ריס קלטר, שחקן נבחרת הרוגבי על כיסאות גלגלים של קנדה ופעיל חברתי בולט, הציב לעצמו אתגר מעורר מחשבה: לשרוד במשך תקופה מסוימת על תקציב יומי של 6.67 דולר קנדי, כ-16 שקלים, במטרה להמחיש את הקושי הכלכלי העצום שאיתו מתמודדים אנשים עם מוגבלויות במדינה.
האמצעים שעומדים לרשות מקבלי קצבאות הנכות בקנדה מוגבלים מאוד. הקצבה הפדרלית החדשה שהחלה ביולי האחרון עומדת על עד 200 דולר קנדי בחודש בלבד, סכום שבעיני קלטר ועמותות רבות אינו מתקרב לכיסוי עלויות המחיה הבסיסיות.
קלטר הצליח לשרוד על התקציב הזה רק שלושה ימים, שבהם אכל מקרוני וגבינה באריזת גביע, ראמן, טונה ולחמנייה. לדבריו, כוחותיו פשוט אזלו. "אני בר-מזל שאני לא נאלץ להסתמך בעצמי על הקצבאות האלו", סיפר. "אבל אני פועל בשם אלו שאין להם קול חזק או פלטפורמה. בשבילם אני עושה את זה".
ריס קלטר (25), שחקן הוקי לשעבר בליגת המכללות, נפצע בגיל 19 לאחר פגיעה חמורה בעמוד השדרה במהלך משחק והפך למשותק. החיים האקטיביים של ספורטאי וסטודנט נקטעו באחת והוא נאלץ להתחיל מחדש מהכיסא. אחרי תהליך ארוך של הסתגלות וקבלה, הוא הצטרף לנבחרת הרוגבי על כיסאות גלגלים של מניטובה ובשנת 2023 התקבל לנבחרת הלאומית הקנדית.
מאז, קלטר משקיע חלק גדול מזמנו בהעלאת תוכן לרשתות החברתיות, כדי לשתף את סיפורו ולהגביר מודעות לחיים עם מוגבלות. "אני מקבל המון הודעות מאנשים שרק התחילו להתמודד עם הפציעה שלהם. אם היה מישהו כמוני שיצר תוכן כזה כשאני רק נפצעתי, זה היה נותן לי תקווה. היום, אני מנסה להיות אותו קול עבורם", סיפר.
קלטר ממשיך להקדיש את חייו להעלאת המודעות והנוכחות החזקה שלו ברשתות החברתיות הפכה אותו לדמות מוכרת בקרב צעירים עם מוגבלויות באינסטגרם ובטיקטוק. הוא מתעד את שגרת יומו בכיסא הגלגלים, משתף אתגרים יומיומיים, הצלחות קטנות והצצה כנה לחיים עם מוגבלות.
על פי נתוני הממשלה הקנדית, כ-8 מיליון קנדים בני 15 ומעלה חיים או חיו עם מוגבלות כלשהי. מתוך אלה, כ-1.5 מיליון חיים מתחת לקו העוני. הקצבאות ניתנות בגילים 18 עד 64, אך על אף הרפורמה שעלותה מוערכת ב-1.6 מיליארד דולר קנדי על פני שש שנים, רבים מהפעילים בתחום טוענים כי הסיוע פשוט אינו מספק.
רביה חדר, המנהלת הארצית של עמותת "מוגבלות ללא עוני", הייתה אחת מהיועצות לממשלה הקנדית בעת גיבוש החוק, אך כעת היא משמיעה ביקורת נוקבת: "אנחנו שומעים על אנשים שמקבלים את הקצבה, אבל אין סיכוי שהיא מכסה את כל ההוצאות. מחירי הדיור והמזון בקנדה בלתי סבירים גם לאנשים ללא מגבלות, אז תתארו לעצמכם מה עובר על מי שלא מסוגל לעבוד במשרה מלאה ונאלץ להסתמך על קצבאות".
לדבריה, התהליך הבירוקרטי לקבלת הקצבאות מורכב ובלתי נגיש לרבים. "החברה נוטה לחשוב שאנשים עם מוגבלויות מקבלים את כל מה שהם צריכים. המציאות רחוקה מזה שנות אור", היא סיכמה.
