נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ נשא אתמול נאום בבית הלבן ועורר סערה כאשר חזר וקישר בין שימוש בתרופה טיילנול (Tylenol) – שבארץ נקראת אקמול – לבין אוטיזם, וגם העלה מחדש את הטענות הישנות לגבי חיסונים.
במהלך מסיבת עיתונאים חזר הנשיא שוב ושוב על הקריאה: "אל תיקחו טיילנול", כשהוא פונה לנשים בהריון ולאמהות לתינוקות. טראמפ טען כי רשות התרופות והמזון האמריקאית (FDA) תודיע בקרוב לרופאים שהשימוש באצטמינופן, החומר הפעיל בטיילנול ובאקמול, "יכול להיות מקושר לעלייה בסיכון לאוטיזם". בהמשך הוסיף: "במצב אידיאלי אל תיקחו את זה בכלל".
אלא שלא בכך הסתיים הנאום. טראמפ גם בחר לחזור אל אחת התיאוריות השנויות ביותר במחלוקת בשני העשורים האחרונים – הקשר בין חיסונים לבין אוטיזם. לדבריו, מתן חיסונים "קרוב מדי אחד לשני", במספר גדול ובתמהילים מגוונים, עלול להיות קשור לעלייה באבחוני אוטיזם. "אל תתנו להם לשאוב לתינוק שלכם את הערימה הגדולה ביותר של חומרים שראיתם בחיים שלכם", אמר, והוסיף כי מדובר "ביותר מדי נוזלים, יותר מדי דברים שונים נכנסים לתינוק במספר גדול מדי, כמו 80 חיסונים ותערובות נוספות שהם שואבים פנימה".
הדברים של טראמפ עוררו תגובות נזעמות מצד גורמי בריאות בארצות הברית ומחוצה לה. מומחים מיהרו להבהיר שאין כל ראיות מדעיות אמינות שמצביעות על קשר בין טיילנול לבין אוטיזם, וגם לא בין חיסונים לבין אוטיזם. לטענתם, ההפך הוא הנכון – מאות מחקרים רחבי היקף שנעשו לאורך השנים קבעו חד-משמעית כי חיסונים אינם מעלים את הסיכון לאוטיזם, וכי הם נחשבים לכלי הרפואי החשוב ביותר למניעת מחלות ומוות.
מה אומרים המחקרים?
כדי להבין את הפער בין דברי טראמפ לבין המדע, חשוב להתבונן בגוף הידע המחקרי שהצטבר עד כה. בכל הנוגע לחיסונים – הקונצנזוס המדעי ברור. המרכזים האמריקאיים לבקרת מחלות (CDC), ארגון הבריאות העולמי והאקדמיות הלאומיות למדעים בארה"ב חזרו וקבעו לאורך השנים שאין קשר סיבתי בין חיסונים לבין אוטיזם.
המחקר משנות ה-90 שטען לקשר אפשרי בין חיסון ה-MMR לאוטיזם נפסל, נמשך מן הספרות המדעית ונמצא לוקה בחסר מתודולוגי חמור. מאז נערכו מחקרים בקנה מידה עצום, בהשתתפות מאות אלפי ילדים ברחבי העולם, ולא נמצא בהם שום קשר בין לוחות חיסונים, מספר החיסונים או המרכיבים שבהם לבין התפתחות אוטיזם.
ומה לגבי טיילנול? כאן התמונה מעט מורכבת יותר. בשנים האחרונות פורסמו מספר מחקרי תצפית שהצביעו על קשר סטטיסטי בין שימוש באצטמינופן בזמן ההריון לבין סיכון מוגבר לאבחנות נוירו-התפתחותיות כמו אוטיזם והפרעות קשב וריכוז. חלק מהמחקרים אף הצביעו על מתאם של "מינון-תגובה", כלומר ככל שהשימוש היה תכוף יותר – כך נמצא סיכון גבוה יותר. עם זאת, חשוב להדגיש: מחקרים מסוג זה מזהים אסוציאציות בלבד ואינם מוכיחים סיבתיות. חוקרים רבים טוענים כי ייתכן שהקשרים הללו נובעים מגורמים אחרים שלא נמדדו, כמו מחלות שגרמו לשימוש בתרופה מלכתחילה.
מחקר אוכלוסייה רחב שהתבסס על השוואות בין אחים – שיטה שנועדה לצמצם הטיות גנטיות וסביבתיות – לא מצא כל עלייה בסיכון לאוטיזם או להפרעות אחרות בקרב ילדים שאמותיהם נטלו אצטמינופן בהריון. גם גופי מומחים מרכזיים, כמו האיגוד האמריקאי למיילדות וגינקולוגיה והחברה לרפואת אם-עובר, קובעים עד היום שאצטמינופן נחשב לבחירה בטוחה בהריון כאשר הוא ניתן לפי ההנחיות, ומזהירים כי הימנעות גורפת ממנו עלולה לגרום לנזקים חמורים לאם ולעובר – למשל במקרה של חום גבוה שלא מטופל.
עדכון תוויות בטיחות
בימים האחרונים פירסם ה-FDA הודעה חריגה שבה צוין כי הוא מתחיל תהליך לעדכון תוויות הבטיחות של אצטמינופן. הסוכנות הסבירה כי בחלק מהמחקרים נמצאה אסוציאציה אפשרית לחשיפה עוברית לאצטמינופן ולסיכון מוגבר לאוטיזם, אך הדגישה כי אין בכך כדי להוכיח סיבתיות. במילים אחרות – זו קריאה לזהירות ולהמשך מחקר, ולא הכרזה על קשר ישיר.
מול כל אלה, ההצהרות של טראמפ נשמעות חריפות במיוחד, אולי אפילו מסוכנות. עבור הורים רבים, חזרה על טענות כאלה, ועוד מפי נשיא ארה"ב, עלולה לגרום לבלבול עמוק, לחשש מהתחסנות ולהימנעות משימוש בתרופות בטוחות. עבור משפחות עם ילדים על הרצף האוטיסטי, אמירות כאלה עלולות להעמיק תחושות אשמה מיותרות, כאילו החלטות רפואיות שגרתיות הן שגרמו למצבם של ילדיהן.
