אסתר התמודדה עם אירוע מוחי לפני עשר שנים, כזה שהותיר אותה בכיסא גלגלים. לאור החמרת מצבה, הגישה אסתר בקשה לכיסא גלגלים ממונע. בשנה האחרונה היא מוצאת את עצמה במאבק נוסף על עצמאותה, מול מערכת בירוקרטית שמסבכת את חייה במקום להקל עליהם.
"לקח חצי שנה עד שהאישור המיוחל לכיסא הגיע", היא מספרת. "אחרי המאבק על הכיסא, עכשיו אני נמצאת בחודשים האחרונים במאבק נוסף כדי לקבל אישור לרכב גדול יותר שיתאים לכיסא".
במקום פתרון מהיר, קיבלה אסתר ועדות, דחיות ובירוקרטיה אין סופית. ביוני נקבעה לה ועדה, אלא שהמלחמה טרפה את הקלפים והוועדה נדחתה. "במשך כל הזמן הזה אין לי רכב", היא מתארת. "אני נאלצת להישאר בבית, בזמן שבעלי והילדים יוצאים לטיולים. החופש הגדול הפך בשבילי לשבי בבית".
לאחר חודשים של דחיות והמתנה, כשכבר הצליחה להגיע לוועדה בתל אביב, אחרי נסיעה מתישה ברכבת, תשלום אגרה והפסד יום עבודה – גילו לה שבמקום החלטה אחת נדרשת ועדה נוספת. "הייתי שם עם כל המסמכים, שמונה רופאים ראו אותי. למה לא יכלו לבדוק אותי כבר אז?", היא שואלת בתסכול.
מאז היא ממתינה שוב, ופניותיה נותרות ללא מענה: "החורף הירושלמי הקשה כבר מעבר לפינה ומי שמכיר את החורף הירושלמי יודע שהוא לא קל, השנה האקדמית בפתח והוועדה הבאה שנקבעה לי היא רק לעוד שלושה חודשים וחצי, מה שאומר שלא אוכל להתחיל ללמוד. למה לטרטר אדם כמוני שגם ככה נאבק על העצמאות שלו".
בין משרד הבריאות למרב"ד (המכון הרפואי לבטיחות בדרכים), אסתר מרגישה שהאחריות על הטיפול בה נופלת בין הכיסאות ורק היא נותרת תקועה, ללא מענה וללא רכב שיוכל להחזיר לה את עצמאותה.
ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "במסגרת הוועדה להתאמת רכב, נבחנה כשירותה הרפואית של הפונה לנהיגה בהתאם למצבה הרפואי. בהמשך לכך הפונה זומנה להשלמת בדיקות נוספות במרב"ד, ועם סיום הבדיקות תמליץ הוועדה, כמקובל, על סוג הרכב המתאים. נציין כי המשרד פועל על מנת לשפר את עבודת המרב"ד ואת המענים לציבור".
