אליאב חיים, בן 6, תושב פתח תקווה, נולד עם תסמונת נדירה, לקות שמיעה ולקות ראייה, והוא מתנייד בכיסא גלגלים. ההתרגשות מהעלייה לכיתה א', הפכה בתחילת ספטמבר למפח נפש לאחר שהוא לא שובץ.
"אחרי שלוש שנים בגן שיקומי שבו עשה קפיצת דרך מדהימה, הוא היה אמור להמשיך את דרכו בבית ספר שיקומי מותאם. אבל במקום כיתה א', עם טיפולים ושיקום שמגיעים לו, אליאב מוצא את עצמו בבית", מספרת אמו רווית.
"בגן 'הפנינה' בעיר, אליאב פרח. הוא הגיע לשם במצב 0 ויצא ב-10", מספרת רווית. "הוא למד לעמוד, להתנייד עם הליכון, לתקשר עם אייפד. הוא ילד חזק, סקרן, לא מוותר. אם נופל, הוא קם שוב. ילד עם ביטחון עצמי, עם רצון אדיר להתקדם. לקראת סוף הגן, כל הצוות – הגננת, אנשי מקצוע פרא-רפואיים ומטפלים, המליצו פה אחד על בית ספר 'און' בתל אביב, בית ספר שיקומי מוכר. גם בוועדת האפיון העירונית זה היה הכיוון. אף אחד לא הבטיח לי, אבל זה היה ברור שזאת המסגרת המתאימה לו".
באמצע יולי, מזכירת אגף החינוך המיוחד בעיריית פתח תקווה התקשרה אל רווית ובקול מתנצל הודיעה על תשובה מבית הספר. "היא בעצמה לא ידעה להסביר למה", מספרת רווית. "באותו רגע הייתי מאושפזת עם הבן הגדול שלי אחרי תאונת דרכים קשה. קיבלתי את ההודעה ממש מחוץ לחדר הניתוח. הרגשתי שהעולם מתפרק לי מול העיניים".
מאותו רגע המשפחה נכנסה לסחרור מול מחלקת החינוך המיוחד בעירייה, שמבחינתה לא סיפקה להם תשובות, מענה או הסבר. בחודש אוגוסט עדיין לא ניתן להם מענה ואז חודש ספטמבר הגיע, כך גם היום הראשון ללימודים ואליאב עדיין היה בלי מסגרת.
"ניסינו לפנות לכל מקום", מספרת רווית "אמרו לנו 'תלכו לאיזי שפירא', אבל כשהגענו לשם אמרו שאין מקום ושאלו למה לא פנינו קודם. למה לא פנינו קודם? כי העירייה משכה אותנו עד עכשיו".
בספטמבר, בזמן שכל ילדי השכונה הלכו עם תיקים חדשים ובגדים חגיגיים לבית ספר ולגן, אליאב נשאר בבית. "הוא יודע שקנינו לו תיק חדש, הוא מוכן, הכינו אותו בגן ליום הזה, והוא נשאר בבית", אומרת רווית בכאב. "כל בוקר הוא בוכה כשהוא רואה את אחיו הולכים. הוא לא מבין למה הוא לא הולך גם".
במקום להילחם על זכותו של אליאב למסגרת שיקומית מתאימה, בעירייה מציעים להורים לרשום אותו למסגרות שאינן מתאימות. "אמרו לנו לרשום אותו לבית ספר לילדים עם מוגבלות שכלית", מספרת רווית. "אבל לבן שלי אין מוגבלות שכלית. יש לו עיכוב התפתחותי, נכון, הוא לקוי ראייה ושמיעה, אבל הקוגניציה שלו גבוהה מאוד. למה להציע מסגרת שלא מתאימה רק כי הוא יושב בכיסא גלגלים? זאת אפליה, זה פשע".
רווית לא מוכנה לוותר. "יש לו 235 אחוזי נכות, הוא מוכר בביטוח לאומי, יש לו ציוד שיקומי, רכב עם מעלון. הוא ילד עם יכולות, עם זכויות ברורות. למה שוללים ממנו את מה שמגיע לו? כל יום שהוא בבית, זה נזק בלתי הפיך להתפתחות שלו. ילד כזה צריך פיזיותרפיה, טיפולים, מסגרת מותאמת. אי אפשר לזרוק אותו למסגרת לא מתאימה ולקרוא לזה פתרון".
רווית פונה לראש העיר, רמי גרינברג, בקריאה ישירה: "אני תושבת שלך, נולדתי כאן, חייתי כאן כל חיי. למה אתם מתעללים בילד שלי? למה אתם משפילים אותנו ככה? זה ילד מיוחד, ילד עם יכולות, שמגיע לו לקבל רק טוב לאור כל הקשיים שהוא עובר, אז למה להקשות עליו עוד יותר? אנחנו לא נעלמים, אנחנו נמשיך להיאבק עד שבננו יקבל את המסגרת שמגיעה לו".
מעיריית פתח תקווה נמסר בתגובה: "האגף לחינוף מיוחד והפיקוח של משרד החינוך פועלים החל מחודש מאי כדי לשבץ את התלמיד. בתוך כך נעשתה פניה למספר מוסדות במחוז ת"א – מחוץ לעיר, אשר החזירו תשובה שלילית בשל, בין היתר, חוסר מקום. לחילופין, האמא מסרבת לשיבוץ שהוצע לה בפתח תקווה. האגף נמצא בשיח שוטף עם האמא וימשיך לפעול בנושא כדי שהתלמיד יקבל את המענה הנדרש בהקדם".
יש לציין כי בניגוד לנטען בתגובת העירייה בנוגע לסירוב האם, במסגרת הרפורמה בחינוך המיוחד, זכות הבחירה לשיבוץ נמצאת בידי הורי הילדים.
