מספר הולך וגדל של מבוגרים בארה"ב מדווחים על לקות קוגניטיבית. במחקר שנמשך עשר שנים, מבוגרים בארה"ב דיווחו על עלייה בשכיחות בעיות בזיכרון, בריכוז וביכולת קבלת החלטות, כאשר השיעור בקרב הצעירים כמעט הוכפל.
שיעורי הדיווח העצמי על לקות קוגניטיבית בקרב מבוגרים בארה"ב נמצאים בעלייה בעיקר בשל עלייה מפתיעה בקרב צעירים בגילאי 18 עד 39. כך עולה ממחקר חדש של אוניברסיטת ייל.
המחקר הסתמך על נתונים ממערכת מעקב גורמי הסיכון הבריאותיים של המרכזים לבקרת מחלות ומניעתן (CDC) וסקר טלפוני שנתי של מבוגרים בארה"ב. בסקר נשאלו הנשאלים באיזו תדירות הם חווים קושי חמור בזיכרון, בריכוז או בקבלת החלטות. מדובר בתופעות שמוגדרות על-ידי ה-CDC כלקות קוגניטיבית.
בניתוח הנתונים, החוקרים בחנו יותר מ-4.5 מיליון תגובות לסקרים בין השנים 2013 ל-2023, תוך דילוג על שנת 2020 שבה מגבלות הקורונה פגעו באיסוף הנתונים. מחקרים מעטים עקבו עד כה אחר התשובות לסקר זה והשינויים שחלו בהן לאורך זמן.
החוקרים גילו כי שיעור המבוגרים שדיווחו על לקות קוגניטיבית עלה מ-5.3% בשנת 2013 ל-7.4% בשנת 2023, כשהצעירים (בני 39-18) חוו את העלייה הגדולה ביותר. שיעורם כמעט הוכפל מ-5.1% ל-9.7% והם היו הגורם העיקרי לעלייה הכללית.
"מה שבלט במיוחד היה העלייה המפתיעה בקרב צעירים", אמר מחבר המחקר, ד"ר אדם דה הייבנון, פרופסור חבר לנוירולוגיה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת ייל. הוא מתמחה בנוירולוגיה וסקולרית, תחום העוסק במחלות של כלי דם במוח וסביבתו.
גם ד"ר קווין שת', פרופסור לנוירולוגיה ולנוירוכירורגיה ומייסד המרכז לבריאות המוח והתודעה של ייל, השתתף במחקר, לצד חוקרים מאוניברסיטת יוטה וממערכת הבריאות של בית החולים מס ג'נרל בריגהם. המחקר פורסם בכתב העת Neurology.
למרות שהתוצאות מעוררות דאגה, דה הייבנון הדגיש שהן אינן מעידות על התפרצות עתידית של מקרי דמנציה.
"זה לא אבחון של דמנציה או אפילו של ליקוי קוגניטיבי", הסביר דה הייבנון. "מדובר בדיווח סובייקטיבי של אנשים שמספרים שיש להם קושי חמור בריכוז, בזיכרון או בקבלת החלטות. דמנציה, לעומת זאת, היא מחלה מבנית של המוח עם פתולוגיה מסוימת שפוגעת פיזית במוח וגורמת לליקוי קוגניטיבי".
עם זאת, הממצאים כן מצדיקים חקירה נוספת, שכן בעיות קוגניטיביות הולכות וגוברות באוכלוסייה עשויות להוביל להשלכות במערכות הבריאות ובעולם התעסוקה בעתיד.
"חשוב להדגיש שלקות קוגניטיבית היא בעיה משמעותית באוכלוסיית המבוגרים של ארה"ב", אמר דה הייבנון. "אני חושב שזה נושא שנקדיש לו יותר ויותר תשומת לב בשנים הקרובות".
עם זאת, חשוב לציין שלמחקר יש מגבלות. למרות שהחוקרים הסירו מהנתונים תגובות של אנשים שדיווחו על דיכאון, דמנציה או ליקויים קוגניטיביים אחרים, עדיין מדובר בנתונים המבוססים על תפיסה סובייקטיבית.
יתרה מכך, ייתכן שהמודעות הגוברת בקרב הציבור לבריאות קוגניטיבית, מהי ומה עלול לסכן אותה, תורמת לעלייה בשיעורי הדיווח. האם יותר אנשים מדווחים על בעיה פשוט כי הם יודעים לזהות אותה?
"אני טוען שאין לנו תשובה לשאלה הזו", אמר דה הייבנון, "אבל העובדה שיותר אנשים מדווחים על זה כעל מוגבלות אומרת שאנחנו צריכים לשים לב לזה, בין אם זה בגלל עלייה בזיהוי עצמי, או כי אנחנו מפספסים משהו".
המחקר גם חשף הבדלים דמוגרפיים. בעיות קוגניטיביות פוגעות באוכלוסיות שונות באופן לא שווה. מבוגרים שזיהו את עצמם כאינדיאנים אמריקנים, ילידי אלסקה והיספנים דיווחו על שיעורים הגבוהים ביותר של לקות קוגניטיבית, בעוד שאסייתים דיווחו על השיעור הנמוך ביותר.
הכנסה נמוכה ורמות השכלה נמוכות היו קשורות באופן חזק יותר ללקות קוגניטיבית. המיקום הגיאוגרפי גם הוא נמצא קשור ללקות הקוגנטיבית: מדינות הדרום והמערב התיכון הציגו שיעורים גבוהים יותר, בעוד שהצפון-מזרח הציג את השיעורים הנמוכים ביותר.
אנשים עם מחלות כרוניות (כגון סוכרת או לחץ דם גבוה) היו בסבירות גבוהה יותר לדווח על לקות קוגניטיבית. "אלה תופעות ידועות היטב. ליקוי קוגניטיבי עוקב אחר קווים של גורמי בריאות חברתיים", אמר דה הייבנון.
המחקר הזה הוא חלק מהמחקר הרחב יותר שלו על האפידמיולוגיה של ליקוי קוגניטיבי בארה"ב. "נעשה הרבה עבודה בקבוצות קטנות על פתולוגיות מאוד ספציפיות כמו המשקעים (הפלאקים) שגורמים לסוגים מסוימים של דמנציה", אמר דה הייבנון. "המטרה שלי היא להתחיל לדבר על איך התערבויות וסקולריות ברמה האוכלוסייתית יכולות לשפר לא רק שיעורי שבץ ומחלות לב, אלא גם את התפקוד הקוגניטיבי".
