לפני כשבוע התפרסם ב-JAMA Psychiatry מחקר שהראה כי קטמין אינו יעיל לטיפול בדיכאון והשבוע דיווחו על כך באתר החדשות של אוניברסיטת פרדו שבמדינת אינדיאנה. לפי הדיווח, הקטמין, שניתן באינפוזיה לווריד כתוספת לטיפול סטנדרטי בדיכאון, לא סייע לאנשים שאושפזו עם ההפרעה.
"ההשערה הראשונית שלנו הייתה שעירויי קטמין חוזרים אצל מאושפזים עם דיכאון ישפרו את מצב הרוח שלהם. אף על פי כן, גילינו שזה אינו המצב", אמר החוקר הראשי פרופ' דקלן מקלוכלין, פרופסור לחקר הפסיכיאטריה בטריניטי קולג' שבדבלין.
החוקרים טוענים כי מחקרים מוקדמים יותר שמצאו שקטמין יעיל בטיפול בדיכאון עלולים להיות מוטים משום שהמטופלים יכלו לנחש כי קיבלו את התרופה – דבר שגרם לשיפור הנובע מאפקט הפלצבו. גם בניסוי הנוכחי רבים הצליחו לנחש באיזו תרופה טופלו.
"הניסוי שלנו מדגיש את החשיבות של דיווח על הצלחה או על כישלון של ניסויי double blind קליניים (גם הנבדק וגם הנסיין אינם יודעים לאיזו קבוצה שייך הנבדק ואם הוא מקבל את התרופה או פלצבו), במיוחד בניסויים בטיפולים שבהם קשה לשמור על 'עיוורון' – למשל בקטמין, פסיכדליים או טיפולי גירוי מוחי", אמרה החוקרת הראשית ד"ר אנה ילובץ' מטריניטי קולג'. "בעיות מסוג זה עלולות להעצים את אפקט הפלצבו ולהטות את תוצאות הניסוי כך שיציגו את הטיפול כיעיל יותר מכפי שהוא באמת", הוסיפה ילובץ'.
החוקרים ציינו כי כ-30% מהאנשים עם דיכאון אינם מגיבים היטב לתרופות נוגדות דיכאון קונבנציונליות המכוונות לחומרים כימיים במוח כמו סרוטונין, דופמין ואדרנלין. זו אחת הסיבות לכך שנטו לתלות תקוות בקטמין, שנעשה בו שימוש הולך וגובר כטיפול מחוץ להתוויה לדיכאון.
תרסיס לאף המבוסס על קטמין בשםSpravato אף אושר בשנת 2019 על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקני (FDA) לטיפול בדיכאון עמיד לתרופות, לפי בית הספר לרפואה של הרווארד. גם בישראל, כפי שפרסמנו בעבר במספר כתבות, הותר הקטמין לשימוש והוא ניתן בעירוי, בזריקה לשריר ובתרסיס לאף.
במסגרת הניסוי החדש, יותר מ-60 אנשים עם דיכאון חולקו באקראי לקבלת עד שמונה עירויים דו-שבועיים עם קטמין או עם מידאזולם – תרופה מקבוצת הבנזודיאזפינים (תרופת הרגעה). מידאזולם גורם לטשטוש ולהשפעות פסיכואקטיביות ולכן נעשה בו שימוש כפלצבו בניסויי קטמין, מתוך מחשבה שהדבר יקשה על המשתתפים לנחש אם קיבלו את התרופה הפעילה.
התוצאות הראו כי לא היה כל הבדל משמעותי בין קבוצת הקטמין לקבוצת המידאזולם בתסמיני הדיכאון לאחר ארבעה שבועות טיפול. לא נמצאו הבדלים גם במדדים נוספים כגון תפקוד קוגניטיבי, מצב כלכלי או איכות חיים.
"במסגרת תנאי ניסוי קפדניים, קטמין כתוספת לטיפול שגרתי לא סיפק כל תועלת נוספת במהלך שלב הטיפול הראשוני או במעקב במשך שישה חודשים", אמר מקלוכלין. "הערכות קודמות לגבי יעילותו נוגדת הדיכאון של קטמין עשויות להיות מופרזות, דבר המדגיש את הצורך בציפיות מאוזנות יותר בפרקטיקה הקלינית".
בנוסף, מרבית המשתתפים הצליחו לנחש באיזו תרופה טופלו: בין 78% ל-85% מאלו שקיבלו קטמין ידעו שקיבלו את התרופה, ואילו בין 46% ל-62% מהמטופלים במידאזולם ניחשו נכון. "על אף שמידאזולם נבחר כדי לצמצם את האפשרות לזיהוי הטיפול, הדבר לא הצליח, מה שמעלה את האפשרות שגם האפקט הקטן שראינו נובע מציפייה ולא מהשפעה תרפויטית ממשית", כתבו החוקרים.
