מדור "הפינה לטיפולכם" עונה על השאלות ששלחתם לאתר שווים. המומחים של חברת "טיפולי" ענו על השאלות שהגיעו. רוצים גם? אתם מוזמנים לשלוח שאלות בנוגע לילדים שלכם עם ציון גילו של הילד או הילדה עד גיל 18 ועם איזו מוגבלות הוא מתמודד בתחומים הבאים: קלינאות תקשורת, ריפוי בעיסוק, טיפול רגשי, ניתוח התנהגות ופיזיותרפיה. מייל לשליחת השאלות: shavvim@gmail.com
הילה, אמא לשלושה בנים, שואלת: "הבן הבכור שלי, בן 10 מאובחן על הרצף בתפקוד גבוה, האמצעי בן 9 נוירוטיפיקלי ולפני כחודשיים נולד לנו בן שלישי. הוא אינו מישיר מבט לאורך זמן ולא עוקב אחר חפץ במבט. האם צריך להתחיל לדאוג ולמי כדאי לפנות כדי להתחיל מעקב יותר רציף?
אתי יפרח, פיזיותרפיסטית ומדריכת פיזיותרפיה בטיפולי, עונה: "זה שלב מאוד מוקדם ולא ניתן לנבא כלום. זה גיל שעדיין מתקשים למקד ראייה ולכן יצירת קשר עין היא רגעית. לרוב זה שלב שהתינוק יוצר קשר עין למרחקים קצרים ולזמנים קצרים. בגיל חודשיים עדיין מתקשים לייצב את הראש לאורך זמן ולכן גם מתקשים למקד ראייה לאורך זמן.
מה ניתן לעשות? ניתן לעקוב ולהתייעץ עם רופא התפתחותי, חשוב לעשות בדיקות שמיעה וראייה על פי המלצת רופא. בנוסף, ניתן לגרות אותו עם קול מוכר כשהוא מוחזק במרחק של כ-30 ס"מ מההורה (פנים אל פנים) ולחכות לתגובה. בהמשך לנסות גם עם צעצועים שמשמיעים צלילים. צריך לקחת בחשבון להמתין לתגובה ושהיא לא תמיד מיידית".
תמר שואלת: הבן שלי נמצא במסגרת. הוא לא מדבר כלל וגם לא שפת סימנים. הקלינאית לא מצליחה להגיע איתו לתוצאות. כיצד ניתן לעזור לו?
מורן עמיר, מנתחת התנהגות ומנחת הורים, מדריכת מנתחות התנהגות בגני התקשורת של טיפולי, עונה:
"ילדים לא ורבליים זקוקים גם הם ללימוד תקשורת חלופית. ניתן ללמד כל ילד שימוש בג'סטות ראשוניות כמו: עוד, לפתוח, תני לי, ביי ביי כדי שיוכל לפחות במידה מסוימת להביע עצמו. ככל שהלימוד יותר אינטנסיבי, חזרתי ומתקיים במספר סביבות, כך גדל הסיכוי שירכוש וילמד להשתמש בהן. בנוסף, אם קצב הלמידה שלו נראה לכם איטי מדי אפשר לבקש מהקלינאית לתת לכם כלים יישומיים לקידומו בבית".
ענת אבני סביון, עו"ס, מדריכה בגני תקשורת, מטפלת בקליניקה פרטית, מטפלת ב-cbt, מדריכת הורים מוסמכת בשיטת אדלר, עונה גם כן לתמר:
"הייתי מפנה לטיפול רגשי והדרכה הורים לאינטייק מקיף על ההתנהלות בבית. יכול להיות שבבית כולם מבינים/מכירים את הילד וצרכיו ועושים עבורו הכןל ולכן הוא לא צריך להתאמץ. אגב, כל מטפל יכול להצטרף לילד למשחק ולהתחיל איתו קשר כלשהו גם בלי מילים"
פרופסור מאיר לוטן, פיזיותרפיסט, מומחה בטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים מזה 37 שנים, מטפל ומדריך מטפלים באוטיזם מזה 15 שנה, מוסיף: "אולי אפשר לנסות תרפיסטית במוסיקה שתעורר מילים דרך שירים מוכרים ופתיחים של תוכניות טלויזיה שהוא אוהב".
אבירם שואל: בני בן ה-15 על הרצף ועקב שבירת פיקה של הברך מצוי במיטה כבר שנה וחצי. הוא היה בפרויקט "תמידים החולים בביתם" והפרויקט נגמר. מאז הוא שהוי בחרדה עצומה. כבר שנה שאין קלינאית תקשורת שיכולה להגיע לבית יותר משנה. איך ניתן וכדאי לסייע לו?
פרופסור מאיר לוטן עונה:
"כדאי לפנות לטיפולי בית של קופ"ח להביא פיזיותרפיה, מרפאה בעיסוק וקלינאית תקשורת. חשוב גם לשקול תרופות להפחתת חרדה כי שנה וחצי במיטה זה ממש מוגזם ולא נובע מהבעיה הראשונית הרפואית (הפיקה)".
אניה זבולוני, פיזיותרפיסטית, מנהלת סקטור פיזיותרפיה בטיפולי, עונה גם כן לאבירם:
"גם לאחר שברים חשוב מאוד לשמור על תנועה, שכן לתנועה יש תפקיד משמעותי בכל מערכות הגוף, כולל מערכת הנשימה, העיכול וגם על המצב הרגשי והנפשי. גם במצב של שהייה ממושכת במיטה קיימות דרכים לשמור על תנועתיות חלקית של הגוף. מומלץ להתייעץ עם פיזיותרפיסט ולעיתים אפילו ביקור אחד מספיק כדי לקבל הדרכה מותאמת להמשך תרגול בבית.
כדי להחזיר בהדרגה את הפעילות הגופנית ניתן להתחיל בפעילויות פשוטות ומותאמות כמו תרגילים קלים במיטה ובהמשך לשלב דברים שהוא אוהב – משחק ספורט אהוב, ריקוד, או הליכות משפחתיות קצרות בשכונה. החזרה לשגרת התנועה צריכה להיות הדרגתית ותמיד מומלץ לבצע אותה בליווי איש מקצוע. בריאות שלמה".
תשובתה של ליבי בגנו-סימון, מנתחת התנהגות ורכזת טיפול בטיפולי, מופיעה בסרטון בתחילת הכתבה.
יש להדגיש כי המענה אינו מחליף חוות דעת רפואית ומדובר בהמלצה בלבד.
