מדור "שווים סיפור" מתפרסם בחסות מפעל הפיס
בית איזי שפירא מוכר בתור מרכז גדול ברעננה, שם יש אפילו רחוב על שמו. אך, לצד פעילותו הענפה ברעננה, יש לו סניף בקלנסווה. הסניף כולל את מרכז סינדיאן, בעברית מרכז עץ אלון ואת המרכז למשפחה. במרכז סינדיאן קיימים מעון יום שיקומי לילדים בני חצי שנה עד שלוש ושני גנים טיפוליים לילדים בני שלוש עד שש.
המרכז למשפחה מסייע למשפחות מאזור המשולש הדרומי הכולל את קלנסווה, ג'לג'וליה, זמר, טירה, טייבה, כפר קאסם וכפר ברא. למרכז רשימת תפוצה של יותר מ-300 משפחות.
המרכז מקיים הרצאות וירטואליות פעם בחודש על נושאים שרלוונטיים למשפחות של אנשים עם מוגבלות. כל ההרצאות מועברות על ידי מרצים דוברי ערבית. חלק מהמרצים אנשי מקצוע מסינדיאן וחלק מומחים מבחוץ.
מנהלת המרכז היא העובדת הסוציאלית סלסביל טקרורי. בשיחה עם שווים היא מספרת על האתגרים שעומדים בפני המשפחות באזור ועל הפתרונות שהמרכז מציע.
"ראיתי שיש עומס גדול מאוד על אמהות לילדים עם מוגבלויות. אז השיווק שלנו הוא אחר: אנחנו שולחים קישור להרשמה מראש, תזכורת יום לפני ההרצאה, קישור לזום רבע שעה לפני ההרצאה, והודעה שהתחלנו חמש דקות אחרי תחילת ההרצאה", היא מספרת. "כשאנחנו רוצים להתחיל, אנחנו בדרך כלל לא הרבה. אבל, כשנשלחת ההודעה על תחילת ההרצאה, המספרים קופצים. בדרך כלל, משתתפות בכל הרצאה שישים משפחות".
בנוסף, מתקיימים ימים ממוקדים לקהלי יעד מגוונים: אחים לילדים עם מוגבלות, הורים, סבים וסבתות. ימי השיא כוללים מספר תחנות: גם פעילויות מהנות וגם הרצאות של אנשי מקצוע. ימי השיא נועדו לחבר בין אותם קהלי יעד ולהעניק להם קבוצת שווים.
סלסביל אחראית כבר חמש שנים על המרכז למשפחה. חשוב לה להדגיש שהגישה במרכז היא מכילה ולא שיפוטית. "אנחנו לא באים ללמד את המשפחות. למרות שיש משפחות שצריכות הכוונה. אנחנו מכילים אותן ואת הקשיים שלהן ומקשיבים".
הפעילות כוללת גם קבוצת מנהיגות לאמהות שפועלת כחלק מהמרכז למנהיגות של בית איזי שפירא. בקבוצה, האימהות משתפות גם באתגרים של חיי היומיום. סלסביל משתפת כי "אין אמא שרצתה לרשום את הילד שלה לחוג בקהילה ולא נאמר לה שהחוג לא מתאים. או שהילד שלה לא מתאים לחוג. חלק מהעומס בכלל טכני. לאמא יש ילד אוטיסט שחוזר מבית הספר. אבל יש לה עוד חמישה ילדים בבית שזקוקים לתשומת הלב שלה. אז היא לא יכולה לתת לילד עם המוגבלות כל מה שהוא צריך".
סלסביל משתפת גם על מקרה שבו אמא שיתפה שהיא לא סיפרה לאף אחד על המוגבלות של בנה. "אמא אחרת שאלה איך היא מצפה אז מהחברה לקבל אותו? בשלב מאוחר יותר סיפרה האמא שבעקבות הדברים במפגש, היא סיפרה לאחים של הילד על האוטיזם שלו ועכשיו מחלקים את המטלות בבית".
סלסביל יוזמת לפעמים גם פעילויות קהילתיות מחוץ למרכז. לדוגמה, היא סייעה בהובלת יוזמה חדשנית: מתורגמן לשפת סימנים הגיע למסגד בקלנסווה לתרגם לחירשים את הדרשה שנושא האימאם. חירשים מגיעים מכל האזור, גם מחוץ לקלנסווה. "היינו רוצים להרחיב את המיזם לעוד מקומות בארץ. אבל יש רק שני מתורגמנים לשפת סימנים בארץ שיודעים את הסימנים הדתיים בערבית", היא אומרת.
סלסביל מסכמת כך את עבודתה במרכז למשפחה: "אני כל פעם מתרגשת מחדש לראות את התהליכים שהמשפחות עוברות. ללוות אותם מהאבל וההכחשה לקבלה של הילד עם המוגבלות ושילוב בקהילה ובחברה".
