הילדים.
למרות שהמחקר מצא שיפור מסוים בייצוג תרבותי ובמגוון של מבני משפחה, הפערים עדיין ניכרים. בריאיון שהעניקה בעבר, קראה פרופסור אדם לאנשי חינוך להרחיב את מבחר הספרים שהם בוחרים ולא להסתמך רק על ספרים שזכו בפרסים.
"העמדות של ילדים, תחושת הזהות והשייכות שלהם מתפתחות בעיקר בחמש השנים הראשונות לחיים וכך גם ההבנה שלהם לגבי אחרים. דעות קדומות ואפליה מתעצבות כבר בגיל צעיר מאוד ואחת הדרכים המרכזיות שדרכן ילדים לומדים היא באמצעות ספרים", אמרה.
השבוע הוסיפה פרופסור אדם כי היעדר ייצוג למוגבלויות בספרי ילדים מאוירים אינו רק בעיה של ייצוג, אלא גם מקשה על אנשי חינוך למצוא חומרי קריאה ראויים. "ילדים עם מוגבלויות מתמודדים עם עולם שלא הותאם לצרכיהם, אבל כל ילד וילדה זכאים לראות את עצמם ואת האחרים סביבם בספרות שהם צורכים".
לדברי פרופסור אדם, יש לפעול לשינוי מערכתי בשיתוף פעולה בין סופרים, מאיירים, הוצאות ספרים, אנשי חינוך והורים. "יש לקדם שפה ודימויים מכילים, לאתגר את האייבליזם (אפליה נגד בעלי מוגבלויות), וליצור סביבה שבה כל ילד וילדה ירגישו שהם חשובים ונראים".
במדינות דוברות אנגלית (כגון ארצות הברית, קנדה ובריטניה), הייצוג של ילדים עם מוגבלות בספרות לילדים עדיין חורג משמעותית ממידת השכיחות האמיתית באוכלוסייה. מחקר של Cooperative Children's Book Center מצא שרק כ-3.4% מהספרים לילדים כוללים דמויות עם מוגבלות, בעוד שבארה"ב לבדה כ-26% מהאוכלוסייה מתמודדת עם מוגבלת.
בבריטניה המצב דומה. לפי הגרדיאן הבריטי, ב-2019, רק 0.2% ממאות ספרי הילדים שקראו ביחידות השונות כלל דמות עם מוגבלות כסיפור ראשי. למרות השיפור האיטי, עדיין מדובר בפחות מדמיון מציאותי. בנוסף, סקרים אחרים מצביעים על כך ש-6% בלבד מהסופרים והסופרות שזוהו ככבעלי מוגבלות פועלים במקצוע בבריטניה.
בישראל, לצערנו, לא נמצאים נתונים מחקריים עדכניים המפרטים את הייצוג של ילדים עם מגבלה בספרות הילדים בעברית.
