מדור "שווים סיפור" מתפרסם בחסות מפעל הפיס
השנה האקדמית באוניברסיטאות ובמכללות מתחילה בשבוע הבא. לקראת פתיחת שנת הלימודים שוחחה כתבת שווים עם מרצה וסטודנטים עם מוגבלות לקראת תחילת הלימודים.
בועז אחד העם, חירש ונעזר בכיסא גלגלים, הוא סטודנט למדעי המדינה באוניברסיטה הפתוחה. ד"ר כרמית נעה שפיגלמן, המתמודדת עם דלקת פרקים כרונית, היא מרצה בחוג לבריאות נפש קהילתית באוניברסיטת חיפה שזכתה בהצטיינות על תפקידה. א' מסיימת תואר שני טיפולי ומתמודדת עם מחלה במפרקי הירך שמתבטאת בקושי ללכת לאורך זמן, לעמוד לאורך זמן או בקושי להרים משקל.
כרמית ובועז בחרו ללמוד לאחר שסיימו את התיכון. "ידעתי שהחלק החזק אצלי הוא לימודים והיום כחוקרת בתחום של לימודי מוגבלות באקדמיה, אני יודעת שאנשים עם מוגבלות מפצים בשימוש בחוזקות שלהם", אומרת כרמית.
בועז מוסיף כי "בתיכון לא כל כך הסתדרתי. הייתי בשילוב אינדיבידואלי ובקושי הגעתי. החלטתי לטוס לאוניברסיטת גלדט, אוניברסיטה לחירשים בוושינגטון DC שבארצות הברית. אמרו לי שאני לא ברמה המתאימה אז עלי לעבור מכינה. אחרי סמסטר, קיבלו אותי ללימודים. למדתי בסופו של דבר תואר ראשון בפילוסופיה ומדעי המדינה".
א' הוסיפה גם כי "לא יכולתי להמשיך בעבודה שהייתה לי בגלל הדלקת בירך. אז החלטתי לפנות לתחום אחר. עד אז, לא עשיתי תואר ראשון".
כרמית וא' מתארות את העבודה הקשה. "במהלך התואר הראשון בחינוך ובמדעי המדינה באוניברסיטת חיפה ידעתי שמגיע לי לקבל חונך שיצלם עבורי את החומר. אבל עמדתי שעות בספריה וצילמתי לבד", מספרת כרמית. "מאוד רציתי להוכיח את עצמי. בסופו של דבר, סיימתי את התואר הראשון בהצטיינות".
א' מוסיפה כי "כל סמסטר, אני לומדת בדיוק היכן נמצאות כיתות הלימוד שלי. אם הן במקומות שלא נגישים לי, אני הולכת למזכירות ומבקשת שישנו. הם אכן משנים. לפעמים, אני עם כאבים ולפעמים לא, אבל עדיין קשה לי ללכת אז אני סופרת צעדים".
בועז מתאר את התואר הראשון באוניברסיטת גלדט כחוויה חיובית. "היה שם קונסורדיום של אוניברסיטאות, שיתוף פעולה בין מספר אוניברסיטאות שיכולנו לקחת בהן קורסים. הכול הונגש לי. כשלמדתי קורסים באוניברסיטאות אחרות, קיבלתי תרגום ברמה מאוד גבוהה. החוויה המונגשת הפכה אותי מנער שמרגיש כישלון בתיכון לסטודנט מוצלח", הוא נזכר.
גם לכרמית יצא ללמוד בחוץ לארץ. את התואר השני והשלישי היא סיימה באוניברסיטת חיפה. כרמית עשתה תואר שני בחינוך ודוקטורט בחינוך וריפוי בעיסוק. לפוסט דוקטורט היא החליטה ללמוד בחוץ לארץ.
"פניתי לאוניברסיטת אילינוי בשיקגו, הכי רחוק שאפשר מבחינתי", היא מציינת. "קיבלו אותי למחלקה ללימודי מוגבלות והתפתחות האדם. שאלו מתי אני מוכנה לבוא. חשבתי שאגיע לעוד ריאיון. עשיתי ראיונות וירטואליים עד אז. אבל לא, הם שאלו מתי אני יכולה להתחיל. לקח לי זמן לתכנן את המעבר. גם ההורים עזרו".
