מדור "שווים סיפור" מתפרסם בחסות מפעל הפיס
גילוי ההיריון היה אחד הרגעים הבודדים שבהם קיירה פדורוס מאדמנטון, שבמדינת אלברטה בקנדה, הטילה ספק ביכולתה להתגבר ולהסתגל. היא תמיד חלמה להיות אמא, אך מאחר שהיא חיה עם שיתוק מוחין ספסטי, החלום הזה לעיתים קרובות הרגיש לא מציאותי.
כשהיא ישבה כפופה על מושב האסלה ואחזה בבדיקת ההיריון החיובית, הזמן עצר. למרות שתמיד חונכה לא לומר "אני לא יכולה" מבלי לנסות עד הסוף, זה היה מהפעמים הנדירות שבהן הרגישה חוסר ביטחון אמיתי: האם גופה מסוגל לשאת היריון וללדת? איך ייראו השנים הבאות של גידול ילד כשרק ידה השמאלית מתפקדת?
קיירה נולדה עם שיתוק מוחין מסוג ספסטי המיפלגי, מצב נוירולוגי שנגרם בעקבות פגיעה מוחית לפני, במהלך או זמן קצר לאחר הלידה. כל מקרה של שיתוק מוחין הוא שונה, בהתאם לאופי הפגיעה המוחית.
במקרה שלה, הצד הימני של גופה מושפע: יש לה צליעה, ידה הימנית כפופה בזווית של 90 מעלות וכף היד שלה לרוב קפוצה, כמעט ללא תפקוד. היא אובחנה כשהייתה בת חצי שנה ולכן זה כל מה שהכירה. לא היה שלב של הסתגלות, היא פשוט למדה באופן טבעי להשתמש יותר בצד השמאלי של גופה.
אבל לגדל תינוק זה לא כמו ללמוד איך לסדר את השיער ביד אחת. כששיתפה את אמה בהיריון, היא קיוותה לתמיכה ואכן קיבלה אותה. אמה תמיד עודדה אותה להאמין בעצמה ולהתמודד עם כל מכשול והפעם לא הייתה שונה. בן זוגה, שאיתו שוחחה רבות על הקמת משפחה, הבטיח שהם יסתגלו יחד, צעד אחר צעד.
ובכל זאת, קיירה לא הצליחה לעצור את הדמעות. היא ידעה שזה לא יהיה קל והייתה פשוט יותר מדי מפוחדת כדי להתרגש. למרות החששות, היא מצאה רופאה תומכת שליוותה אותה לאורך כל ההיריון. לא היו סיבוכים רפואיים והתגלה כי המוגבלות שלה אינה הופכת אותה לבעלת סיכון גבוה.
עם זאת, ככל שהתקרב מועד הלידה, עלו חששות חדשים. הלידה דורשת מהגוף לתפקד בהרמוניה וקיירה חששה שהשרירים שלה לא יעמדו בזה. היא בחרה בניתוח קיסרי. זו לא הייתה החלטה קלה, אך היא העדיפה להבטיח את שלומו של בנה.
יומיים לאחר הלידה חזרה הביתה והחלה להתמקד באימהות. תקופת ההחלמה מהניתוח הייתה מאתגרת במיוחד, כיוון שקיירה תלויה רבות בשרירי הבטן לצורך תנועה. פעולות בסיסיות הפכו למורכבות והיא לא יכלה לטלטל את בנה כדי להרגיע אותו או לטפוח על גבו כדי לגרום לו לגהק.
בהתחלה, כשהיה מישהו בסביבה שיכול לעזור, זה היה פשוט יותר. אך קיירה ידעה שהרגע שבו תצטרך להתמודד לבד יגיע. התינוק שכב בעריסתו. קיירה התקרבה אליו, התכופפה באיטיות ואמרה לו: "טוב, ילד שלי, בוא נבין איך עושים את זה".
ביד שמאל היא הרימה את פלג גופו התחתון, החליקה את ידה במעלה גבו, תמכה בצווארו והצמידה אותו לחזה שלה. כשהוא נרדם בזרועותיה, היא הרגישה הקלה עצומה.
מאז הלידה עברו כמעט שנתיים וקיירה למדה להסתדר עם כל היבטי האימהות ביד אחת בלבד. היא מחליפה חיתולים, רוחצת, מניקה ומסתגלת כל הזמן.
במקביל, היא מצאה דרך להפוך את המסע שלה למשמעותי גם עבור אחרות. היא פתחה פלטפורמה באינסטגרם בשם Mothers Inclusive והקימה קבוצת תמיכה לאימהות בספרייה הציבורית באזור מגוריה.
עבור קיירה, זו דרך להיות שם עבור נשים אחרות שמרגישות חרדה או פחד ולזכור לתת לעצמה חסד, במיוחד ברגעים שבהם היא לא בטוחה איך תתמודד עם האתגר הבא. המוגבלות שלה, מבחינתה, היא לא המנה העיקרית, אלא רק תוספת בצד. כל מה שהחיים הציבו בפניה עד כה, היא הצליחה לעבור, גם אם לפעמים זה לקח יותר זמן.
אם יש לה חרטה אחת, זו רק שלא הרשתה לעצמה ליהנות מהרגע ולהתאהב ברעיון של להיות אמא מוקדם יותר.
