גזר הדין שהוטל על ספיר ויצחק דמרי, האחות והאח שתקפו בברוטליות נהג נכה בכביש בבת ים, עורר תגובות נזעמות ברשתות: "איך על לינץ' כזה בחסר ישע מקבלים כזה עונש?", "בושה וחרפה למערכת המשפט", "עבודות שירות בלבד לספיר זה פשוט בדיחה" ועוד ועוד.
צריך לומר בכנות: במקרים רבים הגולשים אינם צודקים. לפעמים זה נובע מחוסר בקיאות בפרטים, לפעמים מחיפזון להסיק מסקנות חותכות בהתבסס על כותרת בלבד. הפעם – נדמה לי – זה לא המקרה.
9 חודשי עבודות שירות לספיר ו-12 חודשי מאסר ליצחק – זה העונש שגזר השופט רועי פרי, סגן נשיאת בית משפט השלום בתל אביב, על השניים שהורשעו בתקיפת דימיטרי גולדשמידט, המוכר כנכה על ידי הביטוח הלאומי ומסתייע בקביים. גולדשמידט לא רק נפגע פיזית, אלא דיווח גם על פגיעה נפשית משמעותית בעקבות המקרה.
לאחר שהודו במעשה והורשעו, המדינה (התביעה) ביקשה מבית המשפט להטיל על ספיר, שלה לא היה עבר פלילי, עונש מאסר בפועל של שנה, ואילו על יצחק, המרצה בימים אלה עונש מאסר על עבירות אלימות וסמים קודמות, 20 חודשים בכלא.
גם השופט סבר שהאחים עשו מעשה חמור ביותר, ואף נתן לזה ביטוי נרחב בגזר הדין. "די לאלימות בכבישים", כתב השופט פרי. "מי שעולה על הכביש, עם כל התסכולים, החום, הצפיפות ועומסי התנועה, צריך לדעת לשמור על איפוק וריסון. האלימות מחלחלת לתוך חיי היום יום שלנו, ואין לה מקום בחברה מתוקנת".
אלו דברים נוקבים וחשובים, אך מלים לחוד ומעשים לחוד: בניגוד לרטוריקה החריפה, בענישה בחר השופט בגישה סלחנית ביותר כלפי התוקפים: ספיר לא תשב יום אחד בכלא, וליצחק יתווספו 10 חודשים בלבד למאסר הנוכחי (חודשיים נוספים ירוצו בחפיפה).
בנוגע לספיר, השופט התחשב בעבר הנקי שלה ובהמלצה של שירות המבחן על עבודות שירות. במקרה של יצחק, לטובתו עמדו ההודאה וההתנצלות על המעשה, ובנוסף העובדה שהוא עובר הליך טיפולי בכלא.
מה נשכח בגזר הדין של השופט? הקורבן דימיטרי גולדשמידט והעובדה שמדובר באדם נכה. התובע במשפט דווקא ביקש לקחת את נכותו בחשבון לצורך קביעת העונש וגם נתן דוגמאות לפסיקות מחמירות בתיקים של תקיפת קשישים, אך השופט בחר להתעלם מכך תוך שהוא קובע ש"זה לא מענייננו" (ככל הנראה מכיוון שמדובר בנכה ולא בקשיש).
בהקשר הזה עולה שאלה נוספת: מדוע מלכתחילה לא בחרה התביעה להעמיד לדין על תקיפת חסר ישע – עבירה שבצידה עד חמש שנות מאסר, ובמקרה של חבלה חמורה עד שבע שנים. ייתכן שבהחלטה זו צימצמה מראש את האפשרות של בית המשפט להחמיר עם הנאשמים.
בעיקר, צריך לשאול מה המסר שיוצא מאולם בית המשפט: האם אדם עם מוגבלות שמותקף באלימות קשה ברחוב יכול לסמוך על המדינה שתגן עליו? או גם כאשר יש ראיות, הודאה ואפילו שופט שמביע מיאוס מהמעשה – יוכל מי שפגע בו לצאת עם עונש סמלי?
כל עוד המלים בפסקי הדין חדות אך הענישה כה רפה, העבריינים הפוטנציאליים לא יורתעו, וקורבנות עתידיים, במיוחד אלו השייכים לאוכלוסיות הכי פגיעות, ייוותרו חשופים. אם לבתי המשפט חשוב לייצר הרתעה אפקטיבית, זה משהו שחייב להשתנות.