כרמית מדגישה גם כי ראתה מודל אחר של יחס למוגבלות. "פתאום, לא דיברו על מוגבלות ממגדל השן. היו מרצים עם מוגבלות. גם כמרצה, אני משתפת מהחיים האישיים שלי. זה יוצר קירבה רגשית ביני לבין הסטודנטים. היו שם מצעדי גאווה לאנשים עם מוגבלות ביום שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. אני מקווה לראות יום אחד מצעדים כאלה גם פה".
גם בועז בחר לחזור לארץ. "סבא וסבתא שלי נשארו פה לבד. רציתי לחזור לעזור להם. בנוסף, פגשתי את ראומה ויצמן, אשת הנשיא עזר ויצמן. היא ביקשה לדבר עם כל הישראלים. היא הציעה שאחזור לארץ ואהיה חלק מהאתוס הציוני. הסכמתי, גם בשביל להביא לפה חלק מהתפיסה האמריקאית בנוגע לנגישות ולחירשות", הוא מספר.
א' ובועז מאמינים שקשיבות היא חלק אינטגרלי מנגישות. קשיבות אינה מילה נרדפת להבנה. לפעמים, על פי א', אפשר להקשיב אך לא להבין.
"עזבתי מקום שעשיתי בו פרקטיקום ממש בהתחלה כי המנהלת ביקשה ממני לעשות דברים שלא נגישים לי", מספרת א'. "הערתי כמה פעמים לפני שעזבתי. שוחחתי עם רכזת הפרקטיקום מהאוניברסיטה על השיבוץ שלי למקום הבא. חשבתי שהייתה לנו שיחה נעימה. אבל, בסוף השיחה, היא אמרה לי: 'אם תרגישי את העיניים שלי בגב שלך, תדעי שאני מסתכלת עלייך. משהו בזה שאת אומרת שיש לך מוגבלות לא מסתדר לי'. קימטתי את כל השיחה שלנו וזרקתי אותה לפח. ביחידת הנגישות, היו מאוד קשובים אלי. אז למה זה לא עובר למרצים".
בועז מדבר על הפיל שבחדר, התאמות. "אני לא לומד עם תמלול או תרגום. בתואר ראשון זה שונה. יש קורסי מבוא בכיתות מאוד גדולות. שם, באמת נדרש תמלול או תרגום. אבל, בתארים מתקדמים, לא ראיתי כיתה שיש בה יותר מחמישה עשר או עשרים אנשים. אז יושבים מאוד קרוב למרצה. עם קריאת השפתיים שלי, אני מסתדר. אם לא, אני שואל. כשמתחילים דיון במשפט: אני על כיסא גלגלים ואני חירש, מה יש לכם להציע? מעולם לא הגעתי למצבים שלא היה מה להציע לי. לפעמים היו בעיות, אז פתרנו אותן".
גם כרמית מגיבה לנושא ההתאמות. "חשוב שסטודנטים עם מוגבלות יבקשו התאמות מתחילת השנה. לא ברגע האחרון לפני המבחנים. אבל חשוב גם שיתחברו לקבוצת השווים. שיהיה עם מי לפרוק ולשתף בטיפים", היא מסבירה.
גם בועז רוצה לחלוק טיפים: "יש שני סוגים של סטודנטים: אלו שמודעים לזכויות שלהם ואלו שלא. לאלו שלא מודעים לזכויות שלהם, אני רוצה להגיד שיש לכם זכויות. יש המון דברים שאתם יכולים לקבל בשביל שהלימודים שלכם יהיו נגישים יותר. לאלו שמודעים לזכויות שלהם, אני אגיד בדיוק ההפך. תתייחסו לאוניברסיטה כהרפתקה. צאו מאזור הנוחות. נסו לעשות דברים בעצמכם. תעבדו עם המרצים. זה בסדר להחליף מוסדות או חוגים. אבל תתנסו".
