מדור "שווים סיפור" מתפרסם בחסות מפעל הפיס
ריקי גולן מתמודדת עם שיתוק מוחין. למרות הקשיים, היא שירתה בצה"ל 25 שנה. כעת, היא סוגרת מעגל ומלווה אנשים עם מוגבלויות שונות בתהליך.
ריקי היא חלק משלישיית אחים. בביתה, הצבא היה מאוד משמעותי. אבא שלה היה קצין בכיר ולוחם. "למדתי לטפס על טנקים לפני שהתחלתי ללכת. זו לא קלישאה. התחלתי ללכת בגיל ארבע", היא אומרת לשווים.
כששני האחים שלה קיבלו צו ראשון, היא הוזמנה לוועדה רפואית. היא ידעה שבוועדה תקבל פטור. "זה לא ברור מאליו. יש אנשים שלא יודעים שהם יקבלו פטור. לא כולם יודעים את זה על פי סוג ורמת המוגבלות", היא מציינת.
ריקי הופתעה מתגובת הצבא כשביקשה להתנדב: "הם אמרו לי משהו בסגנון של: 'יאללה עזבי אותך, לכי לאוניברסיטה'. מחוץ לוועדה חיכה לי אבא שלי. הוא אמר לי: 'אם את רוצה להתנדב, לכי להתנדב. אל תקשיבי למה שאחרים אומרים'".
לריקי חשוב להסביר שהתנדבות לצבא אינה אומרת בהכרח עבודה בחינם. "הרבה אנשים מתבלבלים בנושא הזה. מתנדבים, שמחויילים בסופו של דבר ומסיימים את השירות כחיילי צה"ל, מקבלים משכורת צבאית כמו כולם", היא מסבירה. "אבל יש להם את אותן חובות. מתנדב לא יכול לקום בוקר אחד ולהגיד: המפקד שלי אמר לי לעשות משהו שלא בא לי אז אני לא עושה אותו".
הדרך לא הייתה פשוטה. ריקי התנדבה לצבא ואחר כך גם יצאה לקורס קצינים. היא שירתה שנים רבות כקצינת משאבי אנוש והשתחררה בדרגת רב סרן.
במהלך שירותה הצבאי, ריקי למדה לתואר ראשון בהיסטוריה באוניברסיטת בר אילן ולתואר שני במנהל עסקים באוניברסיטת בן גוריון. לאחר שפרשה מצה"ל, היא למדה אימון אישי במכון אדלר.
בנוסף, ריקי התחילה לעבוד בעמותת "יד לילד המיוחד" שמפעילה גם את תוכנית "גדולים במדים". "אני עובדת בתוכנית בת של גדולים במדים, בעיקר לכבדי שמיעה, בשיתוף עם עמותת מעגלי שמע", היא מספרת.
היא שמה לב למספר דברים: ראשית, היה הבדל תהומי בין מי שבא לסדנת של הכנה לצבא לבין מי שלא. "מי שבא לסדנת הכנה לצבא, אפילו לסדנא של שעה, הבין פחות או יותר לאן הוא הולך", אומרת ריקי.
הדבר השני שריקי שמה לב אליו היה שגם אנשים עם מוגבלויות אחרות פנו אליה וביקשו ליווי לקראת ובמהלך השירות הצבאי. "בסופו של דבר, החלטתי להציע שירות של ליווי לפני ובמהלך השירות הצבאי. אני כבר מנטורית לאנשים עם מוגבלות בתחומים שונים. אני מאמנת אישית. ראיתי צורך אמיתי בשטח, והבנתי כמה זה חשוב. בחברה הישראלית, הצבא הוא סוג של תו תקן. עשית צבא? אז אתה כאילו תקין", היא מסבירה.
בהתחלה, הרבה מהנערים והנערות לא יודעים מה לשאול. אז ריקי שואלת אותם כיצד, לדעתם, השירות הצבאי שלהם ייראה. "לפעמים, הם באים עם חלומות לא ריאליים. אני צריכה לבשר להם את הבשורה המרה שהם לא יוכלו להיות לוחמים אם הפרופיל שלהם הוא פרופיל של התנדבות. גם אם המצב הפיזי שלהם בסדר. הם נכנסים לתקופה של אבל, אך אחר כך, יוצא משהו יותר טוב. אנחנו חושבים על שירות צבאי שהוא מצד אחד קרוב לחלום ומצד שני הם יוכלו לעשות אותו".
בליווי, יכולים לעלות נושאים רבים ומגוונים. הנושא הראשון שעולה הוא האם לספר או לא לספר למפקד שלי שיש לי מוגבלות. לדבריה, זה רלוונטי לאנשים שלא רואים עליהם את המוגבלות. "בגיל 17-16, יש אנשים שלא תמיד רוצים לדבר על המוגבלות. יש אנשים שרוצים להיות כמו כולם. הם לא רוצים לדעת יותר מדי על המוגבלות ולהתעסק בה. יש אנשים שיודעים, אבל לא רוצים להערים קשיים. הם מפחדים שאם הם יספרו על המוגבלות, לא ירצו אותם. אני מסבירה להם שזה בדיוק ההפך", כך ריקי. "אצל אנשים שרואים עליהם את המוגבלות, השאלות אחרות. אנחנו מתמקדים באיך לספר ולמצוא את הפתרונות". ריקי מלווה נערים החל מהשלב שהם מתחילים להתעסק עם השירות הצבאי וממשיכה ללוות אותם גם בבמהלך השירות. אז אם אתם לקראת שירות צבאי, או שאתם רוצים להתייעץ עם אשת מקצוע במהלך השירות, אתם מוזמנים ליצור קשר עם ריקי במייל: rikigo483@gmail.com
